לרגל החג: חלוקת מזון למאות ניצולי שואה נזקקים

לא כולם נערכים בשמחה לערב החג: מול בית התמחוי של ארגון "כולל חב"ד" בירושלים, השתרך בימים האחרונים תור ארוך של יותר מ-300 בני אדם, כולם בני 75 עד 95, שהגיעו לקבל מנות מזון לקראת החג. הם כבר מתורגלים, ממלאים את הסלים ואת העגלות ועוזרים זה לזה להעלות את העגלות המלאות על האוטובוס.

כמעט כולם יוצאי חבר המדינות. רובם ניצולי שואה ששרדו את המלחמה. אנשים שמבינים בצורה כואבת מהו מחסור ורעב, ולא מתלוננים על מה שהם מקבלים כאן היום, בישראל 2011. הגאווה לא מאפשרת להם להתלונן, למרות שרובם נאלצים להסתדר עם 2,300 שקלים בחודש, קצבת הביטוח הלאומי והשלמת ההכנסה.

"קשה לחיות מזה", מודה אנה, בת 85 מבלרוסיה. "במלחמה איבדתי תשעה מבני משפחתי במחנות ההשמדה, אני חיה כאן לבד ומסתדרת מקצבה של ביטוח לאומי. אחרי תשלום השכירות ועוד הוצאות נשארים לי 160 שקל לאוכל".

"קשה להיות לבד, אבל גם לזה מתרגלים" (צילום: נועם מושקוביץ)

גם וינה בורנסקה, בת 75 שעלתה מאוקראינה, סיפרה: "הייתי בת שבע כשברחנו מהמלחמה. אני זוכרת שהלכנו מרחקים ארוכים והיינו נפוחים מרוב רעב. בישראל טוב, אבל אין מספיק כסף. אחרי שכר דירה נשארים לי 200 שקל לאוכל וזה קשה להסתדר ככה".

"במקום לכעוס, אני כאן"

ישראל לזרוביץ', בן 88, סיפר ל-ynet שהמצוקה העיקרית היא הבדידות. "במלחמה הייתי במחנה ריכוז בפולין, שם נאלצתי לעבוד בעבודות כפייה. לישראל הגעתי עם אשתי, שכבר נפטרה. זה קשה להיות לבד, לבשל לבד, להיות בבית רק עם ארבעה קירות. אבל גם לזה מתרגלים".

מנהל הארגון, מנדי בלוי, סיפר כי כמות הנזקקים גדלה לאורך השנים: "17 שנה אני בעסק הזה, ונראה שהצורך רק הולך וגדל, והאנשים שנזקקים מתרבים. מהמדינה אני כבר לא מצפה. יש מקומות שבהם המדינה נותנת פתרונות, אבל בתחום חלוקת האוכל המדינה כמעט לא קיימת. למרות זאת, במקום לכעוס, אני נמצא כאן".

במהלך היום חילק ארגון "כולל חב"ד" 2,000 חבילות מזון לניצולי שואה נזקקים ברחבי הארץ. הארגון גם הזמין את

הקשישים לארוחות החג שהוא עורך. "אתה רואה איך הם מחפשים את החברה", מסביר בלוי. "אלו אנשים בודדים ועריריים, שחיים לבד בדירות שלהם. לכן חשוב להם מאוד להגיע למקום בו הם יכולים לפגוש אנשים אחרים".

נינה אבני, שעובדת בארגון, סיפרה כי הקשישים לא לוקחים סיכונים, ומתייצבים לחלוקה לפני שהיא נפתחת מחשש שייגמר המזון. "אלו אנשים שרגילים למחסור מהימים של המלחמה", אמרה. "למרות שאנחנו מזמינים אותם לבוא מהשעה שמונה בבוקר, רבים מהם מחכים כאן כבר בחמש. זה מרגיש רע שאנשים שסבלו כל כך הרבה בעבר, עדיין סובלים כאן בישראל".