מכת דם. על המהומה בין הפועל ת"א ובית"ר
מאז הפסד האדומים בטדי והחגיגות של מויאל מול יציעי הפועל, תכנן ידין את הנקמה. אמש היא הגיעה בצורה מגעילה, ילדותית ובעיתוי נוראי. אילן הלפרין על רבע הגמר הסוער בבלומפילד
7.3.2011, בית"ר ירושלים מדהימה את הפועל תל אביב 0:1 באצטדיון טדי במסגרת ליגת העל. קובי מויאל לא שוכח שערב המשחק שרפו אוהדים אדומים את מתחם 'בית וגן' ועם שריקת הסיום פושט את חולצתו ורץ לחגוג מול היציע בו מאוכלסים אוהדי הפועל. הראשון לגשת ולהתעמת עם הקשר הירושלמי הלא בוגר היה אביחי ידין.
אתמול (ג') אחרי שהדאבליסטית גברה על הירושלמים 0:1 ברבע גמר גביע המדינה, הגיעה הנקמה של ידין. כל כך מגעילה, כל כך ילדותית, בעיתוי כל כך נוראי. דווקא ברגע החולשה הכי גדול של האורחים מהבירה, שהיו מתוסכלים מהשריקה האיומה לפנדל דקות לפני כן והתנפלו על השופט אלי חכמון, בחר ידין לפרוס את חולצתו מול היציע של בית"ר והחל להקניטם. בשביל מה?!
אחרי בעיטת העונשין מ-11 מטר היה הספסל של בית"ר, וגם האוהדים ביציע, כפקעת עצבים ורק המתין לשריקת הסיום כדי לפרוק את התסכול על השופט. מהראן לאלא עוד שרד עימות עם מאמן השוערים הירושלמי (מאיפה החוצפה להתנפל על שחקן של קבוצה יריבה?), אך היה חסר רק ניצוץ כדי להצית את האש. לכולם זה היה ברור, רק לידין לא.
אחרי 'מעשה הגבורה' של קשר הפועל וההתנפלות של שי חדד, כבר קשה היה להשתלט על ההתרחשויות על כר הדשא בין שתי יריבות, שגם ככה זורם ביניהן דם רע כבר תקופה ארוכה. מהומה כמו זו שפרצה אמש בבלומפילד, וכללה מכות ודם, כבר לא נראתה שנים במגרשי הכדורגל בארץ. מבחיל גם לגלות שבמחנה הבית"רי היו שהתגאו בחבטות שהנחית חדד על בן שהר. גועל נפש.
אגב, אם לא התגובה המהירה של כוחות יס"מ באצטדיון, המהומה בסיום היתה יכולה להיגמר אחרת לגמרי. לא היה חסר הרבה בכדי שאוהדי בית"ר ידרסו את המאבטחים ויחדרו לכר הדשא אחרי השער של טוטו תמוז, רק התגבור שקיבלו משוטרי יס"מ מנע החמרה של המצב. תודה גם לעידן טל, שבניגוד לחכמון, הבין שהחפצים שנזרקו מהיציע הבית"רי לעבר איתמר ניצן אינם מאפשרים ניהול התקין של המשחק והגיע לנקות את רחבת האדומים.
המכונה של גוטמן חורקת
מעבר לפנדל השנוי במחלוקת שפסק, אי אפשר בלי התייחסות גם ליתר השריקות של השופט אלי חכמון. נותר רק לתהות מי 'הגאון' ששיבץ דווקא אותו למשחק טעון שכזה. לכל אורך המשחק היו יותר מדי מקרים בהם פגע חכמון בשטף המשחק, למאיר לוי או אלון יפת זה לא היה קורה.
והיה גם משחק כמובן. אם אלי גוטמן היה צריך הוכחה נוספת לתקופה הלא טובה שעוברת על הפועל ת"א, אתמול הוא קיבל אותה. שחקניו הצהירו באחרונה מספר פעמים שברגעי האמת הם יידעו להתעלות על עצמם, אך אמש האדומים שוב נראו תקועים. כשגילי ורמוט וערן זהבי, השניים שאמורים להגביר את קצב המשחק, רחוקים משיאם, המשחק לא זורם.
החזרה להרכב של וינסנט אניימה, מריו פצ'אלקה ודדי בן דיין תשדרג אמנם את האדומים, אבל ספק אם זה יספיק למשחקי הפלייאוף. המכונה של גוטמן חורקת וזה כבר לא סוד. כשזה קורה חודש לפני סיום העונה, למאמן האדומים יש הרבה סיבות לדאגה.
המקדחה של רוני לוי
למרות כל הביקורת על השיפוט של חכמון, אין שום הצדקה שרוני לוי 'יקדח' באוזנו של הקוון שרץ לידו. חבל שמאמן בית"ר השקיע את מירב המאמצים במהלך 90
הדקות בתלונות לשופט ולא בהוראות לשחקניו. רבים בירכו על חזרתו לליגת העל אחרי היעדרות ארוכה, אך לא לזה הם פיללו.
אפשר רק לנחש שאם לוי אכן היה מתרכז יותר בנעשה על המגרש ופחות בהתבכיינויות לשופט, הוא היה גם מבצע חילוף או שניים מוקדם יותר. עוד לפני הפנדל שנפסק להפועל, שחקניו של לוי נראו מפורקים מהמאמץ האדיר שהשקיעו. הם שיוועו לדם טרי שיגיע מהספסל כדי לרענן את השורות. למרות שההארכה היתה בפתח, אין שום סיבה נראית לעין מדוע התעכבו החילופים.
כאחד שלא אוהד את אף אחת מהקבוצות (אך נאלץ להתמודד עם אח אוהד בית"ר), הגעתי אמש לבלומפילד בעיקר כדי לחוות מקרוב את היריבות המרה וליהנות מקרב עידוד אדיר באצטדיון נפלא כמו בלומפילד. חבל מאוד שהיריבות הזו, שרק מוסיפה פיקנטריה, הגיעה לכאלה פסים אמש. אבל אם להיות כנה - אני כבר מצפה למפגש הבא בין הקבוצות, עדיף שיהיה בטדי.
