יצאתי לדייט הראשון שלי אחרי שלוש שנים
מוזר לי. יצאתי עם נשים אחרי הפרידה ממור, אבל עד כה זה לא היה דייט. יציאות ידידותיות ללא מטרה. מצד אחד אני אומר לעצמי כל הזמן שהמשכתי הלאה, מצד שני – אם המשכתי הלאה, למה לעזאזל שמה עדיין עולה כאן בטור?
>>> הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
>>> בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
בשבוע שעבר יצאתי לדייט ראשון אחרי שלוש שנים. נוכחתי לדעת שלמרות הכתיבה, ולמרות העצות המצוינות וההגיוניות לכאורה שאני יודע לתת לאחרים, כשזה נוגע אלי זה פחות פשוט. זה טבעי. זה בסדר. בנוגע אליך תמיד החשיבה פחות רציונלית.
נ' ואני מכירים קצת מהלימודים. קבענו ביום רביעי, וביום שלישי הייתי בפאב סמוך למקום העבודה שלה. לפני כן אמרתי לה שאולי אקפוץ. הייתי עם חבר, ובגלל שהוא היה תלוי בי להסעתו, שאלתי אותו אם יש לו התנגדות שאקפוץ להגיד לה שלום. היא היתה אחרי כמה שעות עבודה ולפני כמה שעות נוספות, וחשבתי לקפוץ ולהעביר לה כמה דקות. הוא ענה שאין לו התנגדות, אבל לדעתו זאת תהיה טעות. כששאלתי למה, הוא ענה – "כדי שהיא לא תחשוב שאתה חושב עליה ומתעניין בה". אני מסכים שיש בזה היגיון, ובכל זאת מתקשה לקבל את זה.
חיזוק לדבריו נתנו גם ידידות, וחבר נוסף. לא שהאירוע הקטן והספציפי הזה היה חשוב במיוחד. אבל בכל המצב החדש הזה, העולם החדש שנכנסתי אליו, אני מנסה לגבש דרך מחשבה שתמזער ככל האפשר את הסבל הפוטנציאלי. עד עכשיו, השתדלתי להתנהל כאילו אין חוקים. אין כללים. עד עכשיו, ברוב המקרים, זה לא עבד. האם חייבים לשחק? לא רוצה.
אפילו קטפתי פרח קטן בדרך
אז הלכנו לסרט. מוזר לי. יצאתי עם נשים אחרי הפרידה ממור, אבל עד כה זה לא היה דייט. יציאות ידידותיות ללא מטרה. מצד אחד אני אומר לעצמי כל הזמן שהמשכתי הלאה, מצד שני – אם המשכתי הלאה, למה לעזאזל שמה עדיין עולה כאן בטור? בכל מקרה, אספתי אותה. אפילו קטפתי פרח קטן בדרך. גם הזמנתי פופקורן. היה סרט נחמד, שאחריו ישבנו קצת בפאב.
השיחה זרמה. עבורי זה היה דייט ראשון אחרי שלוש שנים, אצלה אני אחד מתוך רבים, יחסית. היא אומרת שהיא יוצאת להרבה דייטים. אני מעריך את הכנות, אבל תוהה מה זה אומר בעצם. בתקופת מור מן הסתם לא יצאתי לדייטים מסיבות ברורות, אבל גם לפני כן אף פעם לא שיחקתי את המשחק הזה. מלכתחילה לא כל אחת מעניינת אותי, ולרוב אני מכיר מישהי קצת לפני שאני מציע לה לצאת או להיפגש. אין מצב שאני יוצא באותו שבוע לשני דייטים.
הדייט עצמו גם הסתיים נחמד, בנשיקה. בבוקר היא שלחה לי הודעה נחמדה, עניתי לה הודעה נחמדה בחזרה, שכנראה זיכתה אותי בנקודות. נפגשנו גם יום למחרת. היא מעניינת אותי. מקסימה. חכמה. יפה. מה כל בחור היה חושב לעצמו במצב כזה? שזאת יכולה להיות התחלה של קשר. אולי סתם שמחה צנועה על התחלה של משהו, אפילו סתם שמחה על נשיקה עם אשה יפה. אצלי - אני מתחיל לחשוב ולחשוב.
קודם תן לה להכיר גם את הצדדים הטובים
ואם בדייט עצמו היה לי ביטחון, או לפחות כך הצגתי, אחריו כבר לא היה לי צורך בהצגת ביטחון. מבחינתי אין כל סתירה בין להיות עצמך לבין הסתרת חולשות. לדבר עם מישהי על הפחד שלך מבדידות בדייט ראשון לא יכול להועיל. להציג את חולשותיך זה דבר נפלא – אבל קודם תן לה להכיר גם את הצדדים הטובים.
היא מעניינת אותי. נראה שגם אני מעניין אותה. אין יותר קל מזה, יותר פשוט. ילד שאוהב ילדה, ילדה שאוהבת ילד. הרגישות המודחקת שבי מעלה את כל פגיעות העבר. מנסה לא להתלהב יותר מדי, למרות שסביר להניח שהייתי מייעץ אחרת לכל אדם אחר.
כשחושבים על זה בהיגיון, מה משנות כל הפגיעות האלה? האם הן אומרות שמעתה נפסיק לנסות? ברור שלא. ובכל זאת, בין המוח ללב יש מרחק מסוים שמשפיע על שיקול הדעת. הטבעיות הזאת שמאפיינת אותנו כשאנחנו קטנים, כל כך חבל שנעלמת עם ההתבגרות. הרי הפחד מדחייה לא צריך לשתק. והדחייה האפשרית בהמשך, מה רע בה? למה לחשוב עליה עכשיו? הרי כולנו עברנו ונעבור דחייה בשלב מסוים של חיינו, משני הצדדים שלה.
סוף סוף אחרי הרבה זמן אני מרגיש חי
כל ערבוב הרגשות שעובר עלי ולא נפסק מאז הפרידה ממור לפני שלושה חודשים חיובי בעיניי. סוף סוף אחרי הרבה זמן אני מרגיש חי. סוף סוף אחרי הרבה זמן אני מרגיש. כל ההתלבטויות, והתהיות, שאולי היה טוב שייעשו בשלב מוקדם יותר של החיים אך עדיף מאוחר מלעולם לא – גורמות לי להרגשה טובה.
ואין כמו שיר של רמי קלינשטיין כדי להסביר מה אני מרגיש באופן כמעט מדויק. הפער שבין ההרגשה הטובה באותו רגע לבין הלבטים ולהרגשה כמה שעות אחריה. הפער בין הרגשה נעימה בבוקר אחד, לתחושות פחות נעימות ביום אחר. בשיר "הרבה פנים" הוא כותב: "לפעמים הרוח טובה ושמש חמה נוגעת בפני... לפעמים העולם יפה ואין אחד כזה בעולם שיכול עלי. ברגע אחד אני משתנה. צפים הפחדים, אני שוב שונא. ימים חשוכים, שדות חרוכים והסוף לא נראה...".
לפנייה לכתב/ת 
