הכדורגל המצרי יוצא מעבדות לחירות
המהפכה שחררה את ענף הספורט המוביל במדינה, האם היא גם שינתה את מאזן הכוחות בו? מה צופן העתיד עבור הקבוצות של המשטר הקודם, הקרב הלוהט בין אל אהלי וזמאלק והנבחרת? פרופ' גבי רוזנבאום וניר אפרתי קוראים בהגדה ודנים בסוגיה
פסח הוא החג בו אנו מספרים לילדינו על יציאת מצרים, מתארים כיצד הוציא אלוהים את בני ישראל מעבדות לחירות, כאילו היינו שם בעצמנו. לפני כשלושה חודשים עברה אותה מצרים מהפכה, שראשיה - בדיוק כמונו - רצו לצאת לחופשי.
עם כל הכבוד לתוצאות המהפכה - יש שיקראו אותה דמוקרטית, את ניתוחן נשאיר להיסטוריונים וחוקרים אחרים. אותנו מעניין הכדורגל וההשפעה עליו. האם השינוי במפה הפוליטית יצייר מחדש גם את מאזן הכוחות בכדורגל המצרי?
מפגינים נגד השלטון במצרים, מה ההשפעה על הכדורגל? (רויטרס)
לא הולכים במדבר, מנצחים בו
בעוד נבחרת ישראל כבר הולכת במדבר יותר מ-40 שנה בחיפוש אחר נווה מדבר או טורניר גדול, המצרים כבר עשו זאת פעמיים בעבר. אבל הופעה זניחה במונדיאל איננה גולת הכותרת של הפרעונים, שבע זכיות באליפות אפריקה (שלוש האחרונות ברציפות, מובילים את רשימת הזוכות) ומעמד של מעצמה יבשתית - כן.
הספורט משמש כחלון להרבה תמורות חברתיות, כאלו שקשה לשים אליהן לב בחיי היום-יום. קשה להאמין כי ההתחלה המקרטעת של הנבחרת במוקדמות אליפות אפריקה (תיקו ושני הפסדים) נתנה את האות לתחילת המחאה נגד שלטונו של חוסני מובארק, אבל אין ספק שמדובר בסיבה מספיק טובה לצאת ולמחאות ברחובות.
בכדי לענות על השאלה שלנו צריך להבין את חשיבות הענף עבור המדינה. "בדרך כלל הכדורגל בעולם הערבי הוא סמן הדרך החברתי הכי חשוב, המקום היחיד בו אפשר לראות את הסממנים החברתיים במשטר ללא מסורות דמוקרטית", מסביר ניר אפרתי, סגן מנהל מחלקת המידע ב-IM סקאוטינג והאחראי על העולם הערבי בחברה.
שחקני נבחרת מצרים מודים לאל על הזכייה באליפות אפריקה (AP)
הכדורגל כתחליף לפוליטיקה
"הכדורגל הוא הספורט המוביל. תמיד אמרו במצרים שהיריבות בכדורגל היא תחליף לפוליטיקה", מוסיף פרופסור גבי רוזנבאום, ראש המרכז הישראלי האקדמי בקהיר, מדירתו שבבירת מצרים.
"כיוון שהמפלגות כאן אסורות, הטענה היתה שאנשים מעבירים את המרץ והתמיכה שלהם לקבוצות, אבל זה חזק יותר מפוליטיקה. עם כל השינויים שמצרים עברה ב-100 השנה האחרונות - המעבר ממשטר מלוכני לרפובליקני, מהפכת הקצינים החופשיים ועליית מובראק - היריבות בין שני המועדונים הגדולים נמשכת".
מכבי מול הפועל - גרסת מצרים
אותם שני מועדונים גדולים עליהם מדבר רוזנבאום הם אל אהלי וזמאלק. "אל אהלי היא הקבוצה הגדולה יותר במצרים, אולי באפריקה. יש לה למעלה מ-100 תארים בקצת יותר מ-100 שנות קיום", מספר אפרתי. "משמעות השם זה המועדון הלאומי. כמו הנבחרת, גם היא משחקת בצבעי הדגל (אדום). מצד אחד הקבוצה של העם, מצד שני של השלטון. הרבה שנים אל אהלי נחשבה לחביבת המשטר, ההתאחדות מסדרת עבורה הרבה דברים, את לוח המשחקים וכדומה.
"זמאלק היא הקוטב הנגדי, כל מי ששיך לאופוזיציה לסדר הקיים בדרך כלל משייך את עצמו אליה. זו בעצם שכונה עשירה בקהיר, אי על הנילוס", ממשיך אפרתי. "אמנם האוהדים שלה מועטים יותר ויש לה פחות הישגים, אבל גם היא נחשבת לקבוצה גדולה. במצרים, לפני שישאלו אם אתה נוצרי או מוסלמי, קודם יבדקו אם אתה אל אהלי או זמאלקאווי. זו החלוקה האמיתית. לדרבי הלוהט ביניהן מתכוננים שלושה ימים מראש, זה לא שנאה זו מחנאות. או שאתה עם כולם (אל אהלי) או שאתה אוהב להיות שונה (זמאלק)".
האם משהו השתנה מאז המהפכה? "עכשיו, כשהעם הוא אנטי השלטון, נפגעה קצת התדמית של אל אהלי", מנתח אפרתי את המצב. "הקבוצה נזהרה מאוד מעשיית צרות בימי המהפכה והיא הולכת על חבל דק, אבל אל אהלי זה מוסד ואבן דרך בתרבות המצרית. המועדון היה לפני משטר מובראק ויישאר גם אחריו".
"פוליטיקאים אכן היו מעורבים בכדורגל". מציג רוזנבאום את המצב. "תאר לך מצב שראש הממשלה והנשיא מתערבים בהבאת שחקן לאחת הקבוצות, וזה מה שעשו פה. מובראק עצמו לא היה מעורב, אבל שני בניו כן. אני מניח שעכשיו הפוליטיקה תצא קצת מהכדורגל".
יורדים מהיציע, עולים ליציע
גם בצד השני של קהיר נתנה המהפכה את אותותיה. בתחילת החודש אירחה זמאלק בליגת האלופות של היבשתית את "אפריקה" הטוניסאית. ביתרון 1:2 ניצלו מאות אוהדים את העובדה שכוחות הביטחון אינם פועלים, ירדו מהיציע והתפרעו על הדשא. שלושה משחקני הקבוצה הטוניסאית נפגעו והפרשה הסתיימה בהתנצלות של ראש הממשלה, ד''ר עיסאם שראף, בפני טוניסיה.
"במצרים יש בעיית חוליגניזם קשה מאוד. אוהדים רודפים אחד אחרי השני, הולכים מכות וזורקים כיסאות ואבנים למגרש הם מחזות מקובלים", מספר אפרתי. "לאחר ההתפרעויות במשחק, אוהדי זמאלק התנדבו לעזור לכוחות השלטון לאבטח במגרשים, כמאמץ משותף לשמור על הסדר. זה דבר נדיר במצרים".
הליגה המקומית נעצרה בזמן המהומות והנבחרת שילמה על כך מחיר (אפרתי: "השחקנים נפלו מהרגליים ב-1:0 לדרום אפריקה"), אבל את הפגיעה הגדולה ביותר ספגו שתי קבוצות המזוהות עם המשטר.
אוהדי זמאלק מתפרעים במשחק ליגת האלופות (רויטרס)
משלמי המחיר
"שתי קבוצות בליגה שייכות למשרד האנרגיה (פטרוג'קט ו-ENPPI), שתיים שלפני עשור לא היו ורק בזכות הכסף הציבורי הפכו למועדונים גדולים", מגלה אפרתי. "השר לשעבר לענייני אנרגיה, סאמח פהמי, שהודח עם מובארק ונעצר לאחרונה, לקח מכספי המסים ונתן לשתי הקבוצות.
גם עתידה של לטיהאד אל שורטה, קבוצת המשטרה, לא ברור. היתה עליה התקפה גדולה מאוד בתקשורת, טענו השחקנים תמכו במובארק. הם הכחישו והצהירו כי חצי מהסגל היה בהפגנות. אני מעריך שהקבוצה של הצבא, אל אנטאג אל הארבי, תצבור בתקופה הקרובה פופולריות גדולה".
"מצרים מנסה להירגע, הרחוב שקט יותר מלפני חודש", מסכם רוזנבאום. "אנשים מאוד מודאגים, שיחת היום היא מה יקרה מחר, בעוד חודש, שנה. זה שקט עם הרבה סימני שאלה ודאגה, מה שבטוח זה שהכדורגל ימשיך".
יוצאים לדרך חדשה
אפרתי מאמין כי עם החזרה לשגרה ייצא הכדורגל במדינה השכנה לדרך חדשה: "יש תחושה של חזרה לנורמליות, מדברים על תקרת שכר לשחקנים כי הם
משתכרים יותר מדי ביחס לשאר העם. זאת אומרת שהמהפכה משפיעה באופן חזק מאוד על הכדורגל. הוא משדר תקווה, סדר והיררכיה חדשים, מועדונים שנחשבו קרובים למשטר הולכים להימחק, יהיה יותר שוויון זכויות. אפשר לומר שהמהפכה עשתה שירות טוב".
אולי מדובר באופטימיות של מישהו העוסק בדבר וקשור אליו מבחינה רגשית, אבל אפרתי אכן חוזה עתיד ורוד יותר לכדורגל המצרי: "המצב הכלכלי לא היה טוב ומעט מדי שחקנים מצריים הצליחו להגיע לאירופה, אבל מי שרואה את משחקי הליגה יכול לזהות פוטנציאל גדול. הדור הצעיר של הנבחרת המצרית הוא המוכשר שהיה אי פעם, הוא יכול לקחת אותה רחוק מאוד. אני חושב שהמהפכה הזאת תסלול את הדרך לפחות שחיתות ושימוש טוב יותר בכישרון האדיר שיש".
גלי המהפכות ממשיכים להכות גלים בעולם הערבי מסביבנו, אבל האם מלבד השפעה פוליטית הם גם יביאו שינוי לכדורגל באזור? קשה להגיד, אבל לפחות בליגה המצרית כבר זכו ליציאת מצרים משלהם וכעת הם לפני ההליכה במדבר. אולי זה הזמן לארגן משחק ידידות בין שתי נבחרות הנמצאות שם.
לפנייה לכתב/ת 
