"פוליקר קורא לי יגאל ביישן"

"אני אף פעם לא מגיע לחצי השני של ההגדה", מודה בשן, "שם נמצא הטקסט של השיר, כחלק מתפילת ההלל. לרוב, אני פורש עם סיום הארוחה.

 

"אבל בשנה שעברה היתה אצלי בסדר אורחת, ולכבודה נשארתי ליד השולחן. כשהגענו לתפילה הזו, היא קראה אותו בהגייה ירושלמית שהזכירה לי את בית אבא. התרגשתי באותו ליל סדר במיוחד וכבר באותם רגעים הייתה לי בראש המנגינה.

בשן. "האמת, הייתה לי קריירה גדולה" (צילום: איתן טל) 

 

"השנה, לקראת חג הפסח, שרתי את השיר לכמה מחבריי וכולם עודדו אותי להקליט אותו. ידעתי שלטקסט כזה, רק יוצר כמו יהודה פוליקר יכול לתת את העטיפה המושלמת. הפעם, בניגוד לאופי שלי, אזרתי סופסוף אומץ והרמתי לו טלפון והוא הזמין אותי אליו הביתה".

 

יגאל בשן צריך לאזור אומץ?

 

"אני ביישן באופי שלי. לעבוד עם יוצר כמו פוליקר היה חלום עבורי, אך מעולם לא היתה לי התעוזה להרים לו טלפון. הרגשתי נבוך. לשמחתי, אנחנו גרים בשכנות ויצא לנו להיתקל אחד בשני בתור לבית המרקחת ובסופר, שם פצחנו בשיחה שבסופו של דבר נתנה לי את תעצומות הנפש לצלצל אליו, מספר ימים אחר כך".

 

איך הוא הגיב?

 

"ישבנו אצלו בבית. הוא אמר שהוא בסיום הקלטות של אלבום ולא בטוח שיש לו פנאי להתעסק עם זה כעת. הוא השמיע לי שירים ולדעתי מדובר באלבום הכי טוב ששמעתי מזה שנים. לפחות התנחמתי בעובדה שהוא כיבד אותי במקרוני, בין הטעימים שאכלתי בחיי. למחרת בבוקר, הוא צלצל ואמר שהסקיצה מוכנה".

 

אני רק יכול להניח שזה בא לך בהפתעה.

 

"הייתי המום, אבל בעיקר שמח. תמיד ידעתי שפוליקר הוא היחידי שמסוגל להביא לי תוצאה מקסימה ולשמחתי הוא לא איכזב. אף פעם לא עבדנו במשותף. בעבר טמירה ירדני הוציאה אותי ואת תיסלם ובנזין למסע הופעות משותף ושם הכרנו, אבל השנים חלפו להם בלי שנתקלנו אחד בשני. החלום לעבוד עם יוצר כמוהו קינן בי תמיד ולשמחתי, זה סופסוף התגשם".

 

עכשיו אפשר לומר שגם יגאל בשן הוא חלק מהגל של המוזיקה היהודית? זה חיבור טבעי עבורך?

 

"באתי מבית דתי. אבי היה סגנו של עמוס חכם, חתן התנ"ך העולמי. הוא היה דתי מאוד, בעוד שאמי הייתה חילונית למהדרין. עד גיל 13 לקחו אותי לבית הכנסת, אבל לאחר הבר מצווה פרקתי עול. עדיין, המסורת מאוד קרובה ללבי וחלק ממני עד היום. אני לא אדם דתי או חוזר בתשובה, אבל את הנשמה היהודית אף פעם לא איבדתי".

 

היית בצמד עם שלומית אהרון, בקריירת סולו מצליחה, ב"הופה היי", עכשיו שיר מהמקורות. יש לך צורך לחדש כל הזמן?

 

"הגירוי תמיד קיים אצלי. בכל פעם שאני כותב שיר, יש בי את התחושה שזה יהיה השיר האחרון. שזהו, המעיין נסגר. לשמחתי, איכשהו הוא כל פעם מתפרץ מחדש. אני אוהב לאתגר את עצמי. היום פוליקר מגשים לי חלום ומחר אני מקווה שברי סחרוף יגשים לי. עכשיו אני מקווה להתחיל להוציא שיר חדש אחת לחודשיים, עד שיום אחד אאסוף אותם לאלבום".

 

כשאתה מסתכל לאחור, אתה מתגעגע להצלחה הגדולה, לטירוף שהיה סביבך?

 

"חלק ממני מתגעגע, ודאי. אז זה היה נראה לי טבעי. היום, כשאני מסתכל לאחור, אני בהחלט יכול לומר שיש דברים שהייתי חוזר אליהם שוב. האמת, הייתה לי קריירה גדולה".