הדירה לא פונתה בזמן - המוכרים והשוכרת ישלמו

בני זוג, שהשכירו את דירתם ברמת גן, סיכמו עם השוכרת כי במקרה שהדירה תימכר, יהיה עליה לעזוב תוך חודשיים מהיום בו יודיעו לה על כך בכתב. כעבור כשש שנים חתמו בני הזוג על זכרון דברים למכירת הדירה וסיכמו עם הקונה, כי השוכרת תפנה את הדירה חודשיים לאחר מכן. בני הזוג גם הודיעו על כך לשוכרת.

כעבור כשבועיים חתמו על הדדים על חוזה המכר, בו העלו את מועד מסירת החזקה הנדחה על הכתב. בהסכם צוין כי הפרתו תגרור פיצוי מוסכם של 50 אלף שקל, וכן פיצוי של 150 שקל ביום בגין כל יום איחור בן למעלה משבעה ימים.

בפועל, המשיכה השוכרת להתגורר במקום גם בחלוף החודשיים, ואף שילמה דמי שכירות עבור התקופה הנוספת. משלא פונתה הדירה בתאריך שנקבע, שלח הקונה למוכרים מכתב התראה, ובעקבותיו דרשו המוכרים מהשוכרת כי תפנה את הדירה מיידית. אולם השוכרת פינתה את הדירה רק כחודש לאחר מכן והיא נמסרה לקונה.

המוכרים המשיכו לקבל שכר דירה

נוכח האיחור במסירת החזקה בדירה, הגיש הקונה תביעה לבית משפט השלום ברמלה כנגד המוכרים, בה דרש פיצוי של 102,442 שקל, סכום הכולל את הפיצוי המוסכם, פיצוי של 37,200 שקל בגין האיחור, ופיצוי של 15,242 שקל בגין אבדן דמי שכירות. 

המוכרים תלו את האשמה בשוכרת וטענו, כי היא סיכלה את יכולתם לעמוד בחוזה בכך שלא פינתה את הדירה בזמן, ועל כן הגישו כנגדה תביעה (הודעת צד ג'). השוכרת טענה מצידה, בין היתר, כי לא קיבלה דרישה בכתב לפנות הדירה, וברגע שקיבלה דרישה זו, פינתה את הדירה במהירות האפשרית.

השופט זכריה ימיני קיבל את התביעה באופן חלקי, לאחר שקבע כי המוכרים הפרו את החוזה הפרה יסודית בכך שלא מסרו אותה לידי הקונה בזמן שנקבע בהסכם. 

בפסק הדין פורט, כי המוכרים והקונה הגיעו לדירה מייד לאחר שנחתם זכרון הדברים, הודיעו לשוכרת על עסקת המכר, וביקשו ממנה לפנות את הדירה תוך חודשיים. השופט קבע, כי די בידיעתה של השוכרת בפועל על מועד הפינוי, כדי למלא את הדרישה בחוזה השכירות למשלוח הודעת פינוי.

עם זאת, הוא לא קיבל את טענת המוכרים לפיה השוכרת לבדה סיכלה את היכולת שלהם לקיים את החוזה, שכן למרות שידעו כי התנהלותה עלולה להפר את התחייבותם כלפי הקונה, הם המשיכו לגבות ממנה דמי שכירות חרף הגשת תביעת פינוי. "הנתבעים גבו מהצד השלישי דמי שכירות בכל התקופה בה המשיכה להתגורר בדירה, דבר המעיד שהיה נוח לנתבעים שהצד השלישי לא מפנה את הדירה", כתב השופט. 

לבסוף נקבע, כי המוכרים ישלמו לקונה את הפיצוי המוסכם בסך 50 אלף שקל, וכן 15 אלף שקל שקיבלו עבור השכירות בתקופת האיחור. בנוסף חויבו בני הזוג בשכר טרחת עורך דין של 7,500 שקל ובהוצאות משפט. השוכרת חויבה להעביר לבני הזוג מחצית מסכום הפיצוי המוסכם, כ-25 אלף שקל, וכן 3,000 שקל בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות המשפט.

 לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי פסק דין