טובים במבצעים, טובעים במספרים

אם ביקשתם פעם הלוואה בבנק, לבטח נתקלתם ב"ספר" הזה בן אלף הדפים, שמגישים לכם, עם מיליון סעיפים, שאף אחד לא מבין מה הם אומרים? ואז הפקיד הטוב והחייכן, מבקש לחתום כאן וכאן וכאן. וכאן בראשי תיבות של השם. וכאן בשם המלא. לא, לא כאן, כאן! רק ראשי תיבות, וכאן כאן, וכאן.

החתימה מרוב חתימות, משתבשת כבר. ומן הקווים הברורים והנחרצים של שמך הקודם, נותרת דרדלה מרוסקת, כמו של יד רועדת מזוקן, כי היד מתעייפת, מרוב הכאן וכאן וכאן. ואז מגיע עוד ספר של טפסים והכאן, כאן וכאן מתחיל שוב.

ותוך כדי שאתה חותם, כאילו תחת השפעת סם, עוברת איזו מחשבה אווילית בראשך: על מה בעצם אני חותם (ועוד כל כך הרבה)?

הרי יכול להיות שכתוב שם בסעיפים הקטנים והזעירים ובתתי הסעיפים - 8.ב.א/9 והאחרים - שאם לא תחזיר את החוב, ירצעו לך את האוזן לדלת, עד סוף ימיך, וכשתשתחרר אתה צריך להביא קפה לאשת מנהל הבנק בכל בוקר, ופודרה, להסתרת הפצעונים שצמחו לה בגלל החום. לא שאני אומר שזה כתוב שם, אבל איך אפשר לדעת שלא? בעיה.

כמו ארבעים שנה במדבר

אני נזכר במסע המפרך של החוזה הזה בן אלף הדפים של הבנק, כשאני שומע מדי יום על מבצעים לחג. אולי אתם לא שומעים, אני כן. אולי אתם לא שמים לב, אני כן. יש את המבצעים שמסבירים לנו שקילו עוף, יעלה לנו שקל, אבל שהקניה תוגבל לשלושה ק"ג עוף ברכישת מוצרים בחנות, וזאת בסכום הגבוה מ-39 שקלים. הבנתם את הטריק? סומכים עלינו שנקרא רק את הכותרת - עוף בשקל. ולמי איכפת ההמשך.

אתם בטוחים שזה כדאי לכם? (צילום: index open)

ברשת אחרת מוכרים עשרות מוצרי מזון בעשרה שקלים. יופי, אחלה דיל. אבל מי שממשיך לקרוא, מבין שכדי לקבל את המחיר האטרקטיבי הזה עבור מוצר אחד (בעשרה שקלים), יש לקנות מוצרים אחרים של החנות במאה שקל. ועבור ארבעה מוצרים אטרקטיבים של עשרה שקלים למוצר, אתה צריך קודם כל לקנות בחנות ב-400 שקל. תראו איך מעשרה שקלים של כותרת, הגענו כבר ל-400 שקלים.

אתה יכול להכין את עצמך לדיל מהסרטים, לשים בכיס ארבעים שקלים, כדי לקנות מציאה של ארבעה מוצרים, במבצע אטרקטיבי לחג ולמצוא את עצמך בסופר אחרי שמכרת את השעון שלך והג'קט (במבצע) כדי לממן במבה לילד, צמר-גפן ומדבקה של יובל המבולבל.

בכל הדילים האטרקטיבים המתפרסמים בתקשורת, יש מילה אחת מסוכנת הטומנת בחובה את כל התסבוכות שבעולם. היא זו שתמנע מאיתנו לנסות לבוא בטענה כלשהי אל מישהו, אפילו כשנמכור את הבית שלנו בשביל מה שהבנו שהיה דיל כדאי.

במצה הזאת אין חורים

כשרות לציבור אני מפנה את כולנו אל המילה הנוראית והמסוכנת הנקראת תקנון. ראו הוזהרתם: בכל דיל, בכל פיתוי, בכל הצעה אטרקטיבית עלק, תמיד תשמעו או תקראו את הביטוי "בצמוד לתקנון". חוץ ממני ועורכי הדין של הקניונים שכתבו את התקנון, איש לא יודע מה זה, למה זה, ואיפה זה.

עכשיו תשמעו מה כתוב בתקנון של אחד ממבצעי הפסח: "אם מחירו הרגיל של מוצר בסניף הוא 15 שקלים, מוצר זה משתתף במבצע 'אחד פלוס אחד חינם', שמוגבל למימוש אחד בלבד. חבר המועדון שמשתתף במבצע ורכש ארבע יחידות של מוצר ושילם 45 שקלים, שתי יחידות במחיר 7.5 שקלים ליחידה, ושתי יחידות במחיר 15 שקלים ליחידה, מחירו האפקטיבי של המוצר בחשבון זה, הוא 11.25 ליחידה". כמה פשוט. ואם לא הבנתם, עכשיו תבינו עוד פחות:

"אם מחיר המוצר הוא עשרים שקלים במסגרת המבצע, מדובר בשתי יחידות בעשרה שקלים כל אחת. אם בתקופת המבצע רכש חבר מועדון שלוש יחידות מהמוצר, סך המחיר שישלם הוא ארבעים שקלים, עם שתי יחידות בחמישה שקלים ליחידה, ויחידה נוספת בעשרים שקלים ליחידה. לכן יהיה עכשיו מחירו האפקטיבי של המוצר, 13.33 ליחידה". כמה פשוט, כמה ברור, ממש מאיר עיניים. מה יש פה להבין?

עכשיו נבדוק בהמשך התקנון את הידע שלכם בעברית. וכך כתוב שם (ואם תבינו משהו, תסבירו לי בהזדמנות): "ככל שהמוצר הנרכש על ידי חבר מועדון, משתתף בתקופת המבצע הוא מוצר שקיל, כדוגמת פירות וירקות בתפזורת, יזוכה חשבונו של חבר המועדון, בהפרש המחיר שבין מחירי הסקר, והמחיר האפקטיבי, ובשקל אחד נוסף, על סך כל הפרש המחיר ששולם, ביחס למוצר ולא ביחס לכל קילוגרם מוצר".

"ככל שמחירו של המוצר מן המוצרים המשתתפים נמוך משלושה שקלים ליחידה או משלושה שקלים לק"ג במוצר שקיל, יזוכה חבר המועדון בהפרש המחיר, שימצא

בין מחירו של המוצר, בסקר, לבין מחירו האפקטיבי של המוצר, וחבר המועדון לא יהיה זכאי עכשיו לתוספת שקל ביחס להפרש המחיר של המוצר".

תראו כמה כתוב, רק כדי להסביר לנו שלא נזוכה בשקל, ואנחנו הרי מזמן ברחנו בצרחות לכיוון הים, כבר כשקראנו את תחילתו של התקנון. לא נראה לכם שהוא מנוסח כך שלא יקראו אותו לעולם?

בחלום פרוע שלי אני רואה קניון מלא אדם, וכולם עומדים וחוסמים את הקופות, קוראים את התקנון ומבקשים הסברים. נראה לי שהיו כבר מוותרים על השקל שלא מגיע לנו, רק שנשחרר את התורים. מגיע להם שנעשה להם את זה פעם.

מפיקת המאמר: טל וינגרטן