דווקא עכשיו, כשראינו את הארץ המובטחת?
"יובל נעים היה צריך לחתום על הארכת חוזה בהפועל פתח תקווה לחמש עונות. אבל דווקא עכשיו, רגע לפני הקיזוז, לא היה ליד תומר סיני מבוגר אחראי". חגי דקל, אוהד מתוסכל, מוציא עצבים
אף פעם לא היה קל להיות אוהד הפועל פתח תקווה. למעשה, אם לא הייתי נדבק במחלה הזאת בשנות התשעים, כשעוד היינו קבוצה מנצחת, אין מצב שהייתי ממשיך ללכת עד היום לשער ארבע באורווה. סליחה, לשער שתיים באצטדיון ר"ג. כנראה ששער ארבע זה בדם לנצח.
בעשור האחרון האוהדים מתכוננים לקרבות ההישרדות עוד לפני שהליגה יוצאת לדרך, שוב ושוב אנחנו רואים כיצד היריבה השנואה מכבי פ"ת מתנהלת נכון עם תקציב נמוך כמו שלנו, ובמקביל נותנת לנו בראש דרבי אחר דרבי. פעם זה לא היה קורה.
העונה הנוכחית החלה כקטסטרופה צפויה מראש. במחזור השמיני, עמוק במקום האחרון ב'ליגת העאלק', מצאנו את עצמנו עם שתי נקודות בלבד, ואחרי שבמחצית הדרבי מכבי כבר הובילה 0:4. המאמן הקודם פוטר, והובא יובל נעים, שבחודש הראשון רק חטף קללות משער ארבע בגלל תקרית עבר.
"כמה ניצחונות והקהל יפסיק לקלל", אמר נעים וצדק. בחודשים האחרונים הקבוצה משחקת בצורה פנטסטית. לא רק שהיא מנצחת כמעט כל משחק, לפעמים גם כובשת שלושה שערים במשחק, היא נראית טוב על המגרש. השחקנים נלחמים, רצים, תוקפים ושוטפים את המגרש. לפני שנעים עמד על הקווים, הפועל פ"ת היתה מאבדת את הכדור אחרי שתי מסירות. היום זה לא קורה יותר.
נעים גם לא חשש, בניגוד לדעת ההנהלה, לשלוח לספסל את הכוכב העולה עידו אקסברד, במסגרת סדנת חינוך לילד המוכשר, ואנחנו המשכנו לנצח גם בלי התכשיט הצעיר. אופטימיות לא אופיינית שטפה את שער ארבע, 'שימשיכו לשחק ככה ויהיה בסדר למרות הקיזוז', חשבתי לעצמי בחודשים האחרונים.
יובל נעים הוציא אותנו מעבדות לחירות, וכמו שאני רואה את הדברים, אם הפועל פ"ת היתה נשארת ליגה הוא היה צריך לקבל את התואר מאמן העונה. קבוצה נורמלית היתה מחתימה מאמן כזה לחמש שנים, ונותנת לו שקט תעשייתי.
ודווקא עכשיו, כשהשחקנים התחברו אחד לשני, האוהדים התחברו למאמן, והקבוצה רואה את הארץ המובטחת, החליט תומר סיני להראות לו את הדרך החוצה. עכשיו?! בעוד שבוע יש קיזוז, הפער מצטמצם לכמעט אפס ואז הולכים לחמישה משחקי הישרדות, כשכל משחק הוא גמר גביע. סיני רוצה להיות מנג'ר, אז הוא פיטר את המאמן שהכי מתאים לקבוצת תחתית עם תקציב זעום.
עידו אקסברד. הסתדרנו גם בלי התכשיט (צילום: חגי דקל)
לפעמים הבן הגדול שלי נעם, רוצה שאקנה לו משהו בחנות צעצועים שאני לא מעוניין שיהיה לו - רובה או אקדח צעצוע למשל. אני פשוט מסביר לו מדוע במקום זה אני אקנה לו אוטו או כדור. נעם בן שלוש, והוא כבר למד לדחות סיפוקים מהר. ליד סיני אין אף מבוגר אחראי שיסביר לו בהגיון, שעדיף למען הפועל פ"ת שיובל נעים ימשיך להיות המאמן בשנים הקרובות.
אנחנו לא קהל כמותי כמו זה של מכבי חיפה, הפועל ומכבי ת"א. אבל תנו לקבוצות הגדולות עשור כמו האחרון שהיה לנו, ולא תראו בקריית אליעזר ובבלומפילד יותר
מאלף אוהדים בשבת. בתחילת העונה, כשהפסדנו בלי הרף, תהיתי מה לעזאזל עושים האוהדים שלנו ביציע שבת אחרי שבת. לכל אחד שהמשיך להגיע ולעודד, על אף ההפסדים והיכולת העלובה, מגיע צל"ש. או פסיכולוג.
מרוב מחשבות כאלו, התחלתי לעשות תחקיר כדי לצלם סרט דוקומנטרי שיסביר איך ולמה ממשיכים להגיע אוהדים לקבוצה הדפוקה הזאת. תומר סיני הוא אולי הבעלים של הקבוצה הדפוקה, אבל הפועל פ"ת שייכת קודם כל לי ולאוהדים המסורים.
חגי דקל videodekel@gmail.com