חברות הכי טובות, עד שיש לך מישהו
כשהיה לי דייט קיבלתי הערות עוקצניות על הבחור, ועל כך שאני שוכחת את החברות שלי. הבנתי שאני נמצאת בקשר מחייב, איתה, החברה הקנאית שחונקת אותי. למדתי שצריך להיזהר בבחירת חברות רווקות
אני צופה בה הולכת, חולפת על פניי, שערה מתנפנף כמו בהילוך איטי. "תברחי!" אני מתפתה לקרוא לעברה, להזהירה. זה מרגיש לי קצת כמו לראות מישהו חוצה כביש, במין רוגע מטעה, כשאתה יודע שיקרה משהו, כי פתאום תראה מעבר לפינה מכונית דוהרת ישירות אליו.
את מירי הכרתי במקרה. אחד הלקוחות שלה הגיע לפגישה אצלנו בחברה, והיא קיבלה את פניו וכיוונה אותו לחדר הישיבות. הייתי בדרכי למעלה ויצא שחלקנו מעלית יחד. הרגשתי את מבטיו לכיווני תוך כדי המסע המשותף שלנו לקומת ההנהלה. במבטים אני נוקטת בלשון המעטה, כי בשלב מסוים היה נדמה לי שהוא אפילו לחלח את שפתיו. אולי זה הפרשנות שלו ל"לעשות עיניים".
מיד לאחר הפגישה שערכו הוא ביקש ממנה לגשש אצלי "מה הסטטוס שלה והאם היא זוכרת אותי". חה! כאילו שאפשר לשכוח. זה היה די משעשע, ישבנו אצלי במשרד וצחקנו. העולם שלנו באותה תקופה היה דומה. שתי בחורות שחולקות את אותן חוויות ונמצאות באותו מקום בחיים: רווקות, בלייניות לא קטנות, שמחפשות אחרי האהבה הגדולה שלנו.
התחלנו לבלות יותר ויותר זמן ביחד, לעשות תוכניות לאחרי העבודה ולנהל שיחות נפש בשעות הקטנות של הלילה. הכרתי לה את החברים שלי והיא את שלה. היתה תקופה נהדרת. חגגנו את החופש, את התחושה המדגדגת של "איזה חוויות נצבור הלילה", כזאת שכל רווקה בשלב הכייפי של הרווקות שלה מרגישה.
ככל שחלף הזמן התחלתי להרגיש שהיא נהיית יותר תובענית בקשר שלנו. שיחות הטלפון היומיות הפכו לחובה, אחרת קיבלתי על הראש בעקיצות והיעלבויות. במקביל, שמתי לב שבעצם, מרבית השיחות שלנו הן חד צדדיות. כלומר, היא מדברת ואני מקשיבה, מלבד כמובן אם היה לי מידע חדש לחלוק בנוגע לבחור שהכרתי. אז היתה בצד השני הקשבה מלאה, אפילו דרוכה הייתי אומרת.
הרגשתי מועקה, ממנה ומהחברות שלה
פעם העזתי לסרב לערב של בילוי משותף כי היה לי דייט וקיבלתי שטיפה בנוסח: "אבל יום שישי זה היום שלנו". האור האדום התחיל להבהב. אני בת 28, אז למה זה מרגיש לי כמו עשר שנים פחות? יש לי חברות אחרות, ואף אחת מהן לא חונקת אותי.
אנחנו תמיד שמחות לבלות יחד, ואוהבות האחת את השנייה אהבת אמת. אבל ברור שבשלב הזה של החיים, אם מישהי מכירה בחור, האחרות מפנות לכך מקום. בילויים, שמילויים, כולנו יודעות שזה ה-גיל למצוא מישהו רציני. הכל תוך התחשבות הדדית כמובן.
ואז הכרתי את אודי. ממש נדלקנו זה על זה. אתחיל מהסוף – הקשר שלנו החזיק בדיוק שלושה שבועות. באופן טבעי יצאנו כמה פעמים בשבוע, כשבמהלך כל הזמן הזה קיבלתי קיתונות של ביקורת ממירי: "כבר הספקת לשכוח מהחברות שלך, הא?"
המפגשים שלנו קיבלו תפנית והתחילו להיות מתוחים. ממש הרגשתי מועקה – ממנה ומהחברות שלה (שכנראה השתכנעו שזנחתי אותה ואותן, ועוד הרמתי כוסית לחיים). היה קשה. קשה מידי. פתאום נפל האסימון, אני בסוג של קשר מחייב, איתה! חוץ מהסקס היה שם הכל. רק שלמעשה, אף קשר שהיה לי לא העיק עליי כך.
חוץ מהסקס היה שם הכל (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אחרי שאסימון אחד נפל, השאר באו בעקבותיו. זה היה ברור שהקנאה שלה בקשר הטרי שלי שיגעה אותה. נזכרתי בהצהרות שלה ובשיחות שניהלנו והגעתי למסקנה שהיא מרגישה טוב, כל עוד כל החברות שמקיפות אותה רווקות. אם אחת מהן מתחילה לפתח קצה קשר היא נלחצת, ופוחדת להישאר האחרונה בתור.
הנחתי שיש סיכוי שגם המקיפות אותה כאלה, "הראה לי את חבריך" אומרים, לא? כשחושבים על זה, לא היא ולא אף אחת מהחברות שלה היו בקשר זוגי מעל לחודש-חודשיים בשנים האחרונות. אולי זה מקרי, אבל אי הנעימות שחשתי מצידן במהלך הקשר איתו, ה"צחוקים" שהן העבירו עליו, גרמו לי להסיק שלא מדובר במקריות.
היא עדיין באותו סטטוס, מתחזקת את אותה כת
החלטתי לחתוך. השכל הישר וגם האינטואיציות שלי אמרו שמסוכן להישאר שם, שיש סכנת הישאבות למעגל רווקות תובעני, שלא מאפשר לחברים שלו לצאת החוצה לחופשי. העדפתי להישאר עם מעגל הרווקות הישן והטוב שלי. שם כל אחת שעוזבת מקבלת ברכה, ייתכן שעם קמצוץ של קנאה (כולנו אנושיות), אבל באהבה גדולה.
זה לא היה קל. הייתי צריכה תעצומות נפש של ממש. לגברים שבינינו קשה לי להסביר מה זה לנתק קשר מחברה קרובה. עבר זמן, שתינו עדיין חולקות מקום עבודה, אבל אין בינינו שיח. מתראות בקושי, בחדר האוכל או בכנסים. שמעתי שהיא עדיין מחזיקה באותו סטטוס. מתחזקת את אותה "כת" (אפשר להיכנס, קשה מאוד לצאת).
ומה איתי? קצת אחרי שיצאתי לחופשי מצאתי את שלי.
כל זה עובר לי בראש, כאשר אני רואה אותה עוברת מולי. את הבחורה החדשה, התמימה, שלא מזמן הגיעה לחברה שלנו. שמעתי שהיא מבלה יותר ויותר זמן עם מירי. נשאבת. אמרתי לה שלום, והיא בקושי ענתה. אני מניחה שהקוד האתי של הקבוצה לא מאפשר הסתודדות עם חברים-בוגדים לשעבר, למרות שלפני כן החלפנו בנועם מספר מילים.
אני רוצה לעצור אותה, להגיד לה שרק תשים לב שהקשר הזה לא יעכב אותה בהמשך. שמעתי שהיא גם ככה על הקרשים, שעברה פרידה כואבת והיא פגיעה. אבל היא חולפת על פניי...
לפנייה לכתב/ת 
