יו"ר רשות השידור, שפר ערוצך

הוא רוצה "לטהר את האויר התרבותי בארץ", והוא מאמין בטלוויזיה שהיא "ארי"ח", ראשי תיבות שעליהן גאוותו, ומציינים לשיטתו דבר שהוא "איכותי, רלוונטי, ישראלי וחדשני".

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

ועכשיו ננשום נשימה עמוקה, נעלים את החיוך המתבקש ונתייחס בכובד ראש וברצינות למטאטא החדש והנמרץ של רשות השידור, אמיר גילת, ונאחל לו שהיומרה המבורכת שהוא מפגין לא תוציא אותו בלאטה. זה לא יהיה קל.

גילת באולפני ערוץ 1. מנהל לבדו כמעט את העסק (צילום: יואב איתיאל)

בשבוע שעבר התמנה הוועד המנהל של רשות השידור. אין בו אפילו דמות בולטת אחת מעולם הטלוויזיה, אבל יש בו אנשים עם ניסיון בניהול מכוניות ותדמיות, כולל תדמיתו של בנימין נתניהו, ניהול שוטרים וניהול תיאטרון ברוסית.

עצם הרכבו של הוועד הוא פתיחה יכול לשמש קרקע פוריה למערכון ב"ארץ נהדרת", כך שאת חזון התוכן מוביל בעצם גילת לבדו: שנתגייס לעזור לו? למה לא: כאזרחים מודאגים ומשלמי אגרה, כצופי טלוויזה מיואשים מן ההיצע המסחרי, כשוחרי תרבות - הנה כמה עצות, לגמרי בחינם.

אל תתחרו, תתבדלו

אין לכם סיכוי להפיק מפלצות רייטינג ענקיות, אז כדאי לוותר - או לנסות לעבוד קשה מאוד כדי להמציא את הגלגל מחדש, ולהביא לאוויר תכנים ישראליים שאפשר לסמס במהלכם וגם לא לזהם את האוויר.

רפאל ואהריש באולפן. גם אתכם לא צריכים (צילום: ערוץ 1)

נגיד, ריאליטי בו שתי קבוצות מתחרות על היכולת להתקיים בשטח פתוח כמו בימי המקרא, כשהן מצוידות רק בתנ"ך כמדריך. הנה משהו שיכולים (אבל לא בהכרח צריכים) לעשות בערוץ ממלכתי - בדרך אל המסך, לעשות שימוש נרחב בתכנים תרבותיים היסטוריים, כמו שעשה ה-BBC לדורותיו, כמו שהמסחריים לא יעשו לעולם.

מכל מקום, איש אינו צריך עוד גרסה יקרה ומיותרת של המיזמים המשודרים בהצלחה בערוצים המסחריים - מעלמות מקפצות בביקיני ועד משפחות מיואשות שמצאו גורו. ואתם יודעים מה? גם לייט נייט עם דרור רפאל וחברים לא בדיוק נחוץ לכם (ולנו) בערוץ.

תזיזו כבר את החדשות לשמונה

ותעשו מהדורה קצבית של חצי שעה, בלי כתבות לייפסטייל ויחצנות נמרחות לאין קץ, בלי יותר מדי מופעי-אגו של כתבים, עם מחלקת תרבות רצינית שיודעת להרים אייטם בתחומי התרבות הגבוהה והפופולרית גם יחד, מבלי לחשוש מבריחת צופים.

מילר ומגל, מגישי "מבט". בעיית הקצב עדיין לא נפתרה (צילום: ערוץ 1)

ברור שחלקם יברחו, אבל יהיו גם כאלה שיגיעו ויישארו אם הקצב - הבעיה העיקרית של המדורה שלכם היום - יהיה קצת יותר מהיר ודינמי.

תשקיעו בדוקו

אם יש רצועת תוכן אחת שאתם יכולים להתגאות בה, היא נתונה בידיו של איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה של הערוץ הראשון.

משאביו מוגבלים עד כאב, ובחוץ יש המון דוקומנטריסטים טובים שעדיין זקוקים לבמות. קבלו החלטה אמיצה: לא קונים סרטי תעודה זרים, עושים לבד - ובנושאים הרחוקים מן האישי-משפחתי-סוחט דמעות שהמסחריים מצטיינים בהם.

תחזירו את הילדים

מגיע לדור הבא של משלמי האגרה זמן איכות טלויזיוני, חף מתכנים שיווקיים, צעקות ואלימות, רומנטיקה לגיל הרך, מנחים סקסיים ועברית קלוקלת. מגיע לילדים בישראל (ולהורים שלהם) לפחות בדל-ערוץ שמתייחס אליהם ואל חייהם בכבוד שהם כבר לא יודעים שהם ראויים לו, מרוב בהייה בטמטום של הכבלים.

תיפטרו מהסטיגמה של "תקשורת עוינת"

כזכור, זו נוצרה עוד בימי "ניקוי ראש", וגם כשהערוץ הממלכתי נתון לשליטתו של ראש ממשלה ימני שמינה את אמיר גילת וסגנינתו, אסתי אפלבאום, מבין מקורביו - הסטיגמה עדיין מחוברת כפרונקל ממאיר. למה שלא תתנו לאמלי עמרוסי, למשל, להנחות פטפטת פוליטית כזו או אחרת? יהיה מעניין, רלוונטי ולשם שינוי, קצת אחר.

תקימו בית אמיתי למוזיקה ישראלית

בין הערוץ המזרחי הקיים וזה שעוד מעט יעלה לאוויר, אנשים שלא יודעים לסלסל לא מוצאים מקום ליצירה שלהם, והגיע הזמן לחשוב מחדש על שילובה במערך השידורים הרגיל: זוכרים איך פעם, בין תוכנית לתוכנית, היו לכם קליפים של מוזיקה?

"התבורי'ס", מתוך ערוץ 24. ללא-מסלסלים אין מקום שם (צילום: יוסי צבקר)

למה לא לחדש את המנהג הנאה הזה, בעלות אפסית, שכן את הקליפים ממילא יפיקו עבורכם האמנים הצמאים להכרה?

תמתגו את עצמכם כבית של הקולנוע הישראלי

ואולי תאפשרו לצופים שלכם להתוודע לסרטים מקומיים בשיטת VOD שכאת, ובלבד שיידעו כי העשייה הקולנועית המבורכת שיש כאן מזוהה עם הערוץ הראשון.

אל תקפצו מעל לפופיק

קדם הארוויזיון לא יצר לכם שום באזז חיובי. להיפך. משדרים יקרים, חד פעמיים ומסובכים לא ידביקו צופים למסך שלכם דקה אחרי המשדר, אז כדאי לוותר.

אל תמהרו להכריז על שינוי

שנים ארוכות של עבודה יידרשו כדי להקים כאן מחדש ערוץ ציבורי איכותי,

וגם אז הוא לא "יטהר את האוויר התרבותי", או את האווירה - אבל לפחות תהיה לאווירה העכורה, הממסוחרת ונמוכת המצח אלטרנטיבה ראויה. וגם אז - רוב הצופים לא יבחרו בה, ותתחילו כבר עכשיו להבין שזה בסדר גמור, גם אם לא "חדשני". מתוך הארי"ח של אמיר גילת, איכותי ורלוונטי הן פסגת השאיפות, ובינתיים - אפילו אלה הם חלומות בהקיץ.