מחקר: עדיף ליפול על שופט שבע אחרי הפסקה
חוקרים ישראלים התחקו אחר אופן קבלת ההחלטות בוועדות השחרורים שבבתי הסוהר, והגיעו למסקנה חד-משמעית: לעייפות, ריבוי תיקים ורעב יש השפעה על אופן ההחלטה. הממצאים יפורסמו בכתב עת אמריקני יוקרתי למדע
התייצבתם מול ועדת השחרורים? קחו בחשבון ששופט שבע ועירני הוא שופט משחרר: מחקר חדש וראשון מסוגו התחקה אחר השפעות העומס וריבוי התיקים על אופן קבלת ההחלטות בוועדות השחרורים שבבתי הסוהר. מסקנות חד-משמעיות: לעומס מנטלי הנובע מריבוי שעות דיון, ריבוי החלטות ברצף וריבוי מידע הדורש עיבוד - השפעה של ממש על אופי ההחלטה.
ועדות השחרורים בישראל מופעלות על-ידי משרד המשפטים ומכהנים בהם שופטים בדימוס. במסגרת המחקר, שערכו פרופסור שי דנציגר ועו"ד ליאורה אבנעים-פסו מאוניברסיטת בן-גוריון, ופרופסור יונתן לבב מאוניברסיטת קולומביה, נבחנו יותר מ-1,000 בקשות לשחרור מוקדם שנדונו במשך 50 ימי עבודה מלאים.
ימי העבודה חולקו לשלושה מקטעים: עד ארוחת הבוקר, עד ארוחת הצהריים ואחרי ארוחת הצהריים. בכל מקטע מתקיימים כ-10 דיונים בבקשות לשחרור מוקדם.
מהמחקר עולה כי בתחילת כל אחד משלושת המקטעים, הסבירות לשחרור מוקדם היא הגבוהה ביותר - כ-65 אחוז. לאורך המקטע יורד אחוז השחרורים עד שבסופו הוא עומד על 10 אחוזים בלבד. במקטע השלישי (אחרי ארוחת הצהריים) יורדת הסבירות לקבל שחרור מוקדם בחריפות גדולה יותר מבשני המקטעים הראשונים. עוד מצאו החוקרים כי סיכויי קבלת הבקשה יורדים גם ביחס ישר לכמות התיקים הנדונה באותו יום, וגם פרק הזמן המוקדש לכל דיון יורד לאורך היום.
"לאחר כל הפסקה, שוב עולה שכיחות ההחלטות לשחרור מוקדם. הפסקה לצורך אכילה והתרעננות מחדשת את המשאב המנטאלי", הסביר בשיחה עם ynet פרופסור דנציגר. עם זאת, הדגיש דנציגר את עניין העייפות המצטברת. "בכל מקטע נדונו בממוצע 10 תיקים. אך בניגוד לשני המקטעים הראשונים, בהם החלה הירידה באחוז השחרורים לאחר התיק השלישי, במקטע השלישי הירידה הגיעה כבר בתיק השני".
"ככל שהמשאבים המנטאליים מידלדלים, גוברת נטיית מקבל ההחלטה לחסוך במשאבים ולבחור בברירת המחדל.
דהיינו, לבחור בשמירה על הסטטוס קוו", הוסיף דנציגר וציין כי בהקשר של אסירים, שמירת הסטטוס קוו משמעותו דחיית הדיון למועד אחר או שלילת הבקשה לשחרור. "שופט במצב של עייפות נוטה פחות לקחת סיכונים ולשחרר אסיר, כיוון שבמקרה שהוא יחזור לפשוע, יהיה זה השופט שיצטרך להסביר מדוע אישר את השחרור".
נתון מעניין נוסף הוא שכשנשאלו חברי ועדות השחרורים ופרקליטיהם של האסירים מה יכול להשפיע על ההחלטה אם לשחרר, הם לא הצביעו על העומס המנטאלי כפרמטר. "ייתכן שעורך דין מעדיף שלא יתחרו איתו אחרים על הדיון המוקדם בבוקר" הסביר דנציגר, "זו תופעה שמתרחשת אצל מקבלי החלטות בתחומים רבים. היכולת המנטאלית היא כמו שריר, אתה מפעיל אותו עד שהוא מדלדל. כך זה גם בהחלטות רפואיות, צבאיות ופרלמנטריות. ההתחקות אחר גורמים אלה והבנת השפעתם על יכולים לסייע באופן מעשי לשיפור מערכות ותהליכי קבלת החלטות".
הממצאים המלאים של המחקר צפויים להתפרסם בקרוב בכתב העת האמריקני היוקרתי "PROCEEDINGS OF THE NATIONAL ACADEMY OF SCIENCES".
לפנייה לכתב/ת 
