בציר טוב
סקירת האלבומים הלועזיים החדשים: אלבו חוזרים לזמנים תמימים יותר, טי.וי און דה רדיו מביאים עוד יציאה קלאסית, פליט פוקסז מוכיחים שמה שהם נוגעים בו הופך זהב. נואה אנד דה ווייל מרוממים את מצב הרוח והאי.פי של ברוקן בלז עושה חשק לעוד
אלבו - Build A Rocket Boy
המעריצים האדוקים של ההרכב הבריטי "Elbow" כססו ציפורניים חודשים רבים, בציפייה ל-"Build A Rocket Boy". עכשיו, כשאלבום האולפן החמישי שלו משייט לו בהנאה ברשת מאז תחילת מרץ, אפשר להגיד בביטחון שגאי גארווי ושות' שיחקו אותה שוב.
אלבו. גאי גארווי (מימין) מלטף כקטיפה (צילום: Gettyimages)
שונה במהותו מ-"The Seldom Seen Kid" המשובח מ-2008, האלבום החדש של אלבו מציג גירסה מתונה יותר מקודמו. מי שמדמיין להיטי אצטדיונים ומעט אגרסיביות בריאה דוגמת השיר "Grounds For Divorce", ימצא אותה במינון נמוך באלבום הנוכחי (המתעקשים יכולים להתנחם ב-"Neat Little Rows"). אלה הושמטו באלגנטיות לטובת מקבץ שירים מלודי, רגוע מאוד, מבוסס פסנתר ומקהלות גוספל.
קולו של גארווי, הסולן והכותב הראשי בהרכב, נותר מלטף כקטיפה אך נושאי השירה התחלפו דרמטית, בעיקר בשל קשיי הכתיבה שנבעו, לטענותיו, מהעובדה הבעייתית כי הכל בחייו נראה די נחמד ושליו בשנים האחרונות. אבל לא אחד כגארווי יתן ליציבותו הרגשית לפגוע במסורת הכתיבה המשובחת וביכולתו לגעת למאזין בדיוק איפה שכואב.
לכן, התמה המרכזית העומדת מאחורי האלבום היא חזרה לילדות. או יותר מדויק, רטרוספקטיבה לזמנים פשוטים ותמימים יותר. אל הבית ממנו באנו והילדים שהיינו, שנושאים את סודות אישיותינו העכשווית והבוגרת. נסו את "Jesus Is A Rochdale Girl" המינימליסטי או את "Open Arms" הסוחף.
אלבו עם "Open Arms"
כפי שאפשר לצפות מהרכב כמו אלבו, התעסקותו בנושאים אלו נעשית באופן המדוייק והשובה ביותר ומותירה אותנו מדמיינים את אותם ילדים חצופים משחקים בפינת רחוב, עליהם הוא מדבר ב-"Lippy Kids" היפה, שבשורותיו אף טמון המקור לשם האלבום האופטימי והמקסים הזה.
טי.וי און דה רדיו - Nine Types Of Light
אחרי ארבעה אלבומים, פרויקטים צדיים ושנת הפסקה פותחת תיאבון, TV On The Radio החליטה לחזור סוף סוף ולספק את אלבום האולפן החמישי והמסקרן שלה. "Nine Types Of Light"', על עשר רצועותיו, נשמע כמו אלבום קלאסי של אנשי הטלוויזיה מהרדיו, עם מעט מאוד הפתעות או שינויים סגנונים.
עטיפת "Nine Types Of Light". ירגיע את החוששים מהתרככות
אחרי נסיונות לא באמת מספקים שדייב סייטק, גיטריסט הלהקה ומפיק נחשב, ניהל עם אמנים חיצוניים ועם חברי להקתו שלו בפרויקט הצד "Maximum Balloon" מהשנה שעברה, הכמיהה לחומר קלאסי של השלישיה הניו יורקית גדול מתמיד. אם באמת נחפש איזשהו סממן לשינוי, אולי נאתר אותו ברקידות שאוחזת בחלק גדול מן השירים באלבום, אך זה מוטיב שכבר התרגלנו לקבל מהם ובאמת שאין צורך תמיד לחפש בציציות.
מעניינים ומהנים במיוחד הם "Second Song" (שדווקא פותח את האלבום כשיר ראשון), "Keep Your Heart" המענג ו-"Killer Crane" האפי. "New Cannonball Run" המעולה הוא עוד יציאה קלאסית, באלבום שרובו ככולו תפור למידותיהם המדוייקות של כל מי שחשש מהתרככות, התרחקות או סתם אי עמידה בציפיות מההרכב המיוחד הזה. ככה זה, לפעמים הישן והמוכר הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים.
פליט פוקסז - Helplessness Blues
ב-2008 היו ה-Fleet Foxes הבשורה החשובה והמרעננת של עולם האינדי-פולק, בזכות EP מבטיח ואלבום בכורה לא פחות ממושלם. מצעדים רבים הכתירו אותו אז, די בצדק, כאלבום השנה. אבל מבחן האלבום השני הוא משוכה שרבים לא נוטים לעבור.
אז מה הכינו לנו החברים מסיאטל הפעם? ובכן, עוד מאותו חומר טוב עמוס הרמוניות, קולות עדינים וגיטרות אקוסטיות. מה שהופך את "Helplessness Blues" למעט פחות מלהיב מקודמו הוא היעדרו של אלמנט ההפתעה, היות שרוב השירים פחות מרגשים מאחיהם הגדולים מהאלבום הקודם.
"מונטזומה" של פליט פוקסז - נגיסי זהב
ועדיין, לעיתים נראה שכל דבר שהשועלים הללו נותנים בו את נגיסתם הופך לזהב, בעיקר בזכות שירים כמו "Montezuma", המדיף ניחוחות ביץ' בויז, או שיר הנושא המצויין. הקטע הטוב ביותר באלבום, "The Shrine/An Argument", מגיח דווקא לקראת סופו ומעיד על השתבחות החומר לקראת סוף ההאזנה, תופעה מעניינת בהתחשב בכך שלהקות נוטות לבזבז את רוב תחמושתן כבר ברצועות הראשונות. בכל מקרה, גם אם פחות מפתיעים פעם, הפליט פוקסס עוברים את המבחן בדילוגים הקלילים והחיננים האופיינים להם. בכל זאת, שועלים.
נואה אנד דה ווייל - Last Night On Earth
הפגישה האחרונה שלנו עם צ'רלי פינק וחבריו להרכב הבריטי "Noah And The Whale" הסתיימה כשהוא חוטף לנו את הלב, מטיחו ברצפה ומרסק אותו במחי קולו העמוק. זה קרה באלבום השני והמשובח של ההרכב הלא ממש מוכר הזה,שנקרא "First Days Of Spring", אסופת שירים שהיטיבה לתאר את הרגשת התסכול וחוסר האונים של מי שנקרע ממערכת יחסים ארוכה.
נואה אנד דה ווייל - מצב רוח טוב מובטח
שנתיים עברו מאז, ופינק האפל והמלנכולי התגבר, התבגר ואפילו כתב כמה שירים על היופי שבהשתקמות. את העצב הקיומי הוא החליף בליריקה אופטימית, מלודיקה מרוממת ואנרגיות פופיות לרוב.
באופן מוזר, השינוי במצב הרוח של הסולן הנטוש והפיכת רבים משירי האלבום השלישי והחדש לקלילים ונגישים לא הוזילה מערכו, ודווקא נחמד לשמוע להקה שלוקחת את פופ הגיטרות שהיא עושה כל כך ברצינות. על הדרך יש כאן גם נגיעות קלות של לו ריד ב-"L.I.F.E G.O.E.S O.N" וקצת ממגע הקסם האצטדיוני של ברוס ספרינגסטין, כמו למשל ב-"Tonight Is The Kind Of Night". נסו אותם, מצב רוח מרומם מובטח.
ברוקן בלז - Meyrin Fields
נכון, אמנם מדבר בסך הכל באי.פי של ארבעה שירים, אבל כל דבר של דיינג'ר מאוס עדיף על כלום, לא?היצירה הקטנה והנחמדה הזו היא מיני-המשך למפגש המוצלח בין המפיק העכברי לג'יימס מרסר סולן ה-Shins, שהוליד בשנה שעברה הרכב ואלבום תחת השם "Broken Bells".
מי שאהב אותם ב-2010, ולא מעט ראו באלבום ההוא מתחרה לתואר "אלבום השנה",
סביר להניח שיהנה מהתוספת הקלה שקיבל, שבמידה מסויימת מותחת את גבולות היצירה של שיתוף הפעולה בין השניים. קצת מלוכלך, פחות מצעדי ומעט מאתגר יותר מהלחנים הקליטים של האלבום המלא, האי.פי הזה מצליח להגשים את המטרה העיקרית שלו - לחמם אותנו עד צאתו של "Rome", אלבום בסגנון מערבוני הספגטי שדיינג'ר שוקד עליו יחד עם המפיק האיטלקי דניאל לופי.
באלבום צפויים לככב ג'ק ווייט ונורה ג'ונס והוא צפוי לצאת באמצע מאי הקרוב. עד אז, אפשר להנות מהממתק הקטן שלו ושל מרסר, ובמיוחד מהקטע "An Easy Life" המצוין.
