הילדה חוזרת מאימוץ: "מחכה שתקרא לי אמא"

המאבק המשפטי שלה נמשך שנתיים, אבל המאבק האמיתי על הגשמת החלום - להיות אמא ראויה - נמשך כבר שבע שנים. אחרי שתשעה שופטי בית המשפט העליון התכנסו לדון בעניינה של א' מהמרכז, וקבעו ברוב של חמישה מול ארבעה, כי היא כשירה לקבל לידיה את בתה בת ה-7 שנלקחה ממנה ונמסרה לאימוץ, אמרה אמש (יום ה') ל-ynet: "אני מחכה לקפיצה שלה עליי. הולך להיות מפגש מרגש מאוד".

• עדכוני חדשות שוטפים גם בעמוד הפייסבוק של ynet
  

"המילה הראשונה שאני רוצה לשמוע היא 'אמא'. בשביל זה אני מוכנה להכל. אני כל כך רוצה לראות אותה", אמרה האם הנרגשת. "היו לי שבועיים לא נעימים מבחינה רגשית, לא ידעתי מה צפוי לקרות, רציתי כבר לשמוע מה קורה - או שאני אראה אותה ארבע פעמים בשנה או שהיא תחזור אליי. חיכיתי וחיכיתי, והיום בסביבות 16:30 עורכת הדין שלי התקשרה. מיד שאלתי אותה: 'אפשר להגיד חג שמח?' והיא אמרה לי: 'כן, ניצחנו'".

הילדה בת ה-7 נלקחה מאמה בשנת 2009, אחרי שבמהלך מגוריהן המשותפים במעון, התברר כי האם ממשיכה להשתמש בסמים, אף שהיא נמצאת בתקופת מבחן. בפברואר 2010 קבע בית הדין לענייני משפחה כי הבת תועבר למשפחה מאמצת, ובאוגוסט אשתקד דחה בית המשפט המחוזי את ערעור האם. בינתיים החלה הבת להיפגש כבר עם הורים מאמצים.

האם לא ויתרה, ובעזרת עורכי הדין רונן דליהו, רעות זנזורי ויעל עוז, ערערה לבית המשפט העליון, שהפך את החלטת המחוזי וקבע כי הילדה תישאר עם אמה. נציג היועץ המשפטי הגיש לבית המשפט בקשה לדיון נוסף, שנערך לפני כחודש וחצי. אתמול קבע בית המשפט סופית כי הילדה תחזור לאמה, ובכך התגשמה משאלתה של א' לסוב עמה לשולחן הסדר.

רק לנשק ולחבק

"אני כאילו עוברת לידה מחדש", סיפרה אמש א' ל-ynet. "לא יכולתי להגיב כי הייתי בעבודה. סיימתי ואז דיברתי עם המשפחה שלי ועם אחותי, שלה יש שלושה ילדים, והדמעות לא הפסיקו לרדת לי. ההתרגשות גדולה מאוד, אני מסתכלת בטלוויזיה והתמונות רצות לי בראש. מה להכין לילדה שלי? אני אשמח שאנשים יעזרו לי, אני לא מתביישת לבקש עזרה, מגיע לי לגדל את בתי ולה מגיע אותי. כל בן אדם כושל בחיים שלו, עליי פשוט הסתכלו בזכוכית מגדלת".

א' אמרה כי היא מצדיעה לכל תשעת השופטים, אף שארבעה מהם - נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, והשופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות - סברו כי על בתה להישאר אצל הוריה המאמצים. "כל תשעת השופטים הקשיבו, ואמרתי להם שאני כן מסוגלת. אם לא הייתי מסוגלת, הייתי מרימה ידיים כבר בבית המשפט לענייני משפחה".

עתה מתרכזת א' ברגע בו תראה שוב את בתה. "אני חושבת שכשאראה את הבת שלי אני לא אפסיק לנשק ולחבק אותה, וברור שאני אתן לדמעות שלי לרדת, אני אתן לה המון אהבה. אנחנו לא ביחד כבר יותר משנתיים, ויש קשר שצריך לבנות מחדש, קשר של אמון. היא ילדה בוגרת כבר, ואנחנו צריכות לעבוד על הקשר שלנו. יותר לא יקרה דבר כזה שאני אכשל באיזו בדיקה, אני עכשיו אשה עובדת".

על ההורים המאמצים: "גם להם כואב"

א' לא משלה את עצמה - היא יודעת שנכונו עוד ימים קשים, אבל בטוחה שהאיחוד אפשרי. "אני מסוגלת להיות אמא, אנחנו נצטרך לעבור תהליך ביחד, ואני אתן לזמן לעשות את שלו, גם לה וגם לי. אין לי בעיה שזה יהיה תהליך הדרגתי. אני מאמינה שיהיה בסדר, חייב להיות בסדר. קיבלתי מתנה גדולה מאוד בחיים, ומגיע לי להמשיך להיות אמא".

אתמול קיבלו ההורים המאמצים את החלטת בית המשפט העליון, ואמרו כי העיקר מבחינתם הוא טובת הילדה. הם אמרו כי

אם חלילה האיחוד לא יעלה יפה, הם תמיד יהיו שם בשביל הילדה. "לבי עם ההורים המאמצים", אמרה א', "אין לי שום דבר נגדם, הם בסך הכל רצו לגדל ילדה. כמו שאני עברתי את הכאב שהיה כרוך באובדן שלה, אני מאמינה שגם הם עוברים כאב".

אמש עדיין לא ידעה א' אם סיפרו לבתה על פסיקת בית המשפט, אבל ביקשה להזכיר: "היא תמיד אמרה לי שהיא רוצה לגור איתי". עכשיו, היא רוצה שגם הציבור ייתן לה הזדמנות נוספת: "אין לי כוח יותר לחיות בסמים, בחרתי בחיים ולא במוות. אני רוצה שהחברה תקבל אותי כחלק ממנה".