אני שמנה ויפה. מה הבעיה שלך?
"קחי ביס מאיזו פחמימה והצטרפי לחגיגה", מכריז בלוג ישראלי שקורא לנשים מלאות להיות גאות בגופן. בואו לקרוא מה חושבת "קימורית" על מעצבי אופנה "נאציים" וגברים שטחיים
<< כבוד השופט, אייפון או גלקסי S?
באינטרנט יש הרבה אנשים ולכן גם הרבה דעות. בקצה הרשת היא פינה חדשה שבה נטייל באתרים ובבלוגים שמציגים דעות שיושבות קצת ימינה או שמאלה מהמיינסטרים. אתם מוזמנים להתעצבן או לפרגן, להרים גבה ואולי אפילו ללמוד משהו חדש.
היא קוראת לעצמה קימורית. אם תשאלו אותה, אידיאל היופי הנשי המקובל הוא חארטה. יש אנשים (בעיקר, גברים שטחיים) שהחליטו שכדי שאישה תהיה מושכת בעיני גבר היא צריכה לאכול ביס בחודש, לשקול חמישים קילו ולהיכנס לבגד ים כל כך קטן שהוא נמכר באריזה של קונדום. וקימורית ממש, אבל ממש לא אוהבת את העניין.
הבלוג שלה, קופסאות קימורים, קורא לנשים להפסיק להתבייש בגוף שלהן ובהרגלי האכילה שלהן. המוטו שלה: אוהבת פחמימות? טוב מאוד. קחי ביס ואל תרגישי אשמה לרגע.
למי קראת שמנה?
נורא קל לצחוק על שמנים. תראו:
אבל מי שלועג באמת לבעלי המידות הגדולות הם בעלי בתי האופנה הגדולים. קימורית סבורה שאישה לא צריכה להרגיש לא בנוח כשהיא שואלת את המוכרת בחנות אם בגד זה או אחר מגיע גם בלארג', או במידה שהיא יותר מ-36. היא מזכירה שבסופו של דבר רוב הנשים נראות פחות כמו ברפאלי ויותר כמו ברבאבא ושזה בסדר גמור. יש לה גם שם עבורן: לר"זיות – לא רזות. מהבלוג עולה ששמנה זה אמיתי, שמנה זה טבעי ושמנה זה גם סקסי.
הפוסטים שלה לא בדיוק עוסקים בדיאטות להצרת היקפים. קימורית מציגה דוגמאות לנשים מלאות שבעיניה הן דוגמה ומופת לסטייל וסקס-אפיל ומותחת ביקורת על תעשיית האופנה והיופי ומכנה את המעצבים "נאצים". לדוגמה, היא מספרת על הסיוט בלקנות בגדים כשאת לא נראית כמו הבובה בחלון הראווה, ועל הדרך ממפה את הרשתות שבהן אין מה לחפש אם לא נולדת עם גנים של דוגמנית של ראלף לורן. קימורית גם מפרגנת לדוגמנית שטוענת שהגיע הזמן שיהיו יותר נשים "אמיתיות" בקמפיינים של בתי האופנה הגדולים.
ומה אתם חושבים?
האם נשים צריכות לשאוף לאידיאל יופי קטלוגי זה או אחר, להשקיע בכך זמן וכסף – או להחליט בעצמן שהן יפות ומושכות? האם יש הצדקה לאידיאל היופי שטבעו מעצבי על אלו ואחרים? בואו להצביע ברגליים (או יותר נכון, בטוקבקים).
מיוחד לפסח: איך בונים אילן יוחסין מקוון? >>
לפנייה לכתב/ת 
