אני מורה בלי זכויות

אני מלמדת את ילדיכם במסגרת יום הלימודים הרגיל, משתתפת בישיבות המורים, שותפה לתורנויות השמירה בבית הספר, מגישה ציונים ובכל זאת לא זוכה להיקרא "מורה". חופשת הפסח היתה תזכורת מיוחדת לכך. ההכנסה הצטמקה, כי אנחנו לא מקבלים שכר מלא, כשאר המורים.

השבוע מתחיל בתווים לחליליות, רֶה לכיתות ג', לכיתות ד' צלילים נמוכים. לבית הספר השני - תווים לדרבוקה. לפנימיית הצהריים - תווים למתחילים ולמתקדמים. לאחר הצהריים, תווים לסקסופון. מכניסה את האביזרים (שרכשתי בכספי) לכיתה המיוחדת, ואת היצירה שכתבת לכיתת העולים. זו שזכויות היוצרים עליה לא שייכות לך על-פי חוזה ההעסקה. שלוש מסגרות ביום אחד, פגישה עם שלוש מנהלות, שלוש מזכירות, דיברתי עם שש מחנכות, כתבתי מכתבים להורים.

היום לימדתי עשרות ילדים, שוחחתי, הקשבתי, הדגמתי, הקניתי מיומנויות מוטוריות מורכבות לילדים (חמישה יובל, בנות ובנים, ארבעה רון, בנות ובנים ואופיר, גל, דניאל, אור ושי, יש לשמור על כבוד השם נטנש טספנש גבינש טגסט קידיסה וטגבו בלי להתבלבל). הייתי שקולה, רהוטה ופדגוגית, הפגנתי מקצועיות והצלחתי להחדיר בלבבות הפעוטים את האהבה ללמידה ואת האמביציה להתאמן בבית. מחר, בעיר אחרת, תחזור אותה תמונה על עצמה.

ב-1 בספטמבר מתחילות ללמד מורות משרד החינוך, אבל השנה שלנו מתחילה באמצע אוקטובר. לאחר תשעה שיעורים, עם חופשות באמצע (שבהן איש לא סופר אותנו או משלם לנו), צריך להגיש הערכות ליום הורים וציונים לתעודת מחצית. נדרשת גמישות פדגוגית יוצאת דופן ומוח בעל זיכרון על.

אנחנו, שמתחילות את השנה באיחור, שאסור לנו להיות חולות, שמותר לבטל לנו ימי עבודה לפי ראות המנהל/ת, שנדרשות לצרף לשיעורים תלמידים של מורה שלא הגיעה, מצליחות להביא את הילדים אל הבמה, בעקשנות, מסירות ויזע, להפליא בנגינתם התמה וההרמונית אל מול כלל התלמידים, הצוות וההורים. זה האושר וזה הסיפוק.

שלושה חודשים ללא הכנסה

ה"שנה" עבור התלמידים וה"משרד" נגמרת ב-30 ביוני. עבורנו היא יכולה להסתיים בפתאומיות במגוון דרכים. אחת המקובלות היא הודעה על לוח המודעות בחדר המורים בזו הלשון: מורי קרב מסיימים לעבוד בשבוע הבא. המועד, לא פעם, הוא חודש מאי או תחילת יוני.

זה הרגע שאת יודעת שלפניך שלושה חודשים ללא הכנסה, שלא צברת מספיק ימים כדי לזכות בדמי אבטלה מהביטוח לאומי וכל שעה חשובה מאין כמוה. בשיא הפקותייך ויצירתך, את מתחילה לדאוג להישרדות "הגמר הגדול", הלא הם חודשי הקיץ והחגים, בהם אינך יודעת עד לרגע האחרון מה יהיה בשנה הבאה.

החליפו את המילה תווים במשחקי חשיבה, ציוד מעבדה, תוכנות מחשב, בעלי חיים או דרמה, והסיפור שייך פתאום ליותר מ-4,500 מורים בקרן קרב, הזוכים ליחס מבזה בשם הפרטת מערכת החינוך והניסיון לחסוך כסף.

מורי קבלן כמונו, יש לא רק במסגרת "קרן קרב". תחת שמות אחרים, קרן רש"י, תל"ן ועוד, מלמדים מורים בשיטה קבלנית בעלת נוסחה משותפת: הוצאת מקצוע ההוראה מידי משרד החינוך, לידי קבלנים פרטיים המעסיקים את המורים בתנאים מופחתים. אם לא נתעורר - זה יהיה עתידה של מערכת החינוך בישראל.