בזכות רופאים בישראל: בן 18 ממקדוניה חזר ללכת

בובן נישקוביץ בן ה-18 ממקדוניה הגשים חלום אלפי קילומטרים מביתו, לאחר שהרחיק עד בית החולים זיו שבצפת, וזכה מחדש בזכות ללכת על רגליו כאחד האדם. בניתוח, פרוצדורה שכיחה בישראל ובמדינות נוספות, נעשה קיבוע לגפה הפגועה כדי להשיב לחולה את היכולת להשתמש בה.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו  
  

הרגל התקצרה והתעוותה

המקרה של נישקוביץ היה חריג בשל ניתוח כושל שעבר קודם במקדוניה והותיר ברגל עיוות. "לפני ארבע שנים עברתי ניתוח ברגל שמאל לצורך הארכת עצם הירך", סיפר, "הניתוח הסתיים אבל במהלכו היתה פריקה מלאה של הברך, הרגל התקצרה והתעוותה ואיבדתי את היכולת לדרוך עליה".

בובן ואמו נונה החלו בחיפושים אחר מומחים שיטפלו בפגיעה, וקיבלו המלצה על שלושה יעדים: מכון אליזרוב ברוסיה (המכון שבו הומצאה שיטת הניתוח), קליניקה אורתופדית במרילנד שבארצות הברית, והמחלקה האורתופדית בבית החולים זיו בצפת, בניהולו של ד"ר אלכסנדר לרנר.

לאחר שעלה ארצה, עבר ד"ר לרנר במשך 19 שנים בבית החולים רמב"ם בחיפה, והוא נחשב מומחה בעל שם עולמי בפגיעות גפיים קשות ומורכבות. "לצערי, ראיתי מקרוב חיילים שהגיעו עם קטיעות ועיוותים מלבנון", אמר לרנר, "והתמודדנו עם מקרים לא פשוטים שבהם הצלנו, שחזרנו ומנענו איבוד של גפיים עליונות ותחתונות אצל צעירים רבים. המקרה של בובן שונה בשל עוצמת העיוות והנזקים שנגרמו לברך, לירך ולכף הרגל. ביצענו ניתוח להארכת גיד אכילס, וכל ההליך הסתיים ללא צורך בחיתוך העצם או פתיחת הברך הפגועה".

"רוצה להיות בריא כמו בני גילי"

הניתוח נערך לפני כשבועיים, והיום מצליח נישקוביץ לצעוד במסדרון המחלקה בסיוע מתקן הכולל צינור וטבעות מתכת. הוא מגלה התאוששות מהירה מהניתוח המורכב. "היה צריך הרבה כוח רצון מצדי כדי לעמוד בניתוח ובשיקום", אמר. "חשבתי כל הזמן שכל החיים לפניי ושאני רוצה להיות כמו כל בני גילי, בריא והולך על שתי הרגליים ולא מקשה על בני המשפחה שסבלה יחד איתי. אני אוכל ללכת ולעשות פעולות פשוטות שקודם נמנעו ממני. אני שמח שמשרד הבריאות במקדוניה סייע לי להגיע לארץ ולשגריר מקדוניה בישראל שעוזר לי ולאמא שלי בתקופה שאנו שוהים כאן".

ד"ר לרנר ציין כי הדרך של נישקוביץ עדיין ארוכה עד החלמה מלאה: "עוד שבועיים הוא יחזור למקדוניה, שם הוא יסיר בתוך חודשיים את המתקן ויתחיל בהליך שיקום ארוך שבו יחוזקו השרירים בהדרגה, וכלל המערכות מהירך ועד כף הרגל ישובו לפעילות".

נישקוביץ הנרגש כבר חושב על עתידו המקצועי. "אני מקווה להחלים וללמוד רפואה. אני רוצה להיות בעתיד כמו ד"ר לרנר, לדעת להציל גפיים לאנשים חולים במדינה שלי. כיף לדעת שגם במדינת ישראל הקטנה יש רפואה שהצילה את הרגל שלי והעניקה לי שמחה גדולה לכל החיים".

אמו של נישקוביץ קיבלה הסבר על השביתה במסגרת מאבק הרופאים, וציינה כי לרופאים בישראל מגיע לקבל את מבוקשם, כמי שראתה מקרוב כיצד יש ביכולתם לשנות את חייו של בנה מהקצה לקצה.