סדרות רשת ישראליות: הממוסדים

<< דרקונים, שוריקנים וספרים מדברים: פסח פעיל לילדים ברשת

מה הופך סדרת רשת מיצירה של כמה חבר'ה בשביל הכיף לממוסדת או מקצועית? בעולם הקולנוע והטלוויזיה קיימת חלוקה ברורה: מקצועי הוא מי שהגיע למסך. ובאינטרנט? הרי כבר ביססנו בכתבה הקודמת שהאינטרנט שייך דווקא ליוצרים העצמאים. אז מה התשובה?

בז'אנר סדרות הרשת הממוסדות אפשר למצוא מדף שלם, גדול ושמנמן של תוכן שיווקי, אך בכתבה זו נבחן סדרות ממוסדות שאינן שיווקיות. כאן בוויינט התפרסמה לה סדרה כזו, פיני, וממש עכשיו החלה את דרכה סדרה נוספת – במעגל סגור. אחת הסדרות המוכרות יותר בז'אנר זה היא סדרת המערכונים של חבורת היפופוטם. אנחנו בחרנו לסקור שלישיית סדרות שתפסו את עינינו במיוחד.

גוצ'ה הגרוזיני

שחקנים של דרור קרן ואלון נוימן היא סדרת מערכונים מהוותיקות בנוף הישראלי, משנת 2009. קרן ונוימן מביאים בסדרה מגוון מערכונים קומיים, שעוסקים בעיקר בסיפורי החיים הקשים והכואבים שלהם כשחקנים מקצועיים – כאלה שנאלצים לעבור אודישנים הזויים ולספוג עוגות קצף לפנים. ברוב המערכונים הם משחקים את עצמם, פרט לאלה בהם נוימן משחק את גוצ'ה הגרוזיני המאצ'ו וקרן – את ריקי, נערה בשמלה אדומה, שתי צמות וליקוי דיבור הזוי.

באלוהים והשטן שותפים משחקים מעין בלום ועודד סמו את, ובכן, אלוהים (בלום) והשטן (סמו), שותפים שחולקים דירה תל-אביבית על כל המריבות המתבקשות מכך: אלוהים מדבר עם אברהם דרך הסקייפ ומשאיר אותו פתוח, מה שמאפשר לשטן לומר לו להקריב את יצחק, הרעש שהשטן עושה כשהוא מכה בברק עוברי אורח ברחוב מעצבן את אלוהים, ושאלת השאלות: האם מותר או אסור להוריד מים בלילה, והאם זה צריך להיכנס לעשרת הדיברות. במאי הסדרה הוא ימי ויסלר, המוכר לחלקנו ממקום לדאגה ולהקת הבילויים, והפלטפורמה ניצבת באתר פליקס, שגם תמך בהפקת הסדרה והפך אותה לאחת מסדרות הדגל שלו.

אי אפשר להתעלם מכך ששתי הסדרות האלה היו יכולות לחיות ברווחה ובשלום גם בטלוויזיה. תוכניות מערכונים לא חסרו, גם אם הגרסא האינטרנטית שלהם בלוגית באופיה ומאפשרת לקרן ונוימן עצמאות יצירתית, וב"אלוהים והשטן שותפים" פרקים קצרים. אבל שפה היא שפה טלוויזיונית לגמרי.

כדי לבחון סדרה שמנסה לדבר בשפה אחרת עבור מדיום שונה, בחנו את ריסטרט. אחרי שנתיים ביחד, קם עמר יום אחד ומחליט להיפרד מדנה. הם אוהבים, אבל הוא מרגיש שזה רק תשע וחצי. והוא רוצה לראות אם יש יותר. דנה הנעלבת רוצה מישהו שלא מודד אותה במספרים. היא מתאוששת מהר מהצפוי ובין השניים מתחיל מאבק שגורר חברים וזרים למערבולת רגשית, כולל כמה גילויים מהעבר, בגידות וחברויות חדשות.

הדמויות נחשפות בסדרה בעיקר דרך הפורמט – הן עומדות כל אחת לבדה ומדברות ישר למצלמה. ללא דיאלוגים, ללא תפאורה. דמות, מסך, רקע בצבע משתנה - זהו. האינטרקציה בין הדמויות נולדת כתוצאה מהעריכה – המונולוגים נחתכים ועוברים בין דמות לדמות וכך ויוצרים סיפור שמתאחד. המונולוגים מזכירים בלוגי וידאו או ריאליטי. 

קווי עלילה נשזרים

"ריסטארט נולדה כששותפי ליצירה, ערן ב.י., חשב יום אחד על הרעיון לעשות סדרת אינטרנט שמצולמת כולה בקלוז-אפ, מרובת דמויות, עם מספר קווי עלילה נשזרים”, מספרת נעמה שוהם, הבמאית.

מאחורי הפורמט הויזואלי שיצרו עם הצלם-עורך נדב אהרונוביץ' עומדות, לדבריה, שלוש סיבות: "רצון לתת מקום גדול לעבודת השחקנים נטו ולשמור ועל סוג של פשטות ואינטימיות בין הדמות לבין הצופה; שיקוליים הפקתיים ותקציביים; ובעיקר רצון ליצור שפה חדשה, מספיק מובהקת בשביל שתהיה לה חוקיות משלה, אבל מספיק תקשורתית בשביל שתהיה מהנה”.

לשלושת היוצרים עבר מקצועי בתעשייה. את "ריסטרט" הם כתבו והפיקו לבד, כולל תשלום מכיסם לאנשי הצוות. השלושה הלכו עם המוצר המוגמר לאורנג' ש"נדלקו" על הרעיון, "זה שימח אותנו מאוד", אומרת שהם, "העבודה איתם היתה מאוד נעימה ולמדתי המון על עולם התוכן באינטרנט ובסלולר". "אמנם מדי פעם הלכתי לאיבוד בין הקיוביקלז, אבל תמיד מצאו אותי בסוף והובילו אותי לחדר הישיבות בבטחה”.

מתחילים עם הדמויות בפייסבוק

כמו המכשפות משינקין, גם בריסטרט גילו שהגולשים מחזקים את הקשר לדמויות דרך פרופילי הפייסבוק הבדויים שלהם. "הגולשים התחברו לדמויות בפייסבוק עד כדי כך, שלמרות שהיה ברור שמדובר בדמות פיקטיבית, זה לא מנע מאנשים 'להתחיל' עם דנה ותולי, או מנשים רבות לשנוא את ברטוב ולכתוב לו דברי נאצה על הקיר. היה די מדהים לראות את זה, מחמם לב. יש משהו יפה במנטאליות הישראלית הזו".

לשהם זה לא נראה מוזר. "אני מאמינה שאם היינו ניגשים לעניין רק ממקום שיווקי – אנשים היו קולטים את זה ומנפנפים את עמודי הסדרה בפייסבוק. בגלל שעשינו את זה מהלב, התגובות היו בהתאם". ככל הנראה, העובדה שאורנג' השתמשה בסדרה כדי למשוך קהל לאתר ולסלולר שלה ולא כדי למכור פרקים או זמן פרסום לא הזיקה.

בניגוד לסם לביא, שהם לא מסכימה שהאינטרנט צריך להוות את הצעד הראשון ליצירת קולנוע וטלוויזיה."לא ניסינו ליצור מקפצה ליצירה מיינסטרימית. אם המטרה שלי היתה לביים פיצ'ר, היה עדיף שאני אשב על הטוסיק ואכתוב אותו במקום לבזבז זמן על דברים אחרים”, היא אומרת. "הגענו לסדרות אינטרנט בגלל שהם היו תחום חדש. עניין אותנו לבדוק את המדיום הזה, את החוקים שלו".

ואיך הם בדקו את המדיום? "רצינו להתאים את הקצב של הסדרה לקצב האינטרנט, ליצור שפת פייסבוק בה ההתרחשות היא דינאמית ומהירה. כאשר בן אדם יושב מול המחשב שלו ורואה פרקים, זו סיטואציה אינטימית יותר מלצפות בטלוויזיה בערב עם כל המשפחה. עניין אותי להגיע למצב בו הצופה מרגיש שהדמות פונה ממש אליו. הדמויות ב"ריסטארט" מיישירות מבט למצלמה ופשוט מספרות את הסיפור שלהן. רצינו שהצופים ירגישו שמדברים אליהם, שהם חלק מהסיטואציה”.

הצעד הבא של שהם ושותפיה היה פיתוח פורמט חוצה-פלטפורמות לסדרה, עבור הטלוויזיה והאינטרנט/סלולר גם יחד. את הפורמט מכרו למכור למגוון מדינות. התחלנו את בחינת תופעת סדרות הרשת הישראליות בכך, שפעם סדרות רשת היו באנגלית. הנה קורה עכשיו צעד הפוך, שעושות הסדרות הישראליות מהארץ לעולם הגדול. גבירותי ורבותי, מהפך.