יש חוקי צרכנות – אבל מי בכלל אוכף אותם
בדיקת נתוני האכיפה של חוקי הצרכנות ב-2010 מגלה פעם נוספת: התמ"ת כושל באכיפה, מספר הביקורות פוחת ועמו גם מספר כתבי האישום נגד בעלי עסקים עבריינים. למה סטודנטים למשפטים מצאו בקלות מה שהמשרד הממשלתי לא מצא?
בדיחה עתיקת יומין מספרת על מציל בבריכת שחייה שהורה לאחד השוחים לצאת מן המים. "מה עשיתי?", תהה האיש. "השתנת בבריכה", ענה לו המציל. "אבל כולם עושים את זה", המשיך האיש. "נכון", ענה לו המציל. "אבל אתה עשית את זה מראש המקפצה". הביטוי האחרון, שכבר הפך למטבע לשון, צף ועלה אצלי מתוך ניתוח נתוני אכיפת חוקי הצרכנות שביצע משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) בשנת 2010 – משום שכבר אפסו המילים לתאר את התנהלותו הבעייתית מאוד של המשרד הזה כלפי הצרכנים בישראל.
אוזלת יד מעוררת פלצות
מדי שנה בשנה אנו נדרשים לנתונים אלו, ואם נחזור ונעיין בנתוני שנת 2009, נראה שכבר אז, ואף בשנים קודמות, היה המצב גרוע למדי. לומר ששרר בשנים אלו מצב של תת-אכיפה, אפילו לא מתחיל לתאר את אוזלת היד ואת הפקרת הצרכנים.
ראו למשל את התייחסותו של מבקר המדינה בעניין זה. כבר ב-2004 הוא קבע, כי משרד התמ"ת (אז תמ"ס) "אינו מייחס את החשיבות הראויה לנושא הגנת הצרכן, ואינו פועל כראוי למיצוי סמכויותיו בתחום זה".
המחשה לכך מצא המבקר בבדיקה ספציפית שערך לגבי אכיפת חוק המתווכים במקרקעין: "התובעת הראשית של המשרד (תמר פינקוס, שכיום עומדת בראש הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן – י.א) מסרה לוועדה כי "המשרד עורך חקירות רק כאשר מתקבלות תלונות נגד מתווכים ולא באופן יזום". פועל יוצא מכך – והדבר קיבל ביטוי בממצאי המבקר – הוא ש"ממועד החלת חוק המתווכים (1996, כלומר כ-8 שנים מיום חקיקתו ועד עריכת הביקורת – י.א) לא עשה המשרד דבר לאכיפתו, מלבד הגשת כתב אישום אחד נגד מתווך, והוא הורשע במסגרת הסדר טיעון". לקרוא – ולהתפלץ.
כמה הטעיות בדקו בתמ"ת בכל יום?
אין פלא שהדברים מקבלים ביטוי גם בנתונים המספריים. נתחיל בהשוואה הבסיסית בין 2009 ל-2010. בעוד בשנת 2009 נערכו 75,796 ביקורות בבתי עסק בכל רחבי הארץ, בשנת 2010 נערכו רק 68,183 – ירידה של 10%.
כמה תיקי חקירה הניבו הביקורות הללו? בשנה שחלפה – 1,106. במילים אחרות – רק 1.62% מן הביקורות גרמו לתמ"ת לחשוב שיש בעיה כלשהי בהתנהלות בעל העסק. האם כל השאר מתנהלים כשורה ובהתאם לחוק? קשה להאמין, במיוחד כאשר רואים מה בדיוק בודק התמ"ת בביקורות אלו.
אם כן, 37,750 ביקורות היו בנושא הצגת מחירים; 13,607 ביקורות היו לגבי סימון טובין; 2,339 ביקורות עסקו בהשוואה בין המחיר על המוצר לעומת המחיר בקופה; 6,985 ביקורות בדקו הטעיה בפרסומים, הטעיה במבצעים, אי הצגת מחיר כולל; 5,797 היו מה שהוגדר בתמ"ת "ביקורות אחרות"; 987 עסקו בנושא אימות זהב; ו-718 בדקו צעצועים מסוכנים.
הרי כל צרכן יודע שלמרות שהחוק מחייב זאת, במקומות רבים אין סימון מחירים כנדרש. פערים בין מחיר בקופה לבין מחיר המוצר על המדף הם כמעט עניין יומיומי, והטעיה בפרסומים, במבצעים ובמה לא היא עניין שגור במקומותינו.
בתרגיל שביצעו באחרונה סטודנטים למשפטים הם מצאו, בתוך דקות, שלל מודעות מטעות בעיתונות המודפסת והאלקטרונית, וכן באתרים מסחריים שונים. מה לא היה שם? הסתרת פרטים מהותיים בעסקה, כגון שמדובר בהתחייבות של צרכן לעסקה של 36 חודשים, מידע מפתה באותיות ענק, וצידו, באותיות זערוריות, פרט חשוב מאוד ביחס לעסקה, אי-גילוי המחיר הכולל של עסקה בתשלומים, ועוד ועוד.
אז מה שהתמ"ת טרח לבדוק – במהלך השנה כולה – הם רק כ-7,000 מקרים שבהם נכללו גם הטעיה בפרסומים, גם הטעיה במבצעים, וגם אי-הצגת מחיר כולל? אם מביאים בחשבון שבשנה יש כ-200 ימי עבודה, כי אז מבינים שבכל יום עבודה – בכל הארץ – נבדקו רק 35 מקרים כאלו. בממוצע, כיוון שלתמ"ת יש 5 מחוזות, נראה שכל מחוז בדק בכל יום רק 7 (!) מקרי הטעיה ואי-הצגת המחיר הכולל.
מספר הביקורות ב-2010 נמוך ממספרן ב-2007
לגבי המיעוט המזערי שנמצא לגביו כי סרח, הוגשו כתבי אישום. כמה? אם ב-2009 הוגשו 100 כתבי אישום נגד בעלי עסקים שסרחו, ב-2010 הוגשו רק 86. עליבות הנתונים מתחדדת עוד יותר כאשר בודקים מה היה שיעורם של כתבי האישום מכלל הביקורות שבוצעו. בשנת 2009 היוו כתבי האישום 0.13% מכלל הביקורות, ובשנת 2010 – 0.12%. אפילו לא אחוז אחד מכלל הביקורות.
אז מה למדנו מן הנתונים הללו עד כה? ראשית, שבעוד המסחר בארץ מתרחב והולך, עם הגידול במספר התושבים, הגידול בהיקף המוצרים והשירותים הזמינים להם, והשתכללות אמצעי המסחר, בעיקר האלקטרוני – ביקורת התמ"ת על התנהלות בתי העסק מצטמצמת והולכת. למעשה, מספר הביקורות שנערכו ב-2010 – 68,183, נמוך אפילו ממספר הביקורות שנערכו ב-2007 – 68,740. כך שההידרדרות במובן זה בולטת לעין.
שנית למדנו, וגם זה לא חדש, שהתמ"ת אינו שש להשתמש באחד הכלים הכבדים העומדים לרשותו נגד עברייני צרכנות – הגשת כתבי אישום נגדם. כאמור, בשנת 2010 הוגשו רק 86 כתבי אישום – לעומת 100 ב-2009, 119 ב-2008, ו-156 ב-2007. לא קשה לראות כיצד יורד מספר כתבי האישום משנה לשנה.
עם זאת, בהקשר זה כדאי לזכור, שלרשות התמ"ת עמד כלי נוסף בהקשר זה – הטלת קנסות מינהליים, הליך קצר יותר שמאפשר להעניש מהר יותר בעלי עסקים בעייתיים. וכמה קנסות מינהליים הטיל התמ"ת בכל השנה שחלפה? ובכן, 251 בלבד. משמע, גם כלי זה כמעט לא נוצל.
סיכום פשוט יַראה, כי אמצעים משפטיים, בין הגשת כתבי אישום ובין הטלת קנסות מינהליים, ננקטו בשנת 2010 בסך הכל נגד 337 בתי עסק. אם תרצו – 0.49% מכלל הביקורות שנערכו, ו-30% מכלל תיקי החקירה שנפתחו. הנתון האחרון גם הוא לא עניין לגאווה רבה.
והעניין מתחדד עוד יותר נוכח התהייה הבאה: אם נפתחו 1,106 תיקי חקירה, ורק לגבי 337 מקרים נפתח הליך ענישה – מה קרה ל-769 המקרים האחרים שהיו מושא לחקירה? האם התברר שהעוסקים נקיים מעוון, ופקחי התמ"ת סתם נטפלו אליהם? בנתוני התמ"ת אין הסבר לכך.
מי מכתיב את רמת האכיפה
וזה מחזיר אותנו לדברים שבהם פתחנו. לא צריך להיות פרנואיד כדי להבין שאכיפת חוקי הצרכנות בתמ"ת הולכת ונחלשת עם השנים. כבר הצבענו בעבר על כך, שהכל מתחיל מצמרת הצוות המשפטי במשרד, אשר אמור להכתיב את רמת האכיפה. מדובר ביועץ המשפטי, עו"ד מיכאל אטלן, ובתובעת הראשית של המשרד – עד אמצע חודש יוני 2010 הייתה זו עו"ד תמר פינקוס, ורק בסוף אוקטובר 2010 מונתה מחליפתה, עו"ד גלי לוי.
בפועל, כדאי לדעת, על אף שכאמור לראש הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מונתה עו"ד פינקוס כבר באמצע השנה שעברה, למעשה הרשות כמעט אינה מתפקדת ככזו. בין השאר, עקב הצורך להסדיר את יחסי העבודה עם עובדי התמ"ת בעקבות הקמת הרשות, רק בימים אלו נשלמים ההליכים לאיוש כמה מן התפקידים המרכזיים בה באמצעות מכרזים. משמעות הדבר היא, שהתמ"ת הוא זה שהיה אמור להמשיך לאכוף את חוקי הצרכנות בכל התקופה הזאת. את התוצאות ראינו.
דווקא לאור הממצאים הללו נראה, כי כעת מוטל לפתחה של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן התפקיד לאכוף כמו שצריך את חקיקת הצרכנות. בהתחשב בכל מה שתיארנו קודם, תהיה לה פחות או יותר חצי שנה להוכיח מה בכוחה לעשות במהלך 2011. יהיה מעניין לבדוק את הנתונים בשנה הבאה.
תגובת התמ"ת
"משרד התמ"ת מייחס חשיבות רבה לנושא הצרכני, ומתוך רצון להעצים את כוחו של הצרכן הוקמה הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן, אשר מיועדים לה תקציבים וכוח אדם מוגברים.
"יובהר כי, הרשות תתמקד בעיקר באכיפה של עבירות הליבה של חוק הגנת הצרכן - הטעיה וניצול מצוקת הצרכן בעוד הביקורות על הצגת מחירים וסימון טובין יוותרו בידי מחוזות המשרד. יצוין כי, במסגרת פעילות יחידת התביעות במשרד התמ"ת נבדקים התיקים באופן מקצועי וההחלטות ניתנות בהתאם לחומר הראיות ולסמכויות על פי דין. לכן, פרט להגשת כתבי אישום ניתנו התראות, אושרו קנסות מינהליים, תיקים הועברו למסלול של התחייבות ולמסלול של כופר ואכן היו גם מקרים בהם למרות שהחלה חקירה התיק נסגר בעילות השונות לפי חוק סדר הדין הפלילי.
"אמנם הקמת הרשות טרם הושלמה, אולם כבר כיום מבוצעות על ידי הממונה על הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן פעולות רבות שעניינן אכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן, בכלל זה איתור והסדרת כשלים בענפים שונים כגון, תקשורת, תיירות, עסקאות רפואה דחופה עם קשישים וחולים וכן טיפול בפרסומים המכוונים לקטינים, הטעיות במבצעים ועוד.
"יודגש כי אכיפה יעילה אינה נמדדת רק בשאלה כמה חקירות נפתחו וכמה כתבי אישום הוגשו. ישנה פעילות עניפה אשר אינה מוזכרת בכתבה, ואשר הינה במסגרת הסמכויות המנהליות של הממונה על הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן על פי החוק כגון, צווים מנהליים להפסקת הפרה, והתחייבויות המפר להימנע מעבירה, אשר יש בהם להביא להפסקה מיידית של ההפרה, כלפי צרכנים רבים. לעניין זה יצוין כי הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת פועלת לתיקון חוק הגנת הצרכן והוספת כלי אכיפה נוסף והוא, האפשרות להטיל על עוסק מפר עיצומים כספיים ובכך לפגוע בכדאיות ההפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן.
"לסיכום, הרשות מתעתדת לפעול ללא לאות לאכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן, בצד הכלים הקיימים כיום מכוח חוק הגנת הצרכן. כלי העיצום הכספי יהווה בהכרח מכפיל כוח לפעילות הרשות כנגד מפרי החוק ויעצים את הגנה על צרכנים".
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
