נשואה למאפיה: עם שרה אנג'ל ברחובות בת ים

סיפור אהבתה של שרה אנג'ל לאסיר העולם שמעיה אנג'ל, הפך ללהיט, גם בשירה של יהודית רביץ "רחבת הריקודים", שנכתב על ידי יענקל'ה רוטבליט על סיפור היכרותם בדיסקוטק והאשמתם ברצח כפול.

את ימיה בכלא הפכה לתקופת לימודים בהצטיינות, באוניברסיטה הפתוחה, ויצרה בכך תקדים לאסירים שעד זמנה לא יכלו ללמוד בהתכתבות. אחרי שזוכתה מחמת הספק, השתקמה לאיטה, וכתבה את "מלאך או שטן", שהיה רב מכר אוטוביוגרפי במידה רבה. מאז כתבה חמישה ספרים שקשה להניח מהיד. בכולם פשעים מושלמים ופושעים מתוחכמים, בקרוב יראה אור ספר שישי. יצאנו לטייל בבת ים, בין זירות חייה הצבעוניות.

ניפגש במצבה

"כשהייתי ילדה היינו אומרים ניפגש ב'מצבה', בכניסה לעיר. לידה היה התותח שהזיזו אותו כמה פעמים וכעת הוא בקצה הכיכר הזו. בעבר אפשר היה לעשות פרסה סביב הכיכר, אבל כעת כבר לא כי הפכה מרובעת וזה מוזר.

"ה'מצבה' היתה נקודת החיכוך של החבר'ה הטובים, האופנוענים והפושעים הכי גדולים במדינה. היינו יושבים פה עשרות אנשים כל יום אחר הצהריים. בזמנו היה לעיר אופי ותמהיל אנושי מגניב. היו המון חולות וים, לא כמו היום כשהכל סגור בבטון. גדלנו ברחוב, בעיר קשוחה. פה, ב'מצבה', חברה שלי התאהבה בגנב מקצועי שנכנס לכלא, והיא נכנסה להריון. לי זה היה מפגש ראשון עם העולם התחתון".

נקודת החיכוך של החבר'ה הטובים. אנג'ל ב"מצבה" (צילומים: גילי מצא)

ה"קצב" של הבת-ימיות

"אותה חברה היתה רק בת 14 כשהיא נכנסה להריון. בת למשפחה עירקית שהוריה היו 'הורגים אותה' אם היו מגלים את זה. אני לקחתי על עצמי לטפל

בסיפור, שזה אומר להשיג כסף ורופא. היא גילתה את ההריון רק כשהייתה בחודש שישי. אז לא היו גלולות (ובקונדומים השתמשו רק זונות).

"הלכתי ל'מצבה' לדבר עם הפושעים שיעשו מגבית. לא פחדתי מהם, למרות שהייתי שיא החנונה. חניכה בנוער העובד, כותבת שירים, עוד לא התנשקתי עם אף אחד.

"שמו של הדוקטור היה מוכר כ'קצב' של כל הבת-ימיות שמטפל בהפלות. הקליניקה שלו שקראו לה 'סינופסיס', הייתה מטר מ'המצבה', בשדרות העצמאות. הלכתי עם חברתי לעשות את ההפלה, והייתי מבועתת. עברו כמה שנים, וכשהייתי בת 18, הייתי צריכה הפלה, ואז כבר היה קטן עלי. היום יש במקום מרכז רפואי שאם הקירות שלו יכלו לדבר, הם היו משמיעים הרבה בכי וסיפורים כואבים".

אילו רק הקירות יכלו לדבר. בירידה לקליניקת ה"סינופסיס"

ספרות יפה

"הייתי רשומה לחמש ספריות בעיר, ביניהן הספרייה התיאולוגית שבה אי אפשר היה להוציא את ספרי המיתולוגיה היוונית בגודל מטר על מטר. הייתי מרותקת מהמלחמות והרומנים של האלים. כולם חשבו שאהיה סופרת, לא דמיינו שאעשה תחנת ביניים בכלא.

"ברוטשילד 28 עדיין קיימת חנות בשם 'תרבות', של ספרי לימוד חדשים ומשומשים. אני הייתי מסדרת את הספרים המשומשים שלי ושל אחותי, שייראו כאילו יצאו מהדפוס ומוכרת אותם פה, ברווח. מעל החנות היתה המרפסת שלנו. יום אחד אמא שלי צעקה לי 'שרה תעלי הביתה לאכול. יש חולדות'. היא התכוונה לחוגלות שאבא שלי היה צד בכרמל. הוא היה שוטר צבאי. הילדים שמעו את זה, ובמשך שנים ירדו לחיי בקריאות 'בואי חולדה'".

"הייתי מוכרת כאן ספרים ברווח". ליד חנות הספרים "תרבות"

הישרדות: החיים האמיתיים

"הייתי יושבת פה על המדרגה ברחוב רוטשילד 30. אז זה היה בנק, היום חנות תיקים. הייתי בוהה באנשים וממציאה את הסיפור-חיים שלהם. זה מה שעניין אותי - לחקור פרצופים, ללמוד אנשים. בגלל שהייתי תלמידה טובה אחרי שהייתי מסיימת לפנטז, הייתי הולכת לתת שיעורים פרטיים בכל המקצועות, תמורת עשרה גרוש לשעה. עשיתי מלא כסף.

"היה לי תלמיד בריון שהיה שולח ידיים. יום אחד ברחתי מהדירה שלו דרך החלון של המקלחת. הייתי מרביצה לו, ולא היה למי להתלונן. לא להורים, לא למשטרה, 'הישרדות' היתה תוכנית ריאליטי בחיים".

היתה בוהה באנשים וממציאה את סיפור-חייהם. המדרגה ברחוב רוטשילד

"פה צמח השוק האפור האמיתי"

"ברחוב רוטשילד 30 היה הבית שגדלתי בו. בספר שלי 'נקמה', מיקמתי את משרדה של עורכת הדין דפנה בז'רנו, שהחלון שלה צופה פה לכביש

לכל המעצרים, החיפושים והאקשן של העבריינים. תראי צחוק הגורל: היום 15 שנה אחרי שכתבתי את הספר, אני מגלה פה משרד עורכי דין. ממול יש צ'יינג' (change) וחלפני כספים.

"כאילו כמה תיירים כבר יש בעיר, הכול לעבריינים שצריכים מזומן. פה צמח השוק האפור האמיתי, לא בלילינבלום. בעייני זה היה מיקום אידיאלי, הפושעים רק נאלצו לחצות את הכביש לעורך דין שיושב ממול. הכי קל לי לכתוב על בת ים. כשאני צריכה להמציא עלילה, אז לפחות יש לי רחובות ואנשים שאני מכירה מצוין".

פעם החליפו פה כסף, היום משרדי עורכי דין. ה"צ'יינג'" של בת ים

שמוליק

"גן הניצחון נמצא בפינת הרחובות הרימון, האתרוג וקלאוזנר. כאן הכרתי בגיל 15 את קלדרון הקיבוצניק מבארי, שבא לבקר את הוריו עם הכלב שלו. נולד סיפור אהבה. היה לי שיער קצר והייתי 'טום-בוי'. הוא טבע לי את הכינוי 'שמוליק'. עיצבן אותי, מה הוא קורא לי בשם של הבולבול?

"ואז יצא לרדיו השיר של אריאל זילבר "רוצי שמוליק קורא לך", והדביקו לי אותו. נטרפתי מזה. הפסקתי להסתפר וגדל לי אפרו מטורף. הלכתי עם שש טבעות בכל יד ועם איפור, כדי שלא יטעו ויחשבו שאני בן. אחר כך אמרו שזה היה הכינוי שלי בעולם התחתון. נו באמת, פושע עם שם כזה זו עילה לרצח. עוד אגדה שנולדה עלי".

כאן נולד סיפור אהבה. גן הניצחון

בורקס צ'יצו

"בשדרות העצמאות 62, היה בורקס צ'יצו. מפעל ההפלות היה ממול, ה'מצבה' ליד והבורקס היה הטריטוריה של העבריינים. היו יושבים פה עם קפה וסיגריות וזורקים הערות לבחורות שעוברות. בת ים אז נחשבה שיקגו. היום זו פעם ראשונה שנכנסתי וטעמתי את הבורקס הנפלא, שהחליף בעלים.

מתוך הספר "נקמה": "מול הקליניקה, בבורקס של צ'יצו, סביב שולחנות המתכת, התאספו עברייני בת ים. חלקם בעמידה, חלקם בישיבה, לוגמים קפה הפוך של בוקר... עיניו של ויצמן שוטטו על הקומפלקס הגדול שנקרא 'בית החולים הצרפתי', וידוע יותר בכינוי 'המשחטה של ד"ר הכט'".

כאן התאספו עברייני בת ים. בורקס צ'יצו

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים "