האיש שניצח את גאידמק, האיש שהובס בידי קופל
יעקב שחר העמיד השבוע במפתיע במקומו את אלישע לוי והוכיח שוב שהוא מס' 1 בכדורגל שלנו. אפילו גאידמק הודה בזה. וגם: ניר אלון, יו"ר ארגון השחקנים, יצא קטן מול יו"ר מנהלת הליגה. המנצחים והמפסידים של השבוע
הראשון, הגיע כששחר הצהיר כי אלישע לוי הוא אופציה לעונה הבאה, רק אופציה, לא מובטח. כן, דווקא המאמן המוכשר והאיש הנחמד הזה, שאם תרצו, הביא שלוש אליפויות בשלוש שנים. במקום חוזה, הוא מקבל בראש מהבוס, למרות שבקלות יכול להיות מוכתר כמאמן העונה וקבוצתו מוליכה את הטבלה.
יעקב שחר. אחד שיודע איך נראית המשכיות (צילום: חגי אהרון)
שחר עשה מהלך נכון. מי שקרא בין השורות הבין את המסר - "תביא אליפות, תישאר. לא תביא? תודה על זמנך ולהתראות". הבעלים זוכר את השאננות משנה שעברה. איך מלבד הקיזוז, גם הקבוצה שלו הרסה במו רגליה את האליפות (האמיתית, זו של ההתאחדות). הוא לא רוצה שהתסריט יחזור על עצמו.
בניגוד למנהלים אחרים שעסוקים בעיקר בפוזות לתקשורת, כמו אלונה ברקת ומיץ' גולדהאר, יעקב שחר לא מתקפל. בזמן שאלו העניקו גיבוי למאמניהם ברגעים הכי לא רלוונטים והיום מצטערים על כך, שחר מבין את העסק. מאמן בא ומאמן הולך, זהו חייו של האיש על הקווים. הוא לא צריך למכור קלישאות על "המשכיות", הוא כבר יודע איך היא נראית.
גם האוליגרך מבין
המקרה השני שגרם לי להבין את משמעות המשפט, התרחשבאירוע התרמה שערכה בית"ר ירושלים בבית סירקין. לשם הגיע ארקדי גאידמק, שהוציא מפיו משפט שגרם לי לפתוח עיניים כהוזה: "אני רואה קבוצות אחרות שמשקיעות מיליוני דולרים ולא מגיעות להצלחה, צריך גם דרך ורוח. נתבסס על צעירים ושחקני בית". רגע, חכו לפני שאתם עוברים לפסקה הבאה, עברו על הציטוט שוב ושפשפו את העיניים.זוהי למעשה התרומה המשמעותית ביותר של שחר לכדורגל. בזמן שחצי מהקבוצות נעו אל עבר האבדון בתקופת "הגאידמקמאניה", הוא נשאר יציב, סירב להשתולל. אם גם הוא היה נופל, היינו נמצאים עכשיו בתוך לוע שחור.
אז אולי יעקב שחר הוא לא המלאך השומר שלנו ואולי הוא לא מאלו שיקבלו בסוף הדרך פרס ישראל, אבל הוא כן מודל לחיקוי ניהולי. ואם אתם לא רוצים, אז אל תחקו. אותו זה ממש לא מעניין.
תשמעו בדיחה: ניר אלון וחוק רוסי נכנסים למנהלת....
"מדברים פקה פקה, מבטיחים בולו בולו". זוהי כנראה סיסמת הבחירות של ניר אלון, יו"ר ארגון שחקני הכדורסל. האיש שהצהיר כי הוא מתכוון לשבות "כי בקיץ אף אחד לא יקשיב לנו". בסופו של דבר, כבר עכשיו אף אחד לא הקשיב לו וידברו איתו בקיץ. אולי.המלחמה של ניר אלון על החוק הרוסי היא מגוחכת. זהו חוק רע ומטופש, שמלבד עוד כמה עשרות אלפי שקלים לישראלים, לא עשה דבר. איזה שחקן "צמח" בחמש שנות החוק? מי בדיוק נהנה ממנו ואיך הפכה הנבחרת לטובה יותר?
אם אלון רוצה באמת לדאוג לשחקן הישראלי, הוא צריך למקד את "מלחמתו" בהורדת מכסת הזרים בליגה לארבעה. כל מי שתומך בחוק הרוסי תומך בחוק גזעני שלא היה מתקבל בשום מקום עבודה אחר. הנה יושב לו שחקן אמריקאי/לטבי/לבן/שחור/ירוק/מוקה, והמאמן אומר לו "סורי, אני לא יכול להכניס אותך. אתה אמנם יותר טוב, אבל ההוא פה שלידך נולד בגבעתיים, לא בוויסקונסין".
קביעת מגבלה של ארבעה זרים הוא חוק הגיוני, ישים ונפוץ, שגם יעלה כאן את רמת הזרים הנמוכה. מי שטוב צריך לשחק, שיטות כמו חוק רוסי/קיזוז/פיינל פור, הורסות את הבסיס שלנו - הספורטיביות.
המפסיד העלוב
חשבתי מה לכתוב על ההתנהגות של תומר סיני בהפועל פתח תקווה, ולא מצאתי מילים. גועל נפש, היה הדבר הקרוב ביותר שמצאתי, אבל הוא לא מעביר את המסר האמיתי מהסיפור הזה. ומי שלא יודע על מה אני מדבר, עדיף כך, שלא יתלכלך בגועל שמסתובב לנו בכדורגל.
