ליאורה מצאה משפחה לאחר 53 שנה: "כמו חלום"

בגיל 12 התייתמה ליאורה תמיר בת ה-65, והאמינה כי לא נותרה לה משפחה בעולם. בניסיון להתחקות אחר חייה של אמה דרך המאגר של "יד ושם", גילתה בן דוד המתגורר בחיפה. "היו חסרים לי חלקים בפאזל המשפחתי ועכשיו הוא כמעט שלם"

עומרי אפריםפורסם: 21.04.11 , 21:04

בגיל 12 מצאה את עצמה ליאורה תמיר לבדה בעולם, יתומה מאב ומאם, כשרוב קרוביה נספו בשואה ובטיהורים שערך סטלין ברוסיה. כעבור 53 שנה, התאחדה היום (ה') תמיר לראשונה עם בן דודה האובד, אריה שיקלר, אחד מהשרידים האחרונים למשפחה שכמעט ולא נשתמר לה זכר. "זה התחיל משיחת סלון שבה אמרנו שהיום אפשר למצוא כל אחד באינטרנט", סיפרה ליאורה. "עכשיו ההרגשה היא כמו בחלום".

תמיר נולדה בעיר נידחת ברוסיה, לשם הוגלו אויביי המשטר הסובייטי ובהם אמה. עם פטירתה של האם ממחלה, נשלחה ליאורה לבית יתומים בלנינגרד כשהיא בטוחה שאין לה כל משפחה בעולם. כל שידעה היה כי אמה שהתה תקופה בפלשתינה, ועם עלייתה ארצה ב-1979, החלה לחפש עליה מידע. בשנים האחרונות, בסיוע בתה אילנה, גילתה ליאורה כי אמה הייתה בארץ בשנים 1926-1932, נעצרה וגורשה על-ידי הבריטים בשל פעילות קומוניסטית.

ליאורה ובן דודה אריה. "זה התחיל משיחת סלון" (צילום: נועם מושקוביץ)

ליאורה ובתה המשיכו בחיפושיהן באינטרנט ובמאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה של "יד ושם", בתקווה למצוא פרטים על סבתה של ליאורה, גולדה שפירא מהעיר ברודי שבפולין. אז גילו להפתעתן כי אדם בשם שמחה שיקלר מסר דף עד עבורה בשנת 1956. חיפוש נוסף שערכה אילנה הביא למציאתו של אריה, בנו של שמחה - שהתגלה כדודה של ליאורה, אך נפטר בינתיים.

"אצטרך ללמוד איך בונים יחסים עם משפחה"

הבוקר נפגשו ב"יד ושם" שני בני הדודים ליאורה ואריה, התחבקו ממושכות ובכו זה על כתפה של זו. לצדיהם היו ילדיהם ונכדיהם שהגיעו למפגש, סקרנים לראות את בני משפחתם החדשים-ישנים. "אני לא מעכלת ועדיין לא מאמינה", סיפרה ליאורה. "זו פתיחה של דף חדש ואני אצטרך ללמוד איך בונים יחסים עם משפחה".

ליאורה תמיר עם אמה, יונה שפירא (צילום: דוברות יד ושם)

אריה, תושב חיפה בשנות ה-70 לחייו, דווקא היה מודע לעובדה כי הייתה לו דודה, אך לדבריו, הנושא לא עלה בשיחות משפחתיות. "זה קשר דם, לא קשר של מים, וזה מאוד מרגש, במיוחד כשאבא שלי לא סיפר כמעט כלום", אמר. היו חסרים לי הרבה חלקים בפאזל של המשפחה ועכשיו הוא כמעט שלם".

גם אילנה, שהייתה אחראית על התחקיר הממושך, הביעה גאווה על הצלחתה. "זו הרגשה של פיצוח. אני שמחה שיכולתי לתת לאמא שלי משפחה וידע על העבר שלה. לאמא שלי יש חור ענק שעכשיו יכול להתחיל להתמלא, עכשיו היא יודעת שיש לה שורשים ומשפחה".

סינתיה וורוצלבסקי מ"יד ושם", שמנהלת את פרויקט איסוף שמות הנספים בשואה, הזכירה כי איחוד המשפחות התאפשר בזכות ריכוז דפי העד, בהם פרטים ביוגרפיים של יהודים שנספו בשואה. "אנחנו במרוץ נגד הזמן, אבל עדיין לא מאוחר. המפגש המרגש היום התאפשר בזכות דף שמולא עוד ב-1956, ואני קוראת לציבור לפנות אלינו ואנחנו נעזור במילוי דף העד".