מאִסלָאח ועד תָ'וְּרָה. מילון המהפכה

המהפכות בעולם הערבי זכו בתקשורת הישראלית והמערבית לכינויים "אביב העמים הערבי", "אפקט הדומינו" או "מהפכת הפייסבוק". אולם מחולליה של המהפכה משתמשים בטרמינולוגיה אחרת, ששורשיה נעוצים בשפה ובהיסטוריה של המזרח התיכון.

המילה הנפוצה ביותר בתקשורת הערבית למהפכה היא "תָ'וְּרָה" ثورة, שפירושה הוא השתוללות השור, שאון, המולה וזעם. המילה שימשה בעבר את המורדים הערבים נגד האימפריה העות'מנית, את המתקוממים נגד המנדט הצרפתי והאנגלי וכן את הקצינים שחוללו את ההפיכות נגד מלכים ושליטים מושחתים בעקבות כשלון המלחמה נגד ישראל.

לטורים נוספים בפרויקט "אביב העמים":

אביב האשליות / צבי מזאל

לא לכאן, לא לשם - על המערכה בלוב / יהודית רונן

אני משאם. טור אישי של יליד דמשק / משה שמר

בעוד שה"תָ'וְּרָה" מגדירה את המהומות המתחוללות בעולם הערבי, המהפכנים משתמשים במילה "אינתיפאדה" انتفاضة בהגדירם את המהומות בתחומי מדינתם. מונחים אלה לקוחים מעולם החי. "אינתיפאדה" היא התנערותן של החיות על מנת להסיר מעליהן מים, אבק או כל מטרד אחר. במונח זה השתמשו הפלסטינים בהתקוממות הראשונה בשנת 1987 ובהתקוממות השנייה נגד ישראל בשנת 2000.

בבואנו לחפש מידע באתרי הפייסבוק של המהפכה עלינו להקליד את הסיסמה הנפוצה: "א-שָעַבּ יֻריד אִסְקָאט א-נִזָאם" الشعب يريد إسقاط النظام (העם רוצה את הפלת המשטר), ולהוסיף את שם המדינה. הסיסמה (עליה נכתב ראפ תימני לאחרונה) ממחישה את האופי הבלתי מתפשר של המהפכות. הפלת המשטר היא התשובה להצעות ה"אִסלָאח" إصلاح (תיקון) וה"תָעְדילָאת דֻסְתוּרִיָה" تعديلات دستورية (שינויים חוקתיים) של המשטרים, המנסים לשרוד על-ידי הבטחות לרפורמות.

בווידאו: הראפ התימני "העם רוצה את הפלת המשטר" 

בשלטי הרחובות נפוצה המילה "אִרְחָל!" إرحل שפרושה: לך! בשפה הערבית, מילים רבות משמשות במשמעות זו, אך הבחירה במילה זו מעידה על הליכה למסע ארוך ולמקום רחוק. בכל מדינה מצטרפת המלה "ארחל" לשמו של המנהיג : ארחל יא מובארק! ארחל יא קדאפי! ארחל יא בשאר וכדומה.

מונחים אחרים משמשים לשלבים המוקדמים של המהפכה, כגון "יום עָ'דַבּ" يوم غضب (יום זעם) שהוא מינוח עדין יותר מתָ'וְּרָה ואינתיפאדה. "יום ע'דבּ" יכול לשמש הפגנות הדורשות בשלב הראשון רק אסלאח או תעדילאת (רפורמות) ולא הפלת המשטר, כמו המהומות בירדן ובסעודיה.

ייזרק למַזבּלַת א-תָאְרִיח?

את המהפכות במדינות ערב מלווים ביטויים המצביעים על שחיתותו של השליט, כגון: "סָרָקוּנָא" سرقونا (שדדו אותנו). אחרים מתארים את הדיכוי חסר הרחמים: "דָ'בּח אל-מָדָניִין" ذبح المدنيين (טבח באזרחים). בעקבות שבירת מחסום הפחד, השליטים זוכים לכינויי גנאי, כגון "פרעה מצרים" فرعون مصر למובארק ו"פחדן הגולן" جبان الجولان לבשאר אסד. המהפכנים מבשרים לכל אלה כי סופם יהיה ב-"מַזבּלַת א-תָאְרִיח" مزبلة التاريخ (פח הזבל של ההיסטוריה).

מקומו של האלמנט האיסלאמי בססמאות הללו שולי. התנועות האיסלאמיות, שהיוו את האופוזיציה היחידה למשטרים בעולם הערבי במשך שנים, מצטרפים עתה לגל המהומות. אמנם ההרוגים בהפגנות מקבלים הילת קדושה של שהידים شهداء, אך המונח גִ'יהאד جهاد (מלחמת קודש) נעדר. הלוויות ההרוגים בהפגנות מהווים תמריץ להחרפתן. כך, נכנסים השליטים הערבים למערבולת דמים שבסופה מוצאים עצמם כרוצחים וכשליטים לא לגיטימיים. מצב זה מגיע לשיאו כאשר המנהיג מגייס את ה"מֻרְתָזִקָה" مرتزقة - חיילים שכירים. כך כונו האפריקנים הזרים שגייס מועמר קדאפי לדכא את הלובים וכך גם הסעודים שסייעו לדכא את המרד השיעי בבחריין.

קדאפי, כרגיל, גנב אתה הצגה בהתבטאויותיו. בעבר סיפק לנו המנהיג הלובי את "שייח זֻבּייר" (טען ששייקספיר ערבי במקור) ואת מדינת "ישרָאטִין" (ישראל-פלסטין). עתה יצר את הביטוי "זָנגָה זָנגָה" زنقة زنقة (סמטה סמטה), שהפך גם לשיר מפורסם, כשאיים לחפש את המורדים בכל בית ובכל סמטה.

הלהיט "זנגה זנגה"  

המנהיגים הערביים חשים את האיום על משטרם ולכן מזהירים את המפגינים מפני "פַוּדָא" فوضى (אנרכיה). לטענתם ההפגנות מוליכות את העולם הערבי ל"פִתְנָה" فتنة (מלחמת אחים), מושג טעון בעולם האסלאם, המגדיר את המלחמה הארוכה ורווית הדמים בין סונים ושיעים. כיום משמש המונח להגדרת כל סוג של מאבק פנימי אלים בחברה הערבית.

כעת, עלינו להמתין ולראות מה תהיה השפעת התארגנותם של הפלסטינים לקראת האינתיפאדה השלישית המופצת גם היא באמצעות היוטיוב, הטוויטר והפייסבוק. המארגנים האנונימיים מבטיחים כי לקראת אמצע חודש מאי יירו את יריית הפתיחה של פעילות ה"תָחְרִיר" (השחרור). אם וכאשר יגיע גל המהומות לפתחנו, מילון המהפכות הערביות יצטרף ללקסיקון מונחי הסכסוך הישראלי-פלסטיני המוכר, כגון: "אינתיפאדה", "תנזים", "שהיד", "ג'יהאד" ו"הודנה".

ד"ר ירון פרידמן, בוגר אוניברסיטת סורבון ומרצה בטכניון ובמכללת הגליל, מתמחה בתחום השיעה וכתות באיסלאם וחיבר את הספר "העלאווים - היסטוריה, דת וזהות", בהוצאת בריל-ליידן (2010, באנגלית).