למדתם משהו מחג החירות?

העם היהודי חוגג את פסח בעולם וגם במדינת ישראל, המדינה היהודית הדמוקרטית, כפי שאוהבים להגדירה רבים מאזרחיה הנאמנים. אבל אני סבור שהעם היהודי הנבחר, שחי היום במדינת ישראל, לא הבין את הלקח והמשמעות האמיתית לחג החירות. העם היהודי עבר מסכת התעללויות לאורך ההיסטוריה, אבל זה לא מנע גרימת סבל לעם אחר: לעם הפלסטיני בכלל ובפרט לעם הפלסטיני החי היום בתוך מדינת ישראל.

חג הפסח השנה חופף את גל ההתקוממויות והמהפכות במדינות העולם הערבי. "אביב העמים" חל בסופו של דבר אחרי סתיו ארוך וקריר שנמשך יותר מ-160 שנה. רוחות השינוי נשבו ועברו ממדינה לאחרת, בזכות "מהפכת אל-יסמין", שבאה אחרי נפילת מסכת הפחד והדיכוי. המכנה המשותף הוא שכל העמים רצו את השינוי, רצו להשתחרר, ולזכות בחופש ובדמוקרטיה ולהילחם במשפחות המלוכה ובשחיתות. לקבל מה שמגיע להם אחרי עשרות שנים של פחד. בדיוק כמו העם היהודי שרצה להשתחרר מהעבדות ומהדיכוי של פרעה. זה מוכיח שזכותו של כל עם להיאבק למען החירות, החופש והשוויון.

מונח "אביב העמים" צמח באירופה בשנת 1848, במהפכות ובהתקוממויות נגד משפחות המלוכה והמשטרים השולטים. כעבור 100 שנים קמה מדינת ישראל ב-1948, על חורבות העם הפלסטיני.

חג החירות אמור לסמל את החופש, אבל חירות וחופש משמעותם כיבוד האדם בהיותו אדם ולא בהיותו שייך לגזע או למין או ללאום. חירות משמעותה אהבת האחר ושמירה על הזכויות הבסיסיות של כל הקבוצות, שמירה על חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העבודה, חופש המחשבה, שמירה על האדמה, לתת לכולם את האפשרות לחיות ולהתקיים בכבוד, ולזכות בשוויון הזדמנויות, אבל מה בין אלו לבין העם הישראלי?

מוציאים אותנו מחוץ לקונצנזוס

במבחן התוצאה אנו רואים השתקפויות הפוכות למשמעות האמיתית של חג החירות. חלק גדול מהעם היהודי במדינת ישראל לא מאפשר את החופש לזרמים הלא-דומיננטיים בעיניו, בראשם התושבים הערבים-פלסטינים שחיים כאן. האוכלוסייה הערבית סובלת מהפרה בוטה של חירויות אדם, דרך חקיקת חוקים מפלים שנשענים על מניעים גזעניים: חוק האזרחות, שאוסר איחוד משפחות ומאיים בקריעתן ופיזורן, חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה ליישובים יהודיים קטנים, הצעת החוק להענשת מי שאינו מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, חוק עזמי בשארה, ועדת החקירה הפרלמנטרית לארגוני השמאל המתעדות את הפרות זכויות האדם, והרשימה ארוכה.

מפלגות הימין מנצלות את היותן רוב בכנסת הנוכחית, שהיא הכנסת הגזענית בתולדות ישראל, שחוקקה חוקים שמפלים את האזרחים הערבים בצורה ישירה או עקיפה, זה מוכיח לא רק את חוסר האונים של חברי הכנסת הערבים מול הימין הקיצוני, אלא מצביע על הפחד שבו נתונות מפלגות הימין הקיצוני.

כנראה שהימין הקיצוני מפחד לשמוע את הנרטיב הפלסטיני, וגם לא רוצה שנשמיע אותו, רוצים להשתיק אותנו בכל הדרכים, לא רוצים שנגור קרוב אליהם או נעבוד לידם ולא רק אצלם. הימין הקיצוני פועל להוצאת הערבים מחוץ לקונצנזוס ומצייר אותנו כבוגדים וחתרניים ולא נאמנים למדינה, והם עושים כל זה דרך הדמוקרטיה ובית המחוקק.

המצב הנתון של הפרת הזכויות הדמוקרטיות, חייב להזהיר כל אדם מתון ושפוי שחי במדינת ישראל, רק מעצים את השסע והקרע בין יהודים לערבים. העם היהודי יצא ממצרים, וגם יצא מאירופה, אבל אנחנו ולמרות הכל לא נצא ממולדתנו, אנחנו נשארים כאן בארצנו. גורלנו נקבע במולדתנו. כאן גדלנו, וכאן ניטמן. חג פסח שמח וכשר.

סעיד עדוי, עורך בפועל של עיתון "כל אלערב" היוצא לאור בנצרת