אני פונה ללב שלך

הפעם זה אישי. זו לא ביקורת, לא סיכום, לא קווים לדמותו, פשוט בקשה: אסי, אל תלך.

נכון, אומרים לנו שגם בעונה הבאה לא באמת ניפרד ממך, ועוד תבליח פה ושם בתפקידי אורח, בעיקר כדי לשמור על יצבות והמשכיות, או במלים אחרות, לא להוריד את הרייטינג. נראה לך שהמון מעריציך - ובכללם החתומה מעלה, יסתפקו בפירורים שייזרקו להם, במקום הנוכחות הדומיננטית שלך ב"ארץ נהדרת"?

• עדכונים שוטפים גם בפייסבוק של ynet
• הצטרפו לפייסבוק של ynet תרבות ובידור
  

ונראה לך שהתפנית אותה אתה מבקש לחולל בקריירה שלך, ולעשות דברים רציניים יותר, כמו רוח רפאים של חייל חטוף שהתאסלם אבל בעצם הוא סוכן כפול, נראה לך שכל זה, עם המופרכות המובנית בתוך התפקיד, יפריע לנו להמשיך ולאהוב אותך?

כהן בתפקיד אביגדור ליברמן, מתוך תוכנית מיוחדת לבחירות 2009

אם אתה תוהה לפעמים על עוצמתה של האהבה ומה עשית כדי להיות ראוי לה, אתה לא לבד. זה לא הצירוף של "שידורי המהפכה", "מסודרים", "אהבה זה כואב", רוח רפאים ומאמי, מניאק ומנחה מטורלל, הילר שצועק "מנשנש כריות" או ליברמן שכזה, שמקפיא את הדם בעורקי הצופים הכי נועזים בסביבה.

לא, אנחנו לא אוהבים אותך בגלל תפקיד אחד. או בגלל הרקורד המרשים של הדמויות המצטברות שגילמת: רואה חשבון צייקני ובעל בית מהגיהנום, קאי של קשת ליבליך, שאולי מהפרלמנט וגם לפני הפרלמנט - טל ברודי, שימי של דקלה, גיא זוהר ואחרים - לא ששכחתי מישהו, הרשימה פשוט ארוכה מאוד. אבל הרשימה כשלעצמה - אינה לב העניין.

זה לא טל פרידמן

כשבוחנים ברצינות את השאלה "למה אסי כהן כל כך מצחיק", אחרי הקרדיטים המתבקשים לכותבים ששמו בפיו שורות מעולות, צריך לזכור שגם הוא - יחד עם גורי אלפי - יודע לייצר שורות כאלה, ואחרי הקרדיטים לבמאים השונים שעמם עבד, צריך להבין שהאיש הוא שחקן רציני עד אימה, כזה שמוכן בכל רגע להתמוסס לגמרי לתוך דמות ולהפיק דווקא מביטול האגו שלו - את תחושת הסיפוק האגואיסטית בלעדיה אי אפשר להמשיך.

אסי בתפקיד שאולי. לא רק חיקויי מבטא

מדובר לא רק בסגנון של משחק אלא בעומקה של המחוייבות לדמות. קחו לדוגמה את ההפך גמור - טל פרידמן. לתוך כל דמות שהלה מגלם ב"ארץ", הוא נושא עמו את מניירות ההגזמה וההקצנה-עד-טירוף באופן כל כך ברור ומובהק, שאפשר להמר כי גם בעונה ה-25 של התוכנית תהיה שם דמות שנוצרה מתערובת ספידים, עיניים לטושות, שמחת שירה דבילית ובגדים של אשה, ובתוכה יישב לבטח טל פרידמן ויצחיק נורא.

לאסי כהן זה לא יקרה, ולכן המגוון שלו כל כך מרשים, ולכן כל דמות חדשה שלו היא בהכרח הפתעה, במיוחד כאשר הוא מגיע לדמויות בלי כל מניירה כוכבית ומצטיין גם בתפקידי משנה. לא קל לבלוט כל כך בתור החבר של קשת ליבליך, בלי שורה אחת של טקסט נהיר לבריות - והנה, בכל זאת, גם כאן הוא רשם הצלחה בלתי מבוטלת. מי שמתייחס ברצינות שכזו לתפקידיו, יודע גם להפוך שטיק לדמות.

פרידמן. תמיד יגזים וישעשע בחיקויי נשים (צילום: רואי מרקל)

התוצאה המצטברת של הרצינות הזאת היא דמויות שיש להן עומק מעבר לכתוב, מעבר לאיפור, בוודאי מעבר לאביזרים ולבימוי. כששחקן בסדר הגודל של אסי כהן עושה את שאולי, הוא לא מסתפק במבטא מזרחי-כללי ובנטייה לביטויים סתמיים ו"גבוהים" ולתחמנות: כהן עובר שם טרנספורמציה אמיתית מיפיוף אמיתי ומלא חן לישראלי המכוער החדש, ומוביל את צופיו להכרה במהותו של לב הכיעור. זה לא הגרעינים שלקליפותיהם מושלכות לכל עבר, זה לא הלבוש הכעור והדוחה - זהו חוסר הכבוד העמוק, הבסיסי, ששאולי רוחש לזולת באשר הוא זולת.

קשה לערוך ספירת מלאי של שלל הטריקים שאסי כהן מגייס לצורך שאולי לבדו - שימו לב להעדר המוחלט של קשר עין עם הזולת, לשפת הגוף שמשדרת אגוצנטריות ושתלטנות כאחד, להבעות של שביעות רצון עצמית מוגזמת בעליל, לחיוכים העקומים לגמרי. שאולי הוא אוסף של ניואנסים קטנטנים, מחושבים ומוקפדים כל כך, עד שנדמה לכל מי שצופה בו כי הוא מכיר אותו באמת, כי יש דבר כזה באמת - וה"דבר" אינו אסי כהן, אלא שאולי בכובוד ובעצמו.

ביי, ליברמן

וצריך לומר מילה טובה גם על ליברמן, כלומר - על הדמות. שחקן מוכשר יודע לנצל את היתרונות של כשרונו, שחקן מוכשר מאוד יודע להפליא גם בחסרונות. אסי כהן אינו בדיוק גדול החקיינים של "ארץ נהדרת". אלי ומריאנו יחקו טוב ממנו את רוב הגברים וחלק מן הנשים שיגלמו.

בתפקיד אביגדור ליברמן. כל חיוך מאיים (צילום: ערוץ 2)

עלמה זק לעולם תהיה מלכת החקייניות של דמויות נשיות. אבל כשאסי כהן עושה ליברמן, הוא מוותר על היומרה ליצור העתק-נאמן-למקור לטובת השאלה מה המקור משדר באמת - להבדיל ממה שהוא אומר או מצהיר.

כך, נעטף הליברמן הזה בסובייטיות מעיקה שמתחתיה רובץ בוז תהומי לדמוקרטיה, לזכויות אדם ולמי שלא חושב כמוהו. שוב, דמות מלאה ניואנסים של משחק - העיניים מופנות היישר למצלמה בקיפאון בלתי טבעי וללא מצמוצים בכלל, אי אפשר למצוא אפילו בדל חיוך אנושי רגיל בדמות ולכן כשהדמות כבר מחייכת, זה נורא מפחיד.

וכאמור, זה לא "חיקוי". זו הבנה עמוקה של נפש הצופה, של אמנות ההפחדה, של כוחו של שחקן.

ועכשיו, קחו כל דמות שכהן הביא למסך של "ארץ נהדרת" ותראו עד כמה הן נחרטו בזכרון ולמה נחרטו בו: בגלל הרצינות התהומית, הפרפקציוניזם שמשודר מכל פריים, כל שורה, בגלל המקצוענות העילאית. ואת כל זה, למרבה הצער, נראה פחות ופחות בעונות הבאות. למה, אסי, למה? רק בגלל שצופים רבים כל כך אוהבים אותך, אתה מוכרח להוכיח שאהבה זה כואב?