ילקוט כבד ובו ספרי לימוד ומשאבת חלב

השבוע התבשרנו שהמועצה להשכלה גבוהה אישרה שורת זכויות לסטודנטיות הרות ולאחר לידה. המשמעות היא שכל מוסד להשכלה גבוהה מחויב לאפשר לסטודנטיות הרות ויולדות שורה של זכויות וביניהן חופשת לידה, הגשת עבודות באיחור ואפשרות לגשת למועדים מיוחדים במבחנים.

שורת הזכויות מגלה גישה ליברלית ומתקדמת כמו הכרה גם בזוגות חד מיניים, טיפולי פוריות, אימוץ והורות שוויונית. בזכות העיקרון האחרון, מעתה מוסדות הלימוד האקדמיים יאשרו לא רק חופשת לידה ליולדת, אלא אף חופשת לידה בת שבוע לאב סטודנט או לבת הזוג של הסטודנטית. מהבחינה הזו – העולם האקדמי הקדים בצעד משמעותי את עולם התעסוקה בישראל ומתקדם לעבר המודל השוודי הנכסף, ששם האבות זכאים לחודשיים חופשת לידה בנוסף (ולא על חשבון) חופשת הלידה של האם.

הבשורה המהפכנית בדבר הזכויות וההכרה בציבור הסטודנטיות ההרות והיולדות נולדה לאחר הריון ממושך. זהו סיפור מעניין של יוזמה שהחלה מלמטה ועל ידיי סטודנטיות – ומהרגע שהחלה לא חדלה לבעוט עד שנולדה.

וכך היה...

היה היתה ארץ רחוקה ובה ממלכות סטודנטיות וסטודנטים יוצאים ונכנסים. באותן ממלכות לא היה כדאי לנשים להרות וללדת שכן גידול ילדים לא התאפשר בממלכות מעין אלו והיה מחייב להגר אל הכפר, או לחילופין להיות לולייניות-חצר קצרות נשימה המלהטטות בין שיעור לבין שאיבת חלב אם בשירותים.

כסטודנטית לא היו להן זכויות מוסדרות בתקנון או בחוק. בשליש הראשון להריון כשסבלו מתכיפות במתן שתן ומבחילות, הן לא זכו להארכת זמן במבחן. בשליש השני כסאות כיתות הלימוד המשולבים עם ידית שולחן לא איפשרו להן להדחק פנימה עם הבטן התופחת. בשליש האחרון כשסבלו מכאבי גב שעה שדידו את דרכן מהחניה הרחוקה ועד לכיתת הלימוד, יכלו רק לחלום כל הדרך על אישור חניה בתוך הקמפוס.

אבל ההתמודדות האמיתית עבורן החלה לאחר הלידה. האמהות המאושרות גילו לדאבונן כי אין דבר כזה חופשת לידה לסטודנטיות. עם חזרתן ללימודים, כשבועיים לאחר הלידה ובמחיר ניצול מלא של מכסת ההעדרות המותרת לכל הסטודנטיות/ים בקורס, מצאו עצמן מלהטטות בין הדרישות האקדמיות התובעניות, השלמת הפערים שהצטברו ובין הנקות מדי שעתיים - שלוש בהפסקות. על גופן סחבו ילקוט כבד ובו ספרי לימוד, כלי כתיבה, משאבת חלב, בקבוקים, צידנית קלקר (בעבור החלב השאוב) וציוד לניקוי המשאבה.  

התירוץ בו השתמשה הממלכה כדי להצדיק את העובדה שאין חופשת לידה היה שבניגוד למילואים המחייבים העדרות- לידה היא בחירה. לא עמד לזכותן של היולדות הטיעון שאת שנותיהן הפוריות ביותר הן מבלות בדל"ת אמותיו של הקמפוס, וכי אם הן מתכננות מספר ילדות/ים אזי למעשה אין כאן בחירה אמיתית, כי אם הקרבה, מחיר או ויתור.

סטודנטית בת 25, ברת לבב ועל גבי סוס מקרטע, הבחינה במי מחברותיה לספסל, צמודות לעגלת תינוק/ת, במבט נבוך צועדות פנימה והחוצה מדלת הכיתה למגינת ליבו של תינוקן, מתמרנות בין מוצץ לעט ומחברת. הסטודנטית שמה לה למטרה להקים באוניברסיטה תינוקייה שתאפשר לאותן סטודנטיות לשלב בין ההורות לבין הלימודים באקדמיה. מסגרת עם מטפלות מקצועיות שתמוקם בקמפוס ותאפשר להגיע בהפסקה ולהניק.

תינוקיית האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים. צילום: לילי בן עמי

ללא תקציב ובהתנדבות, הצליחה לשכנע את ההנהלה לפתוח את התינוקייה הראשונה בארץ במוסד אקדמי שאיננו דתי. התינוקייה זכתה לביקוש והצלחה רבה מן המשוער, וברבות הימים הסטודנטית מצאה עצמה מקימה רשת תינוקיות בכל קמפוס וקמפוס ברחבי הממלכה. במקביל הצליחה לשכנע את רשויות הממלכה להעסיקה בתפקיד חדש בשם רכזת מגדר והורות. בחלומותיה הורודים ביותר לא שיערה ששש שנים מאוחר יותר, יוזמתה תוליד את דרישת המועצה להשכלה גבוהה, מכל המוסדות האקדמיים בארץ למנות רכז/ת מגדר והורות בכל אחת מהממלכות בארץ.

בינתיים בממלכה אחרת, סטודנטית ברת לבב אחרת, בת 26 וללא סוס לבן (אלא בתחבורה ציבורית), החלה לחפור ולחפור בנושא. היא גמרה בליבה לשנות את העולם ולתקן את העוול הנעשה לסטודנטיות ברחבי הארץ. חפירותיה דלו את פרטי הסטודנטית הראשונה. השתיים נפגשו והרו יחד רשימת המלצות, זו שבעתיד תשוכתב על גבי קלף רשמי ותופץ על ידי כרוזים מלכותיים בכל הארץ הגדולה.

אותן סטודנטיות גאות להעלות כאן על הכתב פרק אוטוביוגרפי מהפכני ומשנה חיים. נכון גם לרגעים אלו, הסטודנטית הראשונה - לילי בן עמי- היא רכזת מגדר והורות באוניברסיטה העברית, והשנייה - מור אפרת- היא ראש מדור זכויות אדם בהתאחדות הסטודנטים הארצית. מור היא שגיבשה את נייר ההמלצות כולו מטעם התאחדות הסטודנטים, זה שמרביתו התקבל בסופו של יום וכן שימשה כחברה שווה בועדת המל"ג.

ובינתיים

למעשה כשמבקשים להסביר את הפערים בין המינים ומבקשים להמציא תוכנית פעולה אמיתית לשוויון הזדמנויות מגדרי,  הריון ולידה הם התחומים עליהם הכי ריאלי להניח את האצבע ולהוביל שינוי אמיתי. כמו בעולם העבודה, גם בעולם האקדמי, נשים רבות נקרעות בין רצונן מחד להיות אמהות, ובין רצונן מאידך להגשים עצמן באמצעות קריירה מקצועית.

החברה הצבועה בה אנו חיות מצפה מנשים לקבוע סדר עדיפויות ולבחור באחד מן השניים (ובעצם אולי אין בחירה כשאצבעות רבות מדי מופנות לעבר השעון הביולוגי המתקתק שלך ולייעודך הטבעי כבעלת רחם). מנגד כשהגברים רוצים להיות בעלי קריירה וגם אבות לילדים הם אינם מתבקשים לעשות בחירה או הקרבה מעין זו.

חברה צודקת תהא חברה ידידותית להורות ומשפחה. חברה בעלת תנאי עבודה הגיוניים, המאפשרת גם להיות אשת/איש משפחה וגם אשת/איש קריירה. חברה שבה העובדים הם לא עבדים, אלא בני אדם עם חיים ומשפחה מחוץ למשרד.

כדי להגיע לשוויון מגדרי אמיתי באקדמיה - שורת ההתאמות שיש עוד לעשות היא ארוכה.

רשימת הזכויות שאושרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה, מהווה מהפכה משמעותית של ממש בעבור ציבור הסטודנטים-הורים ובעיקר בעבור האמהות או האמהות לעתיד. אך חסרה בהמלצות הקמת תינוקיות ומעונות-יום בתוך הקמפוסים, שיאפשרו לסטודנטיות ולמרצות לשלב בין ההורות לאקדמיה. כמו כן לא די בשבוע חופשת לידה ומועדי מבחנים מיוחדים כדי לעודד הורות שוויונית.

למעשה, כל הזכויות החדשות הן כל כך בסיסיות, שמפתיע ומעציב לחשוב שרק עכשיו הן הוסדרו, ושעד כה הסטודנטיות היו נתונות לרצונה/ו הטוב של המרצה או המוסד, כדי לזכות בחופשת לידה, חניה קרובה לכיתה או אפשרות לצאת לשירותים ללא הגבלה במבחנים.

בין היתר, ההמלצות החשובות שאושרו שמות קץ לתופעה הרחבה מדי, לפיה מלגה של

סטודנטית הופסקה או קוצצה בתקופת חופשת הלידה. תופעה שהערימה קשיים כלכליים לא פשוטים על משפחת היולדת שזה עתה התרחבה ונושאת בהוצאות כלכליות לא מבוטלות הכרוכות בצאצא/ית החדש/ה.

עתה, שחור על גבי לבן אסור להפסיק מלגה לסטודנטיות שיוצאות לחופשת לידה וכן קיימת בפניהן האפשרות להאריך את משך הלימודים (או להקפיאם) ללא תוספת תשלום שכר לימוד למוסד האקדמי (בדומה לסטודנטים היוצאים לשירות מילואים).

ח"כ וסגנית השר גילה גמליאל, השר גדעון סער, שדולת הנשים, הארגון המתאם של הסגל הזוטר והחברות/ים בועדת המל"ג שפעלו בנושא, ראויים לשבח. קרדיט לא מבוטל יש להעניק גם לאוניברסיטה העברית על החלוציות בהקמת 4 תינוקיות בשטחה כבר ב-2005 ועל החלוציות בהקצאת התפקיד של רכזת מגדר והורות ב-2007. ראוי לציין גם את פעילות התאחדות הסטודנטים הארצית ששימשה שופר לקולות הסטודנטיות ברחבי הארץ, החלה לדחוף את הנושא לפני כשנתיים והביאה להקמת הועדה במל"ג בנושא.

• לילי בן עמי, מרצה בפני מתבגרות/ים ומבוגרות/ים, כותבת תוכניות לימודים, רכזת מגדר באוניברסיטה העברית ומייסדת "מתפקדות - הלובי לשוויון בין המינים". לטורים הקודמים לחצו כאן.
  

• כנס "השטח מוליד משפחה" דן בשאלה: מה בין ארגוני שטח וידע אקדמי לבין תמורות ושינויי מדיניות במוסד המשפחה? הכנס מטעם התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן יתקיים ביום רביעי 4.5.2011 באולם הקונגרסים ע"ש פלדמן (בנין 301) בין השעות 8:30- 11:30. הכניסה חופשית.