ביקורת: Crysis 2 - האדם שבשריון ינצח
גרפיקה זה לא הכל, אבל כשהכל נראה כל כך יפה קשה להתעלם ממנה. אבל האם ל-Crysis 2 יש מה להציע חוץ מפרצוף יפה?
בואו נתחיל ממה שרובכם רוצים לשמוע: Crysis 2 הוא ככל הנראה המשחק היפה שאי פעם יצא לנו לשחק. גם בגירסת הפלייסטיישן 3, שנחשבת לנחותה יותר, הוא נראה מצויין, ומשאיר מאחור את כל המשחקים שיצאו לפניו, כולל Killzone 3 המרשים ו-Uncharted 2 היפהפה.
האמת שלפחות העניין הזה היה די צפוי. Crytek, אולפן המשחקים שעומד מאחורי המשחק, תמיד היה האולפן המתקדם ביותר בכל הקשור לגרפיקה. לראיה, קרייסיס המקורי עדיין נחשב לאחד המשחקים היפים ביותר בהסטוריה, וגם FarCry העתיק הוא לא בדיוק משחק מכוער.
אך האם לקרייסיס 2 יש מה להציע חוץ מהיכולות הגרפיות שלו? לקחנו סיבוב במנהטן הנטושה כדי לגלות.
האדם שבשריון ינצח
במרכז של קרייסיס 2 עומד השריון העתידני והמשוכלל שלובשת הדמות הראשית שלכם. השריון יאפשר לה להלחם בפלוגות שלמות של חיילים ועדרים עצומים של חייזרים במהלך המשחק, זאת בעזרת היכולות המיוחדות שלו.
כמו במשחק הראשון, השריון יאפשר לכם לקבל מעין "פרצי אנרגיה" זמניים שיאפשרו לכם להעצים את היכולות שלכם לזמן מוגבל. כך למשל תוכלו להכנס למצב התגנבות בו השריון יהפוך אתכם לבלתי נראים, מצב טנק בו השריון יהפוך אתכם לבלתי-פגיעים, מצב כוח בו כל בעיטה שלכם תוכל להעיף מכונית קילומטרים קדימה ועוד.
כל מצב בשריון ממופה לאחד מכפתורי הבקר ללא צורך לפתוח תפריטים מיוחדים כדי לעבור ממצב למצב, כך שהשימוש ביכולות השונות הופך במהירות לטבע שני. בכל רגע נתון תוכלו לנצל את היכולת שתעזור לכם לעבור את האתגר שיעמוד בפניכם. זאת כל עוד תשכילו להשתמש בה כמו שצריך ותדאגו לשים לב למד הכוח - שכן היכולות מוגבלות בזמן, והסתמכות ארוכה מדי עליהן תוכל להשאיר אתכם חסרי הגנה.
במהלך המשחק תקבלו את היכולת לשדרג את יכולות השריון כראות עיניכם, מה שמוסיף אלמנט של משחק תפקידים. כך תוכלו לשפר את היכולות בהן אתם משתמשים לעיתים קרובות ולהפוך את עצמכם לעוצמתיים אפילו יותר.
המשחק כולו בנוי על העניין הזה: השלבים בנויים כזירות ענקיות ופתוחות, בהן תוכלו להסתובב באיזו דרך שתרצו. תוכלו להחליט להתפרץ לבסיסי אויב ולרסס את כולם בכדורים או לנסות להתגנב מאחורי קווי האויב. תוכלו גם לקפוץ על גגות, להחליק מתחת למכוניות חונות, לאגף אויבים ועוד שלל אפשרויות.
סדר בבלגן
כדי לעשות קצת סדר בבלגאן, המשחק השכיל לכלול את ה-Visor, מעין משקפת משוכללת שמובנית בשריון שלכם ומספקת לכם מידע על הסביבה. כך למשל תוכלו לראות בתחילת כל שלב איזו דרך הכי מומלצת להתגנבות, איפה אפשר לטפס על בניינים, היכן מוצבות עמדות שמירה של אויבים וכדומה. השימוש ב-Visor הופך להכרחי, שכן הסביבות ענקיות ומלאות בסכנות - ומי שלא יתכנן את צעדיו בקפידה יתקשה לשרוד.
אנחנו גם גילינו שבלי ה-Visor התקשנו לעיתים קרובות להבחין באויבים שנבלעו לעיתים קרובות ברקעים והיו פשוט בלתי נראים מבלי שסימנו אותם מראש בעזרת ה-Visor. הגענו למצבים בהם היינו מוקפים באויבים שהפציצו אותנו בכדורים שפשוט לא הצלחנו להבין איפה בדיוק הם נמצאים - בעיה שככל הנראה נובעת מהרזולוציה בה שיחקנו (1280x720) אבל עדיין הצליחה לעצבן אותנו לעיתים קרובות.
מעבר להיותם קשים לאיתור, האויבים גם די חכמים. הם יבחינו בכם בקלות (לפעמים מרגיזה) ומהרגע בו תאותרו יהיו לכם חיים קשים במיוחד: הם ירדפו אחריכם, יתחמקו מהכדורים שלכם, יאגפו אתכם, יקראו לתגבורת ועוד - מה שהופך את השלבים לבלתי צפויים ולכאלה שמשתנים כמעט בכל פעם בו תתחילו אותם מחדש. בהמשך המשחק, כשתתחילו להילחם נגד החייזרים ולא רק נגד החיילים, תגלו שהם מתנהגים בצורה אחרת לגמרי - הם הרבה פחות חכמים ומתנפלים עליכם במקום לנסות להערים עליכם, מה שיאלץ אתכם לסגל סגנון לחימה שונה.
למרבה הצער, מערכת האינטלגנציה המלאכותית הזאת מגיעה גם עם לא מעט באגים, שהם ככל הנראה בלתי נמנעים במשחק שמנסה לשלב מערכת כזאת בסביבות גדולות ופתוחות. לעיתים קרובות מדי במהלך המשחק נתקלנו באויבים שהתנהגו כמו רובוטים תקועים: ניסו ללכת היישר אל תוך קיר, קפאו במקום, פוצצו את עצמם ברימונים ועוד.
עם זאת, כל המגרעות האלה הן לא באמת משמעותיות ובהחלט לא מורידות מהערך הגבוה של האקשן במשחק. לעומת משחקי ירי בגוף ראשון אחרים ששיחקנו בהם לאחרונה, כמו Killzone 3 או Black Ops - מצאנו את הסביבות הפתוחות כחידוש מרענן מכל אותם משחקי מסדרונות ליניאריים ומתוסרטים.
עלילה ואונליין? עזבו אתכם
רוב המשחק מתרחש ברחובות הנטושים של ניו יורק שפונתה מתושביה לאחר התקפת חייזרים. המטרופולין הענק הפך לסוג של מחנה צבאי ענקי, ולרוע המזל לא החיילים שמסתובבים בעיר ולא החייזרים שמנסים להשמיד אותה מחבבים אתכם במיוחד. למרבה הצער, זו בערך העלילה הקוהרנטית היחידה במשחק הזה. מדי פעם תתקלו בקטעי מעבר שינסו להרחיב ולהעמיק את הסיפור, אבל ברוב המקרים מדובר רק במלל לא ברור שפשוט מהווה תירוץ לסיבה עליכם ללכת למקום מסויים במקום למקום אחר. יוצאים מהכלל בעניין הזה הם סצנות הפתיחה, שהזכירו לנו את סצנת הפתיחה הנהדרת של Bioshock - ואפילו נתנו לנו תקווה לרגע שהמשחק יצליח גם לספר סיפור מוצלח ולא רק לספק לנו מנה גדושה של אקשן - תקוות שנגוזו בהמשכו.
גם ממצב האונליין של המשחק לא ממש התלהבנו. על הנייר השימוש ביכולות החליפה באונליין יכולים לספר חווית מולטיפלייר יחודית אך בפועל מצאנו את האונליין של קרייסיס 2 נחות מזה של משחקים אחרים בהם שיחקנו לאחרונה. אולי זה בגלל שלקרייסיס 2 אין עדיין קהילה מספיק גדולה בשביל להפוך את החוויה לשונה ממשחקים אחרים (לפחות בגירסת ה-PS3), אולי בגלל שכבר מתחיל להימאס לנו ממשחקים שמחקים את שיטת הדרגות של Call of Duty, ואולי סתם כי בקרייטק לא כל כך מוצלחים ביצירה של מפות מולטיפלייר מאוזנות וכיפיות.
לא רק פרצוף יפה
למרות העלילה הדלילה ומשחק האונליין החלש, קרייסיס 2 הוא בגדר חובה לחובבי משחקי הפעולה. השלבים הגדולים והגדושים באויבים, האפשרויות הטקטיות השונות, היכולות המגניבות של החליפה - הכל נארז באחת האריזות הכי יפות שאי פעם ראינו על מסך הטלוויזיה שלנו. אז נכון, לא הכל מושלם, ואולי המשחק הזה היה יכול להיראות אפילו יותר טוב אם הוא היה יוצא ל-PC בלבד, אבל גם כפי שהוא יצא בסופו של דבר אנחנו לא מוצאים מקום לתלונות מהותיות.
סוניק נגד סוניק >>
