ברוך הנמצא
באלבומו השמיני, "אתה נמצא כאן", מגלה ברי סחרוף אופטימיות צלולה, מתריסה כמעט. עם מוזיקה יפה וציטוטים מהתנ"ך, הוא בונה ממלכה משל עצמו
בנאמנות, ביסודיות ובמקצוענות, ברי סחרוף בונה ממלכה. אבני הבניין שלו מעורבבות בהרמוניה - עתיקות, כמו באלבומו הקודם "אדומי השפתות" האבן-גבירולי, וגם מודרניות, מסותתות על-ידי נגנים ומעבדים מוזיקליים עוצמתיים, והוא בתוכם.
"אתה נמצא כאן", אלבום הסולו (אולפן) השמיני שלו, מבשר במפורש את מה שנרמז לפעמים ביצירותיו הקודמות, בין הספקנות, המרדנות והביקורתיות. עכשיו היא כבר בהירה, לא עכורה ולא מרירה. האופטימיות. כן, אופטימיות צלולה, שבתוך המציאות הצינית, הרצינית והקיצונית, נשמעת כמו התרסה.
סחרוף בונה אותה מתוך ניואנסים עדינים, כאלה שמשרטטים כמיהה שאינה תיאורטית - לחדול מהנדודים ולחזור כבר הביתה (למשל בשירים "זמן של מספרים" ו"בארץ הפלאות"). המיקומים הגיאוגרפיים, הן של מסלול החיפוש והן של המטרה, מומחשים הפעם גם באופן ויזואלי, באמצעות ציוריו של האמן אבי יאיר, שתערוכה שלו בשם "אתה נמצא כאן", הפכה לשם האלבום ולמקור השראתו.
ברי סחרוף. ליצור טוב, לא רק לחוות אותו (צילום: רונן ללנה)
באלבום (שמוקדש למתופף ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל) ניכר האומץ של סחרוף להציע תקווה ולשמוח בפשטות, בלי לאבד את העומק, בתשוקה שמתוארת בשיר "העין" (מילים סחרוף ודן תורן): "איך שהיא שואבת ושוב אותי היא מדליקה". עם זאת, הוא מתרה בשיר הנושא (שכתב עם עמיר לב ועם דן תורן, והלחין עם בן הנדלר) - "קסם לא יבוא לעומדים מהצד". התנאי להתרחשות הטוב הוא המחויבות להשתתף בו באופן פעיל. ליצור אותו, לא רק לחוות אותו באופן פאסיבי.
לא בכל השירים האור מובהק ומודגש כמו ב"נחמה" (שסחרוף הלחין עם בן הנדלר) - שיר עידוד כה אפקטיבי בשמחה נעדרת הקיטש, עד שהוא ממש נועד להתנגן בשמחות הכי משמעותיות; ישנם שירים שקדרותם נדמית לא שייכת, כמו "ימים נוראים", שכתב נעם רותם. ובכל זאת, בניגוד לנאמר בו - "עכשיו הלב שלי רעב, הכוס שלי ריקה. הראש שלי כואב ובבטן מועקה" - הקול מלא תשוקה חדוותית, אולי כי הבקשה למחילה - "רק תסלחי לי את בימים הנוראים" - אינה משאלה אלא ביטחון בהתגשמותה.
כך גם השיר האקטואלי להחריד, "הדרך לערד", שכתב המשורר רוני סומק: "הכבשים הלבנות בדרך לערד / כמו שיני חלב בלסת המדבר / המלחמה נמשכת / הזאב שיגור איתם, עדיין לא נולד". חזון אחרית הימים, "וגר זאב עם כבש", אמנם מתעכב מאוד, אבל סוף השיר מרמז שהאידיליה, אף על פי שתתמהמה, בוא תבוא.
דן תורן ייעץ אמנותית, וסחרוף עיבד והפיק את האלבום עם אורן לוטנברג, בן הנדלר, רונן שפירא, מרקו גורקן, רן שם טוב ונאור כרמי. התוצאה היא אלבום עשיר ומגוון, עתיר חום אקורודיוני של אסף תלמודי, כמו בשיר "זמן של מספרים", סאונד חשמלי מנוכר ("הלוחש במכוניות") ופסיכדליות מרובת תכנות וסימפולים ("בארץ הפלאות"). כל אלה מונחים על מצע תזמורתי דשן של כלי מיתר וכלי נשיפה, שיוצרים צליל ים-תיכוני, יהודי (בולט באלבום הפייטן שי צברי, שליווה את סחרוף גם באלבומו הקודם, "אדומי השפתות") אופראי ורוקי - ביחד ולחוד.
האחד והיחיד
למוזיקה באלבום יש יופי מפואר שעומד בפני עצמו, אבל גם מעבה את המשמעות, שמתבטאת למשל בשיר "כלום זה לא סתם" (מילים: סחרוף ועמיר לב), המתאר את הקסם שבשגרה מבלי לוותר על זיכרון התופת - "לא, לא אשכח תהום".
האלבום, שמלבד אזכורים מהתנ"ך, מצטט, למשל, גם את להקת "מינימל קומפקט" (במילים "הבא בתור הוא אמיתי"), מזמין נבירה ופיענוח: שימו לב, למשל, להבדל בין "אני מאבד את האחד" - בתחילת השיר "האחד" לבין "אני מחפש שוב את האחד" - בסופו.
בשורת האופטימיות שסחרוף מעניק הפעם היא מתנת חג מושלמת. מי שיגרד קלות את שכבותיה, ימצא את מקורותיה - האמונה. החל מ"פתח לנו שער" - הפיוט מתוך תפילת "נעילה" שמצוטט בשיר הפתיחה המקסים, "הלוחש במכוניות", שכתבה המשוררת חביבה פדיה, וגם בתפילת הסיום - השיר "צמאה לך נפשי" שכתב המשורר דוד המלך (בלחן הידוע של הרב שניאור זלמן מליאדי). ומה על חסרי האמונה שבינינו? גם הם נועדו לחוות, מוזיקלית והשראתית, את פלאי האלבום, ואת ההבטחה שבשיר "העין", שצופה "אל מה שנדמה שחייב, שאי אפשר בלעדיו".
"אתה נמצא כאן", ברי סחרוף, "נענע דיסק"
לפנייה לכתב/ת 
