מצבא העם לצבא בע"מ

מתקפת טילים מאסיבית ניחתת עלינו מדרום לבנון ומרצועת עזה, שיירות טנקים סוריות עושות את דרכן לרמת הגולן, איראן מאיימת במתקפת טילים גרעיניים ומצרים וירדן מגייסות את צבא המילואים. אנחנו יושבים מול הטלוויזיה, פופקורן מתפצח על הכיריים, ושני מנחי ריאליטי מישירים מבט רציני למצלמה ומודיעים: "לצה"ל, הקישו את הספרה 1. לצבא סוריה, הקישו את הספרה 2. לחיזבאללה 3. מצרים וירדן 4. איראן 5". נשמע כמו סצנה אפוקליפטית, לא?

• על דילמות וצרות של מילואימניקים - בפורום צו קריאה של ynet
  

בשבוע שעבר הייתי במילואים בבסיס אימונים בדרום הארץ. בשירות הסדיר שלי הייתי לוחם חי"ר, ובמילואים אני משרת ביחידה שמורכבת כולה מיוצאי יחידות חי"ר. מאז השחרור, מדי כמה חודשים אני מבלה בין יום בודד למספר שבועות באימונים ובתעסוקה מבצעית. להפתעתי הרבה, מדי שנה אני מוצא שהצבא הולך ומשתנה. את המילואים האחרונים העביר לנו בחור נחמד לבוש בגדים אזרחיים מטעמה של חברה שעובדת עם משרד הביטחון. הוא, לפי ההגדרה הרשמית לכל הפחות, אחראי על תפעול האמצעים המיוחדים שהיו על כלי הנשק שלנו, שמודיעים לך כאשר אתה פוגע ב"אויב" וכאשר הוא פוגע בך.

אם בעבר תפקידו היה לספק לנו מידע לגבי אחוז פגיעות ותפעול האמצעי כאשר הוא תקול, כעת האזרח הנחמד הגדיל לעשות והעביר לנו הרצאות, שיעורים ומשוב לאחר התרגילים. אני, לתומי, חשבתי שזה תפקידו של המפקד הממונה. כנראה שטעיתי. בסיום תרגילי השטח עמד האזרח עם פנקס ועט וניהל את ההצגה. "מפקדים, איך היה התרגיל מבחינתכם?", הוא פתח. "כוח אויב, מה איתכם?" ואני עמדתי, הבטתי סביב וחיכיתי לשמוע את הקצינים משתיקים את האזרח ולוקחים לעצמם את הבכורה, אולם לשווא. תזכיר לי שוב, מי אתה בבקשה?

ההפרטה המזדחלת של צה"ל כבר כאן. בדומה לכל הפרטה אחרת, כך גם אותה מעבירים לנו מתחת לאף מבלי שנשים לב. תחילה אלו שירותי הקייטרינג בבסיסים העורפיים, ובהמשך אלו שירותי הרפואה, הלוגיסטיקה והאימונים המיוחדים. ינסו לשכנע כי זה חוסך כסף, וכי זה הצעד הטוב ביותר שניתן לעשות. ואנחנו נקנה את זה. בעבר כבר היו דיבורים על הפרטה רבתי בצה"ל, אולם עד כה ללא הצלחה. גם זה עוד יגיע.

כור ההיתוך יתכסה בקורי עכביש

אם נמשיך את המגמה המדאיגה הזו, במהרה נמצא את עצמו עם חילות שלמים בצה"ל שעתידים להימחק. מדוע לאמן אלפי חיילים מוכשרים על חשבון הציבור, כשאפשר לשלם כסף למתי מעט שיעשו את העבודה במקומם? מדוע להכשיר שנים ארוכות חיילי מודיעין כשאפשר להשקיע משאבים בארגוני מודיעין פרטיים? מדוע צבא העם, כשאפשר צבא בע"מ?

פרויקטים יקרים ומיותרים, שמעניקים לילדים מהפריפריה סיכוי להשתלב בחברה כמו "נערי רפול", ודאי יהיו הראשונים שיבוטלו. אין צורך בבזבוז כספים משווע, יגידו המקטרגים, ובטח שאין מקום לצה"ל להיות פרויקט חברתי עבור בני נוער שלא שפר עליהם מזלם. מנגד, בני השכבות הנמוכות יתגייסו לסכן את חייהם כלוחמים עבור חופן שקלים והסיכוי לתואר אקדמי, ואילו "בני טובים" ימשיכו הישר ללימודים אקדמיים ולאח הגדול. רעיון כור ההיתוך יתכסה לאיטו בקורי עכביש.

צה"ל נבנה על הרעיון הנעלה שהוא אמור להיות צבאו של כל העם. כטבען של הפרטות מזדחלות, האימונים המופרטים הם רק ההתחלה. בשנים האחרונות אנחנו רואים את רעיון צבא העם הולך ומתפוגג לו. אם בעבר טוב היה ללחום בעד ארצנו, כיום, כך נראה, טוב להשתמט בעד עצמנו.

תלם יהב, עורך עיתון הסטודנטים "תזה" באוניברסיטת תל-אביב