דברים שלא שמענו על ג'וליאנו

למעשה, הרבה חדש תחת השמש אַיִן. פעם הליקוי הרב-חושי היה כלפי מעלליהם הרצחניים של לנין, מאו, פול פוט, ובעיקר שמש העמים הגרוזיני, סטאלין, שהקסים את דמיונם וחזונם הקומוניסטי-סוציאליסטי של מיטב בניו של השמאל הרדיקלי בישראל כמו במערב.

לעתים כרוך הליקוי הזה בלשאת את קינת ג'וליאנו; לרוב כדי להוקיע את ישראל ומפלצתיותה; ולעולם לא לדבר סרה בעם הפלסטיני בפרט או בערבי-מוסלמי בכלל - גם כשבניו מרססים למוות את מי שכה היטיב עמם; גם כשהם טובחים בתינוקת בת שלושה חודשים, או שמים על הכוונת אחרת (שלהבת פס) וסוחטים את ההדק, והרשות הפלסטינית מוציאה לחופשי את "היורה האמיץ" מהתנזים במסגרת הדלת המסתובבת; גם כשהם יורים טיל על אוטובוס בידיעה שהוא מלא בילדים; וכמובן גם כשהם אינם חדלים לשלח גראדים, קסאמים ומחבלים מתאבדים ולו רק כדי להרוג כמה שיותר יהודים.

מה היה קורה אם היה נרצח בידי יהודי? 

לעובדות הטריוויאליות, שכמעט כל הטרור עלי אדמות מיוצר בעולם האיסלאמי; שדיכוי נשים, מיעוטים והומואים הוא לחם חוקו של עולם זה; שלא פחות מ-84% מהפלסטינים תמכו ב-2008 בפיגוע בישיבת מרכז הרב; או שרוב הסעודים סמכו ידם ב-2001 על המטרות המוצהרות של בן לאדן - אין כמובן כל משקל בקרב מיטב באי המחנה התרבותי במקומותינו. 

במסגרת תוכנית החלוקה המוסרית של גיבורי תרבותנו, השאלה "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?" לעולם תופנה כלפי כל מי שיעלה ברוב גזענותו השגות לגבי החממה החברתית, הדתית והלאומית הפלסטינית והערבית-מוסלמית, המייצרת למכביר רוצחים מסוגם של מחסלי ג'וליאנו.

כך, יכול כל אחד מאיתנו להעלות בעיני רוחו מה היו כותרותיה של העיתונות הישראלית או תגובותיה של הכבודה התרבותית המקומית אילו מר חמיס חוסל למשל בידי יהודי דתי, ועד כמה לא היו חדלים אז לשנן באוזני כולנו את הכלל "כל המרבה לקצוף על כל העדה הרי זה משובח". שכן רוצחים יהודים הרי גדלים רק בערוגות שטופחו כדבעי בידי החברה שמסביב, ואילו רוצחים פלסטינים או מוסלמים לעולם יעמדו ברשות עצמם, או למצער כקורבנות הנצח של הכיבוש הישראלי המזוויע או הקולוניאליזם המערבי המצחין.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה