חופשי זה לגמרי בדת

ברצוני לבחון האם יש קשר בין הפרשה שנקרא בשבת לחירות וחופש, מהותו של חג הפסח? חופש הוא בהיבט הפיזי - אין האדם עבד הנתון לחסדיו ושיגיונותיו של אדוניו, מעבידו וכו'. בן החורין בראש ובראשונה אדון הוא על זמנו שלו, שאיפותיו ומטרותיו בחיים.

עתה בני חורין?

האם במאה ה-21, במדינה דמוקרטית, אנו בני חורין? בהיבט הלאומי-המדיני, ברוך ה', אנו במדינה עצמאית שלנו ואיננו נתונים כבגלות הארוכה למלך מעם זר, ועוד בארץ זרה, כפי שהיה במצרים.

בהפטרה, חזון העצמות היבשות ביחזקאל פרק ל"ז, מתארים את עם ישראל כמתים, כעצמות יבשות, עם שאיבד תקווה אך זכה לנס וקם לתחייה (האם לא מזכיר שואה ותקומה?). לחופש שאפנו במשך 2,000 שנות גלות, להיות עם חופשי ועצמאי מעול זרים, ובארצנו. לכך זכינו, מה שלא זכו דורות רבים, ועל כך אנו חוגגים ומודים לה' ביום העצמאות. בלשון חז"ל, "ימות המשיח" הם קיבוץ גלויות ועצמאות מדינית (כך יוצא מהמשך הדיון בין בן זומא לחכמים, שחלקו הראשון מובא בהגדה, והמשכו במסכת ברכות בדף יב, ב).

ואולם בהיבט האישי, שמא משועבדים אנו לאורח חיים צרכני, נתונים ללחץ חברתי ולנורמות המקובלות בחברה?

לחץ חברתי יש בכל חברה. נדיר לראות אדם שיעמוד ולא ייכנע לנורמות הכלכליות החברתיות המקובלות בחברתו, בין כשכיר ובין כעצמאי. רק אדם המבקר את הנחותיו ועמדותיו הכלכליות, את נורמות צריכתו, כלי רכבו, חופשותיו והשעבוד לעבודתו - "מצאת החמה עד צאת הנשמה" - יהיה באמת אדם חופשי .

אדם חופשי יהיה גם אדם המקשיב למחשבותיו ולעולמו הרוחני-תרבותי, לא ייגרר אחר המקובל ולמה שכולם עושים. הוא יבקר שוב ושוב את מעשיו, את ערכיו ואת התנהגותו החומרית, הכלכלית והתרבותית.

אסיר וחופשי

חופש הוא גם חופש רוחני, פתיחות רוחנית, נכונות לשאול לברר ולבקר את עולמנו הרוחני, בכבוד ובענווה - אך גם בעוז. עבד יכול להיות אדם חופשי מבחינה כלכלית אך מבחינה נפשית רוחנית משועבד לחינוך שקיבל, לנורמות הטובות והפחות טובות שרגיל הוא בהן, לנוחות.

לעומתו, יכול להיות אסיר בכלא שמשועבד ומוגבל, שנמצא פיזית בארבע קירות סוגרים, אך בעולמו הרוחני הוא חופשי ומשוחרר. איש לא יכול לכלוא את תעופת נפשו, רוחו ומחשבותיו.

כמה "קשה" להיות באמת אדם חושב, פתוח, הנכון לשמוע להקשיב לדעות אחרות, להיות נכון לבקר את עולמנו הרוחני, לא לפחד מהבירור, לזכך אף את עולמו הדתי. לא להיות "דתי" או "חילוני" משום שכך גדל וחונך, אלא אדם שעושה זאת מתוך בחירה ומחשבה, מלימוד של ספרים מעמיק ויסודי, מ"אהבה" ולא מחמת נוחות והרגל. אדם חופשי באמת מוכן הוא אף בהמשך חייו לבדוק שוב ושוב את דעותיו. להיות בן חורין אמיתי כזה בעולם הרוח והמחשבה זו השאיפה העולה מחג המצות - הפסח. להיות כבן החכם, השואל על כל מטרות המצוות כולן, היודע להבחין בין הסוגים השונים - "עדות, חוקים ומשפטים".

בן חורין המעמיק באמונתו אינו חושש משאלות, לא נבהל מבירור נוקב, נהפוך הוא. מבין האדם בן החורין שהתורה עמוקה מאוד היא, התורה אמת היא ועל כן ראוי להעמיק בה. "לעשות האמת מפני שהוא אמת" (רמב"ם), לעשות מתוך אהבה, לא מתוך נוחות נבחר את דרכנו, שאמונתנו בהיותנו גדולים ומשכילים, תהיה עמוקה באופן משמעותי מאמונתנו בגן הילדים.

לברר, להעמיק, להתקרב

מה עושים? אין צורך "להמציא את הגלגל". לימוד עמוק בספרים שעסקו בבירור זה, ככוזרי ומורה נבוכים, מהר"ל ורמח"ל וכו', יסייע לבן החורין להתעלות באמונתו ובדרגתו הרוחנית. כך יש סיכוי שיהיה אדם רוחני וערכי ולא עבד המשועבד לגשמיותו.

בפרשתנו משה רבנו שואל את ה' שאלות קשות, מהן "דרכיו"? מהי דרך הנהגתו בעולם? מבקש קשר מיוחד בין ה' לישראל, מבקש לדעת אף את מהותו של ה' (לשאלת המהות מפאת הקיצור לא אתייחס): "וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:... וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות ל"ג , יב).

נשים לב, השורש י.ד.ע מופיע שש פעמים, הביטוי המנחה "מצאתי חן בעיני" מופיע חמש פעמים. הרמב"ם במורה הנבוכים (א, נ"ד) מבין, לפי עומק הפשט, שמציאת החן בעיני ה' היא הסיבה לכך שמשה שואל שאלות, ומציאת החן היא התכלית והמטרה לשאלות. כלומר, מי שיודע

את דרכיו של ה' הוא זה שמוצא חן בעיני ה'. ככל שהאדם מעמיק יותר בהבנת דרכי ה' בעולם, שואל יותר, מברר ומזכך את הבנתו ואמונתו מהם דרכי ה' בעולם, קרוב הוא יותר לה', הוא יותר "מוצא חן בעיני ה'."

חכם זה ידע גם להתנהג באופן מוסרי וטוב, בהתאם לדרכיו של ה'. 13 מידות, 12 מתוכן רחמים. אם כן, הפרשה מציבה יעד ברור לאדם בן החורין, הרוצה להתקרב לה' ולעובדו מאהבה: לשאול, לברר, להיות אדם שאמונתו תהיה עמוקה יותר. זהו היהודי האידיאלי - חכם, משכיל, מעמיק באמונתו, מברר את דרכיו של ה', מוסרי בהליכותיו. בן החורין יהיה מוסרי יותר, בן החורין יהיה קרוב יותר אל ה'.