החופש מההורים, במאורת מקקים

כשאתה יוצא מהבית של ההורים ושוכר דירה, תחושת העצמאות מוחלטת. אתה אדון לעצמך, מעכשיו אתה מחליט את כל ההחלטות, חופשי לעשות טעויות כאוות נפשך ולא חייב תשובה לאף אחד. רק אתה, והעולם הגדול. אתה ממש יכול לטפוח לעצמך בבגרות אינסופית על השכם בדרך לבית ההורים ולאסוף את הצ'ק לשכר דירה, שהם משלמים.

לפני כשנה גם אני יצאתי מבית הורי ועברתי לדירה שכורה במרכז תל-אביב, וגם אותה ההורים משלמים. "זה דור אחר", יגיד פלוני. אני סטודנט, מותר לי. יזעק המצפון, אבל המציאות בשטח היא שברגע שהחלטתי שהגיע הזמן להפסיק להיות נטל בבית, גיליתי מה שרבים לפני גילו: הדרך היחידה לגור מחוץ לבית במקום נורמלי ובתנאים נורמליים, לפחות כשאתה עדיין לומד, היא באמצעות תוכנית "סיוע" הורית נדיבה.

בכספם הדל של מרבית הצעירים, אפשר לשכור דירות בתנאי המחייה הבסיסיים ביותר, וגם זה לבני המזל שבינינו. חלק כל כך שמחים למצוא דירה שאינם מסתכלים על פרטים קטנים כמו השאלה האם יש מזגן, סורגים, חשמל זורם, ומוצאים את עצמם בדירות זעירות ועבשות.

ישראל סובלת ממצקת דיור קשה והמחירים רק עולים. דירת 2 חדרים יכולה להגיע גם למחירים לא סבירים כמו 5,000 שקלים לחודש. אנחנו משלמים בהכנעה את המחיר הכבד ועוד שמחים שהצלחנו למצוא דירה, עם שלושה שותפים אנושיים ומספר בלתי מוגבל של ג'וקים.

בתחילת דרכי בעולם הגדול בחיפוש אחר דירת חלומותי, מצאתי דירת חדר בפלורנטין במחיר מופקע. הדירה פורסמה ב-7 בבוקר, הגעתי ב-14 בצהריים וכמובן שהצעתי לחתום מיד על חוזה ולקנות את כל תכולת הדירה. בשעות הערב המוקדמות התקשרה בעלת הדירה, התנצלה ועדכנה אותי שמישהו לקח את תכולת הדירה והוסיף 1,000 שקלים נוספים. הסיפור שלי הוא רק סימפטום. דירות בהשכרה הפכו למוצר יוקרה, שנחטף בדקות וההיצע רק הולך וקטן. על כל דייר שמסרב לגור בדירה לא ראויה, יימצאו 10 שיקפצו על ההזדמנות לגור בבוטקה של מאבטח בכניסה לבית ספר יסודי ב-3,000 שקלים לחודש.

מודעים למצוקת הדיור, הפכו בעלי הדירות לרוק סטארז של העולם הנדל"ן, מנצלים את הבהלה ומציעים עוד דירות מפוצלות. דירה בגודל 80 מטר הופכת במחי קיר גבס ומקלחת לארבעה כוכים של 20 מטר, שמשתמשים באותם משאבים ובאותה צנרת כמו הדירה היחידה. השיטה הזו כבר הוצאה אל מחוץ לחוק, אבל בפועל ממשיכה להתקיים ולמלא את כיסיהם של בעלי הדירות. הם יודעים שהדייר לא יתלונן. אם יעז להשמיע קול, לא יתקשו למצוא דייר חדש בתום החוזה. הם מרשים לעצמם לנער מעצמם יותר ויותר אחריות ולדרוש מהדיירים לקבל על עצמם הוצאות שאין להם היכולת לשלם.

הצעיר תאב הדירה חייב לעבוד, במקביל ללימודים בעבודות, שדורשות שעות רבות ומציעות שכר זעום. טלמרקטינג, מלצרות, חלוקת פליירים, בייביסיטינג לבני אדם או לכלבים. אולי זה איכשהו יספיק, עד העלייה הבאה בשכר הדירה.

יש כמובן אופציה אחרת. גם היום אפשר למצוא בישראל, אפילו בתל-אביב, דירות, בעלות אפסית עם בעלי דירה אדיבים שלא מחייבים אותך על חשמל וארנונה ואפילו עושים לך כביסה, אבל מכניסים לך סעיף יציאה דרקוני בחוזה. קוראים להם אבא ואמא.