עם הרופאים למדינת רווחה

הרופאים מנהלים בימים אלו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. השאלה היא האם נהיה מדינת רווחה נאורה, דוגמת מדינות מערב אירופה, בראשן מדינות סקנדינביה, או שמא נהיה חברה נחשלת, שבה שרויות שכבות רחבות בעוני ואנשי אקדמיה רבים, בהם רופאים ועובדים סוציאליים, הופכים ל"פרולטריון אקדמי". מדינת הרווחה אינה רק חלוקה שוויונית יותר של העושר החומרי והרוחני, אלא היא בסיס הדמוקרטיה והשלום בעולם. אם נבנה כאן מדינת רווחה ונציע מודל זה לעולם הערבי המתמרד נגד שליטיו הפוליטיים והכלכליים, ניצור בסיס לשלום אמיתי באזור.

הפוליטיקאים יריבי מדינת הרווחה קשורים בראש וראשונה עם הסקטור הפיננסי-ספקולטיבי, קרי הבנקים וחברות הבורסה וגם "הספקולנט התעשייתי" המספסר בחברות ייצור וחברות מסחריות.

התעשייה, בעיקר זו הדינמית מבחינה טכנולוגית, זקוקה לציבור מפותח מבחינה חומרית ואינטלקטואלית הצורך את מוצריה, ואף באופן "בזבזני". מדינת הרווחה יוצרת ציבור כזה. באופן היסטורי נבנתה מדינת הרווחה על-ידי ברית בין היצרנים האמיתיים לציבור השכירים כנגד הסקטור הפיננסי-ספקולטיבי.

הרצל (בראשית התנועה הציונית) ויגאל אלון דיברו על חיוניותה של ברית כזאת. יריבי מדינת הרווחה, בהם אנשים מתוך תנועת העבודה, תקפו את תוכניות השלום האמיתיות, שביקשו לכונן הסכמי שלום על בסיס גבולות ביטחון, פעם מימין ובפעם משמאל. זו פגיעה ברווחה ובייצור גם יחד.

מאבק לשיקום מדינת הרווחה

הרופאים יוכלו להצליח במאבקם רק אם יעמידו לנגד עיניהם מטרה כוללת - בניין ישראל כמדינת רווחה מתקדמת. בקרב הרופאים קיימים מעמדות. לעומת רופאים המשתכרים 4,500 שקלים כשכר בסיס, יש רופאים המרוויחים 60-30 אלף שקלים (עוד לפני הפרקטיקה הפרטית שלהם). הללו יהיו הנשכרים האמיתיים מהנהגת שר"פ (שרותי רפואה פרטיים) בבתי החולים הציבוריים. היעלה על הדעת ששכרם הבסיסי של המורים או המרצים יכלול מרכיב של 30% שישולם להם על-ידי בתי ספר או מוסדות השכלה פרטיים שיוקמו בתוך בתי הספר ומוסדות ההשכלה הציבוריים? מורים, רופאים ומרצים בעלי אותה דרגה מקצועית ובעלי אותו ותק צריכים להרוויח אותו השכר. מרצים מצטיינים יתוגמלו בתקציב מחקר נוסף וכדומה.

אילו היה השכר הכולל המשולם לרופאים מחולק בצורה הוגנת יותר, היה בכל מקרה מצבם של המתמחים והרופאים בדרגות הנמוכות טוב יותר. פערי שכר גבוהים מאפיינים גם את האקדמיה. בעוד עלות שכרם של נשיאי מכללות ואוניברסיטאות היא 70-60 אלף שקלים, חברי הסגל הזוטר, כולל דוקטורים, הנושאים בעיקר נטל ההוראה, משתכרים בממוצע 8,000 שקלים ברוטו בחודש. ראשי האוניברסיטאות לא ויתרו על שום נתח משכרם, בשעה שמוסדותיהם נקלעו למצוקה תקציבית ולהרס תשתית המחקר. אילו הסתפק, למשל, נשיא אוניברסיטה כלשהי בשכר של 35 אלף שקלים ניתן היה להגדיל את שכרם של 30 אנשי סגל זוטר באותו מוסד ב-1,000 שקלים.

על ההסתדרות הרפואית להודיע לאלתר כי היא מכריזה מלחמה על תופעת השר"פ. תביעותיה הנוספות יהיו: העלאת שכר מיידית בשיעור של 50% למתמחים ובעלי התפקידים "הנמוכים"; שוויוניות רבה יותר בתורניות; ויתור מצד רופאים המשתכרים 30 אלף שקלים ומעלה על כל העלאה בשכרם; יוקמו בתי חולים חדשים בערים גדולות (אף בקריית שמונה); יחוזקו בתי חולים בפריפריה (צפת, פוריה ודומיהם); יוגדלו תקנים ויוספו מיטות.

חיבור כוחות להצלחת המאבק

הרופאים לא יצליחו לבדם במאבקם. רק חיבור עם ארגונים אחרים - ארגון המורים העל-יסודיים, תנועות הנוער, התאחדות הסטודנטים, העובדים הסוציאליים (שצריך להכפיל את שכרם באופן מיידי), ארגון ההורים הארצי ועוד - יכול להביא להצלחה במאבקם. זה מאבק נגד כל יריבי מדינת הרווחה - מהבנקים וחברות הבורסה ועד הספקולנטים התעשייתיים, חברות הביטוח (המשגשגות מהרס מדינת הרווחה) ויצרני חומרי גלם המוכרים אותו במחירים מופקעים לייצור ואינם מוכנים לתרום את חלקם לרווחת הציבור.

זה גם מאבק נגד המגמה של הפחתת נטל המס על יחידים וחברות. מדינת הרווחה מבוססת על מיסוי פרוגרסיבי, ואין לאפשר את תוכניתו של נתניהו להפחית את מס היחידים ומס החברות לרמה של 39% ו-18% בהתאמה (מרמה של 44% ו-25%) עד 2016. אם תוגשם תוכניתו - תקרוס מדינת הרווחה לגמרי, ועימה הרפואה הציבורית, ואין זה משנה מה ישיגו הרופאים. רק בחיבור כוחות נוכל להצליח במאבק על עתידנו. למאבק זה שותפים גם היצרנים הדינמיים והחדשנים. זה המאבק לבניין ישראל כחברה יצרנית-רווחתית.

ד"ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובתוכנית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה והוא מתאם הפעולות של תנועת הגג "ברית חברתית" (המאגדת את ארגון המורים העל-יסודיים, התאחדות הסטודנטים, ארגון ההורים הארצי, השומר הצעיר, פרלמנט נשים, מגמה ירוק וגופים נוספים)