לפתוח לרגע את דלת הקסמים
"נגד כל הסיכויים" הוא עוד עיבוד לספר של פיליפ ק. דיק, שנמנע מהעמקת יתר. התוצאה היא אנטי-מותחן פרנויה פתלתל, שקובע שאם הפוליטיקה האמריקנית תצליח, יישאר גם מקום לאהבה
על ספריו של פיליפ ק. דיק אפשר לומר דברים רבים: מסובכים, מתוסבכים, מבריקים או מופרעים. החיבור בין טכנולוגיות ייצוג, סמים ותודעה הוליד את מאגר הרעיונות אליו חוזר המדע הבדיוני הקולנועי שוב ושוב. בהשראתו נוצרו "המטריקס", "המופע של טרומן" "עיר אפלה", "פפריקה" ועוד רבים וטובים.
הניסיון לעבד את דיק לקולנוע הוליד תוצאות מעורבות. ההתרחקות מהמקור לא הייתה בהכרח לרעת הסרטים. בין אם מדובר בשאיבת מוטיבים ("בלייד ראנר", "דו"ח מיוחד"), או הסתגלות אינטליגנטית לפשטנות הנדרשת בקולנוע מסחרי ("זיכרון גורלי").
הנאמנות למקור מחייבת, במקרה זה, מידה לא מבוטלת של העזה. במקרים הספורים בהם זה קרה ("סורק בחשיכה") שולם מחיר כבד בנגישות לקהל הרחב. "Radio Free Albemuth" מ-2008, עיבוד עצמאי לאחד מספריו הקשים ביותר של דיק, טרם זכה להפצה מסחרית.
יש צינורות ויש מקובלים
"נגד כל הסיכויים" ("The Adjustment Bureau") - עיבוד לסיפור הקצר מ-1954 "Adjustment Team", מעולם לא היה בסכנת גניזה. האנטי גיבור של המקור מוחלף בדמותו של פוליטיקאי כריזמטי המגולם על ידי כוכב הוליוודי (מאט דיימון). המוטיב האופייני לעבודותיו של דיק ובו מציאות מתפרקת מולידה חרדות פרנואידיות, הופך בסרט זה לנקודת מוצא לפנטזיה רומנטית. החריגה מהמציאות המוכרת מובילה למצב בו ניתן לה תוקף מחודש. התוצאה רחוקה מלהיות עמוקה או מטרידה, אבל בדרכה השטחית היא מהנה למדי.
דיוויד נוריס (דיימון), פוליטיקאי צעיר הרץ למשרת הסנאט מטעם מדינת ניו-יורק, כושל בהפסד לא צפוי. בעודו מתכונן לנאום התבוסה הוא פוגש את אליס (אמילי בלאנט). הכימיה ביניהם מיידית, היא מעודדת אותו והם מתנשקים.
דיימון ובלאנט. מפגש מקרי בשירותים
בהשראת המפגש הוא מאלתר נאום שבו הוא מודה בכנות כי פעולותיו בקמפיין הונחו על ידי יועציו יתר על המידה. המתח שבין מניפולציה תכליתית וספונטניות רגשית הוצב כתמה מרכזית, ונוריס זוכה להערכה ציבורית שמבטיחה כי יוכל לשוב להתמודד בבחירות הבאות.
בבוקר שלמחרת, בעודו מתכונן לנסוע לעבודה (באוטובוס), הצופים הופכים למודעים לפעולתם המסתורית של לובשי חליפות המנסים, מסיבות לא ברורות, לעכב את הגעתו. הארי (אנתוני מקי), הברנש המופקד על מלאכה זו, מפשל, ונוריס עולה לאוטובוס שבו הוא פוגש שוב את אליס. הפעם הוא זוכר לקחת את מספר הטלפון שלה.
בהגיעו לעבודה הוא נחשף למראה לא צפוי. העובדים קפואים, וגברים מסתוריים עם פנים מכוסות מטפלים בהם במכשירים מוזרים. הוא נמלט, אך נתפס ומועבר למחסן הנמצא מעבר לדלת שאמורה, בנסיבות רגילות, להוביל למשרד סמוך.
שומרים על הסדר. אנשי הבירו הקוסמי
בראש האנשים המסתוריים עומד ריצ'ארדסון (ג'ון סלטרי), המסביר לו כי הם אלו המסתדרים ומתקנים את עולם בהתאם לתוכנית עלומה, וכי מטרתם היא למנוע ממנו את המפגש עם אליס. מספר הטלפון נלקח ממנו שוב, והוא מוזהר לבל יספר לאיש על המפגש עם אנשי ארגון מסתורי זה.
בירוקרטיה מסוג אחר
מיהם אנשים אלו? יכולתם לעבור בין דלתות ולנוע בין מרחקים ומרחבים, ופעולתם למען סדר הנקבע על ידי אישיות עלומה ורבת עוצמה, מאפשרת לחשוב עליהם כגרסא בירוקרטית למלאכים. המטרה המוצהרת שלהם היא הגנה על המין האנושי מפני עצמו, ומיצוי הפוטנציאל של נוריס שכפוליטיקאי אמור לשנות את העולם. כפי שאנו יודעים היטב מדוגמאות מקומיות, בת הזוג הלא מתאימה לפוליטיקאי בכיר בוודאי יכולה לסבך את העניינים.
לנוריס אין דרך למצוא את אליס. שלוש שנים חולפות. הוא שוב רץ לסנאט, ובאופן מקרי הם שוב מתראים. האם יצליח לשכנע אותה בכנות רגשותיו לאחר היעלמויותיו הקודמות? האם שניהם יוכלו לניסיונם של הבירוקרטים הקוסמיים לשבש את אהבתם?
דיימון. האדם במרכז?
כשצ'ארלי קאופמן, מעריץ מושבע של דיק, כתב את "שמש נצחית בראש צלול" הוא הצליח לקחת סיטואציה של אי בהירות תודעתית, ותנועה מתמדת בין רבדים של זיכרון,
ולהפוך אותם ליצירה רומנטית עמוקה. ג'ורג נולפי, התסריטאי והבמאי של הסרט, מתקשה בכך.
הקושי הקוסמי באיחוד הדמויות אינו מובהר ולכן שרירותי, ומכיוון שלנוריס אסור להסביר לאליס את המניע להתנהגותו המוזרה, נוצרת תקיעות מעט מתסכלת. במקום דיבורים, הסרט מכיל כמות מרשימה של מרדפים. נולפי כתב בעברו את התסריט ל"זהות אבודה" (2007) הסרט השלישי בסדרת ג'ייסון בורן, כך שלו ולמאט דיימון יש כבר קילומטראז' רציני ביחד.
הזווית המעניינת בסרט אינה הרומנטית אלא דווקא הפוליטית. נולפי, בעל דוקטורט במדע המדינה, מעצב סרט המתפקד כאנטי-מותחן פרנויה. הפוליטיקה היא שליחות, ידיו של הפוליטיקאי טהורות, עתיד בהיר צפוי לארצות הברית אם תלך בדרך הנכונה. עכשיו רק צריך לתת צ'אנס לאהבה.
