"ברגע שתגידי, אשמח לעשות איתך ילדים"

כשנפגשו היו רוזי ואורי גרושים-בלי בני 35, ותיקי קרבות הרגש, היא יותר ממנו, והיא השיבה להצעתו - נחמד כמה שאתה דוגרי, ואני לא דוחה על הסף, אבל אתה לא באמת יודע למה אתה נכנס

אלאונורה לבפורסם: 24.04.11 , 10:59

המבט המקשיב של אוּרי, השומע המַתמיד לְמעשֵה היתומה רוזי ומלחמתה במנוולי העולם ובחִצֵי גורל אכזר, כל מה שגמרה בדעתה לחסוך מילדיה, התלונות והבושה והחולשה והנקמה, השגיאות הטיפשוֹת, התבוסות, קסמי ההתאבדות. יותר מלכל אדם שהכירה, יש לו מנטאליות של איש עשיר, פזרן בלי חשבון של כל החיבה והזמן והסבלנות שבעולם, תמיד יש לו עוד. אתה מקצוען אמיתי, אמרה לו פעם, יכולתָ להיות פסיכולוג מהחלומות, והוא אמר, לא נראה לי כזה פִספוס גדול, דווקא לא בא לי להיות הפסיכולוג שלך, בא לי להיות הנער-ליווי שלך.

– כמה אתה לוקח, שאלה.

– בהתנדבות, ענה, פרוֹ בוֹנוֹ. ממך אני לא אקח כסף. אבל כוס תה אני אשתה, זה כן.

>>> הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים

>>> בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים

קנוניות אנארכיסטיות רצות ביניהם, הצעות חוזרות לנישואים קתוליים, אירוסים אינדונזיים, ידידות אפלטונית אבל עם סקס, מונוגמיה, פוליגמיה, ביגמיה, יחסים אסורים בהסכמה ובלי הסכמה, בדרך הטבע ולא, כל הווריאציות שטרם הומצאו.

בהתחלה פקפקה. זה אמנם היה משעשע כשאמר, כבר בערב השני או השלישי אחרי שהכירו, בארוחת ערב אצל החברה הכי טובה שלה חגית, תשמעי, ברגע שתגידי, אני אשמח לעשות אִיתך ילדים.

שניהם היו גרושים-בלי בני שלושים וחמש ויותר, וֶטֶראנים מצולקים של קרבות הרגש, היא יותר ממנו, והיא אמרה, נחמד כמה שאתה דוגרי, ואני לא דוחה על הסף, ההצעה בהחלט מעניינת, אבל תחשוב טוב, אתה לא באמת יודע למה אתה נכנס.

והוא אמר, אוקיי, אבל את כן יודעת על מה את מוותרת?

היא אמרה, אני, אל תִראה אותי ככה, אני פרובלמטית, יתומה עם חרדות נטישה, למה לך.

הוא ביקש לשמוע: נראה ממה את עושה כזה עניין.

היא נתנה לו סינופסיס, והוא אמר, בסדר, אז מגיע לך פיצוי: תרשי לי להקדיש לך את הילדוּת שלי? בית מסודר, הורים יציבים בלי ציפורים בראש, אח קטן, קצת מעצבן אבל בסך הכל נחמד, כלב וחתול, הכל שלך במתנה רטרואקטיבית. תתחדשי. איך זה?

התחילו עם מה שיש, החזיקו ידיים וקפצו (צילום: Shutterstock)

היא אמרה, זה יפה, באמת, אתה לא יודע כמה, ותודה, אבל גם תיקח בחשבון, שאני כבר לא בתקופה הרומנטית שלי.

והוא ענה אה, מתאים לי, גם אני עם הרומנטיקה גמרתי. אני, אלייך, יותר בעניין של פרוּ ורבוּ.

בנקודה זו של המשא ומתן כמעט שכבר אמרה טוב, כן, אבל אז עצרה על הסף עוד פעם אחת אחרונה: שמע, זה יותר גרוע – מגיע לך לדעת – יש מישהו – היה – נשוי – זה נגמר אמנם, אבל הנזק נגרם –

והוא, מקורזל, זריז לחייך, אוהב יותר ויותר את הרעיון שהוא מסתבך בהרפתקת-באנג'י ספונטנית, אמר אוקיי, אז היה לך מישהו נשוי וזה לא נגמר מסודר, תספרי לי גם על זה בהזדמנות, ואגב גם לי היו כל מיני, בסדר, אם תרצי את הסיפורים אני אספר לך, לא תאמיני איזה אידיוט עשיתי מעצמי. ובינתיים, מה את אומרת, בואי נעשה רומן של אנשים מבוגרים? אני חושב שאנחנו בנויים לזה.

היא שאלה, איך עושים רומן של אנשים מבוגרים? והוא אמר, איך נדע אם לא ננסה? נתחיל ככה, עם מה שיש, ונראה איך יתפתח. מתישהו הבנאדם כבר צריך לקפוץ למים, תסכימי אִתי. את רוצה בן או בת קודם? חשבתי דווקא על תאומות.

יצא שהוא צדק בפזיזותו ולא היא בהיסוסיה

מבט פילוסופי:

איך קורה הפלא הזה של התאהבות הדדית

אבינועם בן זאב

איך זה שמכל המיליונים במדינה שלנו, או מכל המאות ואולי האלפים שסובבים אותנו, אנחנו יודעים לבחור במי שסיכוייו להתאהב בנו הם די גדולים? יש הרבה סיבות לאהבה, אבל יש סיבה אחרת שכנראה אחראית להדדיות באהבה

איך קורה הפלא הזה של התאהבות הדדית

בצעירותה כבר נסחפה בחיזור-בזק קפריזי שנגמר רע אבל את הלקח ההוא העדיפה כרגע לשכוח; האתגר החצי-מתלוצץ שלו החניף לה יותר מדי. וכך התחילו עם מה שיש, החזיקו ידיים וקפצו ואיכשהו, יותר מזל משכל, יצא שהוא צדק בפזיזותו ולא היא בהיסוסיה.

לפעמים באה לה מחשבה, אבל זה לא באמת, הכל משחק, בדיחה, סתם המצאתי לי את האיש הזה עם ריח העור המטריף והשיער המקורזל והקול שנשמע כמו לחם חם, כל הפרטים. אֶת איך שהוא ישן ברגש וברוב מהומה, מתווכח עם החלומות שלו, ואֶת איך הוא מתעורר, קודם אומר בוקר טוב ורק אחר-כך פוקח עין, תמיד עין שמאל קודם. אֶת איך שהוא מחזיק את הראש כשהוא מקשיב, איך הוא צוחק ממזרי. זו אני שהמצאתי אותו, בשביל לעשות את הילדים האלה, היא חושבת, ולרגע אין לה אומץ לזוז או לנשום, שלא יתפוגג.

(...) בנס הצלתי את זה, אתה זוכר? היא מראה לאוּרי את הדוח של חבר-הלאומים על הסחר בנשים בסוף שנות העשרים. חבל שרק כרך ב' נשאר, תראה איזה יופי?

ועוד יותר מאוחר, אחרי שהיא מניחה את האלבום על מדף המיטה והם מגששים זה אל זו מתחת לשמיכה, היא נזכרת בשלוש המולדוביות הקטנות שמן הסתם מזיעות עכשיו קשה עם הפרגולים ומשחקות אותה קשוחות ברחוב הגדודים ומשתפת בלחש את אוּרי בתמונה שמצטיירת לה מרוב הזדהות, רוזי-הדומינאטריקס במחוך הדוק וגרבי רשת – מה יחמיא לי יותר, שחור או בורדו? היא לוחשת והוא צוחק בלחש, לא חשוב, בחושך במילא לא רואים, ידיו חופרות בה והיא נוהמת לו באוזן, אולי אפילו מדים שחורים, נקֵבת ס.ס. עם מחשוף בלי סוף ופרגול תקני? ואז, בצחקוקים, תוך נגיעות והילחצויות והשתכשכות הדדית גוברת, היא מפתחת לו את התמונה של רוזי הפטרונית והבעלים הגאָה, עם פגיון-בין-השיניים, של מרתף ההשפלות הלוהט 'סטאלג הזאבות', שיוקם על בסיס קואופרטיבי הוגן – ניצול נשים לא יהיה אצלי, אתה שומע – ויגאל את המולדוביות הקטנות מכבלי העבדות הלבנה החרופה; ברור שתציע להן להצטרף, ברוח של סולידריות בין-נשית מעצימה וחלוקת רווחים הוגנת, וכך יראו סוף-סוף ברכה בעמלן – אני חושבת שאפתח את המוסד האלטרנטיבי שלי בדירונדה, מול מערכת 'עם הספר', ויהיה לי נוח לחלטר אחרי שעות העבודה, היא ממשיכה ומתארת באוזני אוּרי ושניהם שוכחים את המעבר הקרוב של המשרד שלה למקום החדש.

הוא מציע את עצמו, צרוד, כשרָת כלבויניק מניאק בבית-הזונות הפמיניסטי-קואופרטיבי שלהן, נהג או שומר-סף או מחליף נורות חשמל, והיא אומרת, בוא נבחן את הכישורים שלך והוא זוחל אל תוכה באטיות עם הקשיות הקטיפתית של הזין שלו, ומוזר, הדבר הזה, מתחילה בו-זמנית לזחול לה מחשבה אבל אז נעלמת כי ברגע האמת, כשסקס מתחרה לה עם קשקושי פלסף, אין לה קושי לבחור, ורק אחרי זה, אחרי הפראות הקורעת-נקרעת-נרטבת-צוחקת, כשהם מתכרבלים לשינה, שוב חוזרת בזחילה המחשבה, אבל מוזר, באמת, אפשר היה לצפות שגברת סולידית כמו שנהייתה ממני תפסיק באיזה שלב לרייר בסתר על דמיונות זימה אנטי-סוציאליים. הפּוך ואוּרי מערסלים אותה ואין לה מושג מה יש לה לחפש באתרי הסקס, פרגולים, מגפיים, עוויתות כאב עד אורגזמה, משחקי השפּלה הכי מתועבים, מין ומוות, כשזאת אפילו לא הפנטזיה שלה. להיפך. את שלב הסטיות החתרניות מיצתה עוד בגיל התיכון ולא נעים להודות אבל עם השנים התברר שהדמיון שלה, אם עוזבים אותו לנפשו, הוא בטלן בורגני שמנמן בלי שום יומרות אוואנגַרדיות; הווניל הכי משעמם, אהבה בטוחה, עדינות, חביבות ורוך, מבטים גנובים, סודות קטנים מדגדגים, משחקי פיתוי מרומזים עם תפאורה פסבדו-ויקטוריאנית, בית קטן בערבה. טוב, אולי קצת שלישיות אסורות, שני-בנים-ובת או שתי-בנות-ובן, מקסימום איזה סקס בין-גזעי או בין-מעמדי, גבירות ומשרתים ומניפות זנב טווס, כאלה. מקסי-מום. אז ממה היא עשויה בעצם, האשה הזאת, למה פיגולי פרגולים מהפנטים אותה כל-כך: דם היא רוצה, משהו בה רוצה דווקא. דם. זאבַת סטאלגים מחופשׂת לאמא בורגנית שלֵווה בדירה מסודרת של שלושה חדרים. מי מהן היא המתחפשת ומי רק התחפושת. של מי הרעב הזה. מי הפסיכית הצבועה שהשנייה נאלצת לחיות בעורה.

רוזי הטובה ילדה רעה, אוּרי שלה מחבק אותה.