גירושים: להעביר בי"ס? רק בהסכמת שני ההורים
הקלות שבה אם גרושה יכולה לשנות את מקום המגורים של הילדים או להעביר אותם לבית ספר אחר על דעת עצמה - מקוממת. פסק דין חדש קובע כי החלטות מהותיות צריכות להתקבל בשיתוף שני ההורים. גיא רוה, אב גרוש בעצמו, מסביר מדוע בין סוגיות כאלה לעניינים שבשגרה עובר רק קו דק
בפסק דין חדש של השופטת שטופמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע כי הגדרת הורה כמשמורן אינה מקנה לו זכות לקבל על דעת עצמו החלטות מהותיות הנוגעות לילד, ללא שיתוף ההורה הנוסף. הקלות שבה אם גרושה יכולה לשנות מקום מגורים, באופן חד צדדי, וללא יידוע של האב, ובכך לנתק לעתים את הקשר בינו לבין ילדיו מקוממת ובלתי מתקבלת על הדעת. איך ייתכן שהורה עושה ככל העולה על רוחו ללא התחשבות בהורה האחר ובילד?
האם עברה דירה, האב ביקש למנוע
בפסק הדין הנוכחי מדובר על זוג הורים, לאם משמורת על הבת ולאב הסדרי ראייה סטנדרטיים של יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, כלומר כמעט מחצית מהזמן. בשלב מסוים החליטה האם לעבור לעיר אחרת, למרחק המאפשר את המשך קיום הסדרי הראייה למרות אי הנוחות הרבה שבנסיעות, והאב הוציא צו מניעה למעבר הבת.
האם ציינה שאין בכוונתה לשנות את המסגרת החינוכית ואת החוגים של הבת, כך שהמסגרת החברתית שלה לא תיפגע. בהמלצת בית המשפט ביטל האב את בקשתו לצו המניעה למעבר המגורים (שכבר קרה בפועל), אך ביקש שהבת תמשיך ללמוד באותו בית ספר. לאחר כחצי שנה ביקשה האם מבית המשפט לרשום את הבת לבית ספר במקום מגוריה החדש, ובית המשפט דחה את בקשתה.
בית המשפט פסק כי למרות שהאם היא משמורנית יחידה, אין בכך כדי להקנות לה זכות לשנות את המסגרת החינוכית שבה לומדת הבת, תוך העמדת האב בפני עובדה מוגמרת. בית המשפט בחן את טובת הילדה, קיבל תסקיר של פקידת הסעד ומצא שטובת הילדה היא להישאר בבית הספר שבו היא לומדת.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, לאחר ערעור של האם, קבעה השופטת מפורשות שלאם אין זכות בלעדית, כהורה משמורן, בקביעת מקום לימודיה של הבת. השופטת הדגישה שהחלטה מהותית כזאת חייבת להיעשות על ידי שני ההורים, והביאה את דברי השופט שמגר שציין שהמשפט הישראלי אינו מעניק זכות יחיד להורה המשמורן על כלל ענייני האפוטרופסות.
הקו המפריד בין החלטה מהותית להחלטה שבשגרה אינו תמיד ברור וחד, אך בתי המשפט כבר קבעו שבכל החלטה עקרונית כמו קביעת מקום מגורים, חינוך, בריאות ודת, על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה - ובאין הסכמה יכריע בית המשפט.
האב מאבד קשר רציף עם הילד
מרבית הפניות המתקבלות אצלנו בנושא מעבר מגורים מגיעות, לצערנו, זמן רב אחרי המעבר עצמו, כאשר האפשרות לשנות את המצב ולהחזיר את הגלגל לאחור היא אפסית.
אמהות רבות פשוט קמות יום אחד, מחליטות לשנות את מקום המגורים מסיבה זו או אחרת, לעתים מוצדקת ולעתים פחות, ובכך מנתקות את האב מילדיו. אם האב יודע על כוונת האם ומעוניין להמשיך בקשר עם ילדיו, עליו להגיש עוד לפני המעבר צו מניעה ולהתחיל מסע לא פשוט בבית המשפט. אב גרוש מן היישוב, שאינו יודע שבאפשרותו להילחם על זכותו ההורית ולפנות לבית המשפט כדי למנוע את מעבר המגורים, או שאין לו היכולת הכלכלית הנדרשת, פשוט היה מאבד את הקשר היומיומי הרציף עם ילדיו.
המציאות מראה כי בחיי היומיום, ההורים עצמם כמו גם בעלי תפקידים כגון מנהלי בתי ספר, האחראים על הרישום לגני הילדים בעירייה או פקידת הרישום לקייטנה אינם מכירים את החוק ואינם מיישמים אותו. כשהורה משמורן מבקש לרשום את ילדו לבית הספר, לגן או לקייטנה ומראה פסק דין המגדיר אותו כמשמורן, הרישום יבוצע.
מאחר שהפנייה לבית המשפט נעשית בדרך כלל לאחר שהילד התחיל כבר את שנת הלימודים או את הפעילות בקייטנה, ומאחר שבית המשפט אינו רוצה לטלטל את הילד ולהעמיס על כתפיו את תוצאות ההתנהלות של הוריו, הרי שלא נוצרת תהליך למידה בציבור.
טובת הילד נפגעת
כשההורים נפרדים, המתח רב. זוהי שעת משבר והנפש פגועה וכואבת, אך אף גורם לא מסביר או מלמד את ההורים מהם כללי המשחק החדשים. הבעיה מחריפה כשכל הורה פועל לפי הבנתו, רצונו והשקפתו. לעתים מתעלמים, מחוסר ידיעה, מדברים מהותיים, ולעתים אין הסכמה על דברים פעוטים שהופכים בשעת משבר למאבק כוחות בין ההורים וגורמים להידרדרות נוספת במערכת היחסים. כך או כך, בסופו של דבר טובת הילד היא שנפגעת.
לאחר שנים שבהן התקבלו אצלנו פניות רבות, ובעקבות הכאב האישי מקריאה על עוד ועוד מקרים שבהם הילדים נפגעים ממעשי ההורים, החלטנו לכתוב ולפרסם "מדריך להורים המתגרשים", המספק מידע על נפתולי תהליך הגירושים ועל הכלים והאפשרויות העומדים לרשות ההורים המתגרשים.
בפסק הדין החדש שנקבע, בהתאם לטובת הבת, נוצק תוכן למשמעות החוקית של היות שני ההורים אפוטרופוסים לילדם. הכרת החוק ושמירתו, קבלת החלטות מהותיות על ידי שני ההורים יחדיו, שמירת הקשר של שני ההורים עם ילדם - אלו אבני היסוד לשמירה על טובת הילד. על כולנו כחברה לדאוג להבנה זו ולקדם אותה.
תודה לרותי דניאל על הסיוע הרב בכתיבת המאמר.
לפנייה לכתב/ת 
