ריאל מדריד הפכה לעוד קבוצה של מוריניו
צ'לסי ואינטר עצרו את בארסה עם כדורגל מחושב ותחושת שליחות, זה בדיוק מה שהביאה מדריד לגמר הגביע. וגם: מסי, רונאלדו, קסיאס וסלומון מוניר. פרשנות
1. מסי-רונאלדו. אחרי ניצחון בנקודות לליונל מסי במשחק הראשון, הגיעו תורו של הפורטוגלי לנצח. רגע לפני המחצית, רונאלדו עוד סידר לנו מחווה סטייל אבי נמני, אחרי עוד מסירה שלא הלכה בכיוונו. ההצבה שלו כחלוץ בודד הוציאה אותו מהמשחק. עד לדקה ה-103 רונאלדו לא קיבל מספיק כדורים ונפל קורבן לשיטה של מאמנו - שיטת ה'כולם עושים הגנה' - השיטה היחידה, על פי מוריניו, בה אפשר לנצח את ברצלונה.
- הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
- הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
- רונאלדו: "ננסה לשחזר את ההישג גם בצ'מפיונס"
- לאחר 18 שנה: הגביע חזר לריאל מדריד
- המשחק שודר בערוץ 9 - ומה עם האיכות?
מה עם מסי? הוא נצץ לפרקים, אבל חסר את הקילר-אינסטינקט שאתה מצפה לקבל משחקן שכבש העונה 49 שערים. הוא בעט רק שלוש פעמים לשער, לעומת ארבע של רונאלדו, אבל גם נשמר בצורה הרמטית יותר. הנסיונות שלו היו עקרים לעומת השחקן היחיד שמתחרה איתו על תואר 'הטוב בעולם'. רונאלדו לא היה במשחק, אבל היה שם כשזה קבע.
2. החזון של מוריניו מתגשם. בראיון הראשון כמאמן ריאל מדריד, הבהיר מוריניו כי הוא רואה בסרחיו ראמוס כבלם לכל דבר והוא מתכנן להביא מגן ימני טבעי על מנת לשחרר אותו מעמדה זו. כידוע, התכנית לא יצאה אל הפועל וראמוס שיחק במהלך רוב העונה כמגן. דווקא אמש, במשחק הכי חשוב של ריאל העונה, ורק בגלל ההרחקה של ראול אלביול בשבת, ראמוס חבר לריקרדו קרבאליו במרכז ההגנה ועשה זאת כמו גדול.
תוסיפו לכך את ההופעה המצוינת של אלבארו ארבלואה באגף ימין, שתסכל את כל מי שבא מולו, ותקבלו את הרביעייה ההגנתית שצפויה לפתוח בשני המשחקים הנוספים שנותרו בין שתי היריבות המרות. על פפה כקשר אחורי כבר אמרנו הכל (והפעם זה גם כמעט נגמר בשער נגיחה אדיר לזכותו).
ז'וזה מוריניו. האמת, אין לו מתחרים (AP)
3. החזון של מוריניו מתגשם 2. אולי קצת מיהרנו להכתיר את ה-1:1 בשבת כניצחון מדרידיסטי, אבל התוצאה הנוכחית מוכיחה שצדקנו. מוריניו השתמש במשחק הליגה, בזירה שגם כך הוכרעה כמעט סופית, ככר הכנה מצויין לקראת המשך המפגשים מול ברצלונה. שחקני ריאל הגיעו מוכנים יותר, מאמינים יותר ורוצים יותר לגמר הגביע.
מוריניו רצה שריאל רק תאמין בעצמה. הוא הפך אותה לסוג של צ'לסי בימיה הראשונים, או אינטר של שנה שעברה - קבוצה שמשחקת כדורגל מחושב (יש יאמרו הגנתי), קבוצה עם תחושת שליחות, שמאמינה שכל העולם נגדה ורומסת כל מי שמפריע לה. בפעמיים הקודמות הוא עצר את בארסה וגם עכשיו זה נגמר בתואר ראשון עבורו במדריד. האם הפעם תהיה לגווארדיולה תשובה?
סרחיו ראמוס. היה מצוין בתפקיד הבלם (AFP)
4. גווארדיולה יכול להיות מעודד מהמחצית השנייה? במחצית הראשונה עוד היה נראה שריאל באמת מצאה את השיטה לשתק את המשחק של ברצלונה. אחרי ההפסקה שחקניו של פפ גווארדיולה כבר יצאו אחרת מחדרי ההלבשה וההרגשה היתה שזה רק עניין של זמן עד שהכדור ייכנס.
פתאום צ'אבי ואנדרס אינייסטה נכנסו קצת יותר לעניינים, למרות שאפשר לספור על יד אחת את הפעמים שהשניים הגיעו לרחבה של הבלאנקוס. בסופו של דבר, הרשת של קסיאס הנפלא אמנם לא זזה, אבל לא בטוח שמוריניו יכול לסמוך על 'סן איקר' ואלילת המזל גם לקראת ליגת האלופות.
5. סגל זוטר. מוזר לדבר על נושא זה ברמות האלה, אבל אחרי שער היתרון של ריאל, אי אפשר היה שלא להבחין בחוסר העומק שיש בסגל של גווארדיולה. ללא בויאן קרקיץ' שסיים את העונה ועם איברהים אפלאיי כנשק ההתקפי היחיד מהספסל, פפ יכול להיות בהחלט מודאג במידה שהוא ייקלע לפיגור בצ'מפיונס. וגם האלתור של הסטת ז'ראר פיקה לחוד הוא לא באמת פיתרון.
6. חכמון, תלמד. השופט אונדיאנו מאיינקו היה מצוין. בלתי אפשרי לשלוט במשחק כזה באופן אבסולוטי וכשצריך היה, מאיינקו הצליח לכבות שריפות כמו גדול. השופט לא ממש ספר את ההערות של מוריניו, שלפני המשחק אמר כי לשם שינוי היה רוצה לשחק ביתרון שחקן מול ברצלונה ולא בחיסרון. צרור השריקות שהלכו לטובת הקטאלנים בין הדקה ה-10 ל-30, הוציאו מהפורטוגלי חיוך ציניקני ומרפק של ארבלואה לדויד וייה. זה הכל.
למוריניו ושחקניו אין הפעם על מה להתלונן. ריאל נכנסה מתחת לעור של בארסה וסיימה את המשחק בלי שחקנים מורחקים - טוב, כמעט. די מריה הורחק בדקה ה-120 בצדק, אבל מצד שני, פפה יצא במזל בלי כרטיס אדום משלו עוד במחצית הראשונה. ועוד לא דיברנו על השער של פדרו שנפסל בצדק. מה שכן, בארסה יכולה להתלונן על כך שאותו פפה (שוב הוא), לא הורחק בגין תנועה מגונה כלפי הקהל של בארסה אחרי השער.
7. געגועים לסולומון מוניר. שעות לפני שריקת הפתיחה ב'מסטאייה', תהו לא מעט אנשים מבולבלים היכן ישודר המשחק. "ערוץ 9?, מה זה?", "באיזה ערוץ זה?" היו רק חלק מהתגובות של כל המופתעים. בסופו של דבר, מלבד עשר דקות במחצית הראשונה בהן מאיר אינשטיין וניר לוין הלכו לאיבוד, קיבלנו 110 דקות של שידור קצת מבאס מאחר שהוא הקדים במעט את הנעשה על המגרש.
נצץ לפרקים, אבל איפה הקילר אינסטינקט (AFP)
מצד שני, קיבלנו הוכחה נוספת עד כמה זה מוסיף שצוות השידור נמצא במגרש כדי להעביר את האמוציות מהאצטדיון. אה, היתה גם את הגרסא המורדנית של סולומון מוניר האגדי, עם עדכונים תוך כדי השידור "לטובת דוברי הרוסית". אח, איזו נוסטלגיה.
8. סן איקר. נסיים בשתי מילים שמסכמות כל תואר בו זכתה ריאל מדריד בעשור וחצי האחרונים. יש כאלה שיקראו לו תמנון ויש כאלה שיקראו לתמנון על שמו - איקר קסיאס.