לא לכאן, לא לשם
המלחמה בלוב בקיפאון דינאמי. קדאפי מתבצר, המורדים מפוצלים ואינם חזקים. הצלחתם תלויה בנחישות המערב
זה כחודשיים שמתנהלת בלוב מלחמה. למעשה, מדובר כאן בשתי מלחמות, הנגזרות זו מזו, והתלויות במהלכן ובתוצאותיהן זו בזו. המלחמה האחת היא זו שיזמו המורדים, האופוזיציה למשטרו של מועמר אל-קדאפי, השולט בלוב כבר למעלה מארבעה עשורים ברציפות. מלחמה זו, שהסלימה לכלל מלחמת אזרחים, עוררה את המלחמה השנייה, והיא מלחמת המערב במשטר קדאפי. צרפת, בריטניה וארצות-הברית, הן ראש החץ במלחמה זו ואליהן הצטרפו גורמים נוספים, תוך כדי מאמץ להעביר את מרכז הכובד לנאט"ו.
לטורים נוספים בפרויקט "אביב העמים":
מאִסלָאח ועד תָ'וְּרָה. מילון המהפכה / ירון פרידמן
אני משאם. טור אישי של יליד דמשק / משה שמר
בשתי זירות המלחמה המקבילות הללו, אנו רואים התפתחויות מיום ליום, אבל באופן כללי ניתן לומר, עד כמה שזה יישמע מוזר, כי זירת המלחמה בלוב נמצאת במצב של קיפאון דינאמי. כלומר, מדי יום יש אירועים מלחמתיים, חלקם חמורים ביותר, מדי יום יש נפגעים בנפש ושינוי במערך המאחזים
מצב זה אינו יכול להימשך לנצח. באיזשהו שלב גורם זה או אחר, של המשטר הלובי או גורם של כוחות המערב, ינסה להכריע. בהנחה זו גלומה הנחת משנה, שהמערב אכן יחליט להתמיד במדיניותו להפלת המשטר, למרות שהוא אינו מצהיר על כך קבל עם ועדה כאחת מכוונותיו.
המערב טוען שהוא מעורב צבאית/מדינית/דיפלומטית, כדי לשמור על חיי האזרחים ולמנוע טבח בבני אדם בלוב. בפועל, קשה להתעלם מהעובדה כי המערב נחוש, ככל הנראה, להפיל את קדאפי מכס השלטון, ובמצב שנוצר - קשה למי מהכוחות המערביים לסגת, שמא ייתפש כמי שאינו מסוגל להתמיד במטרותיו ולבצע את המשימה עד לסיומה המוצלח, אז עלולות להיות לכך השלכות שליליות מבית.
נלחמים כי אין ברירה אחרת
קדאפי עצמו, לצד משפחתו, ממשיך להתבצר בבאב אל-עזיזיה, שבטריפולי. אין לו למעשה כמעט אופציות אחרות למעט המשך המלחמה. אם ירים ידיים, יוסגר בבושת פנים, בהשפלה מחפירה, לידי המערב, וימצא עצמו עומד מול בית המשפט הבינלאומי בהאג, גורלו עלול להיות כגורל סדאם חוסיין. הוא נשבע לא אחת בעבר כי לא יעמוד לעולם במצב זה.
מצב חלופי, גרוע לא פחות, שיוסגר לידי המורדים. אלו יעשו בו ובמשפחתו שפטים. לכן, לא נותרה לו ברירה אלא להמשיך להילחם, בתקווה שיצליח לדכא את המורדים, שמי כמוהו יודע שאינם מהווים כוח כה מאיים, כפי שנדמה לעין מבחוץ. הם אינם מגובשים אידיאולוגית, פוליטית, מנהיגותית, אין להם כלי נשק, ואלו שיש להם אינם יודעים להפעיל אותם. הצלחת המורדים תלויה לגמרי ביכולת המערב ובהחלטתו להתייצב לצדם לאורך זמן. במערב ניטעו בקיעים ומכאן, אין אלא לעקוב ולראות כיצד יתפתחו הדברים.
בינתיים, במלחמה כמו במלחמה, אין יום שלא נהרגים אנשים. המורדים זוכים בסיוע מערבי רב חשיבות - בנשק ובהפצצות מאסיביות ובלתי פוסקות מהאוויר נגד צבא קדאפי ותחומים נוספים. גם להם אין סיבה לסגת, לפחות מבחינת תחושתם - הם בדרך לניצחון.
כך נמצאת הזירה הלובית במקום שבו שני הצדדים משוכנעים כי עליהם לנצח ואין להם אופציה אחרת. לכן, מי שיכריע בסופו של דבר יהיה המערב. הוא יכריע בהתאם להתנהלותו הצבאית בשטח.
פרופ' יהודית רונן, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן ומרכז דיין, אוניברסיטת תל-אביב.
לפנייה לכתב/ת 
