אפיקומן: האפטר פארטי של חג הפסח
מנהג גניבת האפיקומן בידי הילדים, המקבלים שיעור בניהול מו"מ וקבלת שוחד, הפך בימינו לחלק מרכזי בליל הסדר. תמר עילם גינדין מתחקה אחר מקורותיו של המונח היווני. בלשנות
השבוע קיבלו ילדי ישראל שיעור בכדאיות הגניבה, בניהול משא ומתן ובקבלת בשוחד. מנהג גניבת האפיקומן התחיל באשכנז, ובארץ התפשט לכל העדות. הוא מבוסס על פרשנות שגויה של המשנה "חוטפים מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא יישנו" (פסחים ק"ט). המשמעות המקורית של "חוטפים מצה" היא "אוכלים מהר", כדי שהילדים לא יירדמו.
- כזה אני רוצה: אפיקומן החלומות
- האפיקומן של המבוגרים: הצעות לבילויים בפסח
- אפיקומן בפסח: 7 מתנות יצירתיות וערכיות לילדים
- בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
יש כמה דעות באשר לתפקידה המקורי של מחצית המצה שהושארה לסוף הסדר: ייתכן שתפקידו לקרוא אותנו לסדר ולהזכיר לנו את עוניים ואת לחצם של אבותינו. לפי אחרים, צריך להישאר טעם של מצה בפה בסוף הסדר. יש האומרים שהטמנת האפיקומן נועדה לעורר את סקרנותם של הילדים כדי שישאלו מה זאת, יש המפרשים זאת כזכר ל"מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם " (שמות לב:יד), ויש עדות שבהם ממחיזים גם את המשך הפסוק, "עַל שִׁכְמָם", מעבירים את האפיקומן העטוף מכתף לכתף, ומסבירים זה לזה ש"זה עתה יצאתי מארץ מצרים".
המילה אפיקומן שאולה מיוונית. למעשה, כל מבנה ליל הסדר - אכילה המלווה באמירת דברי תורה - הוא שאילה תרבותית מהסימפוזיון היווני: ההסבה במקום ישיבה רגילה, אכילת כרפס לפתיחת התיאבון, והאכילה המשולבת בשיחה. אלא שבסימפוזיון קודם אכלו ואחר כך התדיינו, ואילו חכמי ישראל שמו לב בתקופה מוקדמת מאוד שאם קודם אוכלים, מאבדים את רוב הילדים (ובימינו גם חלק מהמבוגרים), ולכן הקדימו את ה"מגיד" - סיפור יציאת מצרים והתפלפלויות בנידון - ל"שולחן עורך".
אבל מה זה בכלל אפיקומן?
לבעלי המשנה היה ברור מהו אותו אפיקומן, אך כבר בימי התלמוד התעוררו שאלות מהו ומה תפקידו. לפי ההגדה, ברור שזהו משהו שעושים אחרי האוכל. רמז לכך אפשר למצוא בשמו היווני – epikomion או epikomon. הצורה המוכרת לנו, אפיקומָן קיימת במשנה וברוב הספרים האחרים, אבל קיימות גם הגרסאות אפיקומֶן, אפיקימין ו-אפיקומין, הנאמנה יותר למקור היווני.
משמעותה המקורית של הקידומת אֶפִּי היא "עַל" (מילת היחס): האפידרמיס נמצא מעל העור. ואפינפרין מיוצר בבלוטת יותרת הכליה, הנמצאת על הכליה. המשמעות הורחבה גם ל"ב-", "ליד (קרוב)", "לפני", "אחרי". אפילוג, למשל, הוא הדברים שאומרים אחרי המחזה.
למה אריזות המזון לפסח כל כך מיושנות? >>
חלקה השני של המילה אפיקומן כולל את אותו אלמנט שאנו מכירים מהקומדיה. קומדיה היא שיר שמחה, או שיר החוגג. זאת בניגוד לטרגדיה שהיא שיר-תיישים. אחד ההסברים היא שהמנצח ב"פסטיבל שירי דיכאון" היה מקבל תיש כפרס, והסבר אחר הוא שהשטן בנצרות דומה לתיש.
ביוונית, שם התואר epikomios (הסיומת s או n - תלויה במתואר), הוא מישהו או משהו שחוגג ניצחון, ו-epikomos זה פשוט "חוגג" או "מתענג". האפיקומן הוא משהו שעושים אחרי האוכל, כלומר אחרי השמחה, ובתחילת ההגדה נאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". אחרי הפסח - כלומר אחרי קרבן הפסח.
אחד הפירושים הוא "תשלום משתה", כלומר השלמת המשתה, או בשפה עכשווית יותר - אפטר פארטי: שהיו חוגגים ושרים ברחוב, או הולכים מבית לבית ומחבורה לחבורה. בתום ליל הסדר, החג המשפחתי ביותר בשנה, לא הולכים אחרי השמחה לשום מקום.
כמו כן, אותו אפיקומון היה מנהג חזירי של הגויים, והסדר מחקה את הסימפוזיון היווני במרכיבים רבים, אבל לא באפיקומן. הפירוש המקובל יותר היום לאפיקומן הוא קינוח - מה שאוכלים בסיום השמחה, כמו תמרים ואגוזים - ואחרי קרבן הפסח אנחנו לא רוצים לאכול שום דבר, כדי שיישאר טעם הקרבן בפה (או המצה, היום).
המילה אפיקומן שימשה במשמעות קינוח סעודה גם בספרות ימי הביניים, למשל "וגם נאות לאצטומכא (= stomach - תע"ג) העתקת האפיקומן הצמוקים המחזקים" (תרגום מהמאה ה-13 לקאנון של אבן סינא).
אליעזר בן יהודה מפשר בין האפטר-פארטי לבין הקינוח ואומר שהמשמעות המקורית הייתה אמנם שירה ברחובות, אך "כששבתו שיר וזמרה מקרב היהודים", וגם מכיוון שנשתכח מהם מנהג זה של היוונים, עדיין המשיכו להשתמש באפיקומן כ"תשלום סעודה", אבל במובן הצר של המילה - קינוח.
לאפיקומן כ"קינוח" יש גם אטימולוגיה עממית, כלומר הסבר שמבוסס על דמיון צלילי ולאו דווקא מדויק מבחינה היסטורית: הפיקו מן, כלומר "הוציאו (בציווי) את האוכל הטעים".
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות ומשמשת כמנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
