מושחתים בסטייל

זו הפעם השניה בשלושים שנה שבני משפחת בורג'יה נגררים מפנתיאון הנצח ההיסטורי אל מסכי הטלוויזיה. לפני שלושים שנה ארגן להם ה-BBC קאמבק רווי תאוות, יצרים ומעשים מגונים בצד רציחות פוליטיות, תככים וחמדנות שלטונית כללית. התוצאה היתה מבוכה רבתי, בכל תחום חוץ מהתלבושות.

מצפיה בפרק הראשון של המוצר החדש, "הבורג'ס" (שבת ב-22:00, HOT3), קופרודוקציה קנדית-הונגרית עשויה במבטא אוקספורדי מוגזם לדמויות שאמורות להיות ילידות ספרד ודוברות איטלקית, אפשר להסיק שגם הפעם התלבושות משובחות, במיוחד אם בתוכן יושב ג'רמי איירונס ומישיר מבט מהורהר אך נכלולי למצלמה. הצרה היא, שהוא לא ממלא את המסך לבדו ולא כל הזמן, ולפיכך הפערים בינו לבין שאר המשתתפים בהפקה הנוצצת בולטים עד כאב.

"הבורג'ס". גם הפעם זה נראה טוב

ב-1492, בערך בזמן שקולומבוס עדיין היה משוכנע שהוא שט בנתיב חדש להודו, היו החשמנים בוותיקן משוכנעים כי יבחרו את האפיפיור הבא בדרך המקובלת. אבל רודריגו בורג'יה, בן משפחה עתירת נכסים שמקורה בוולנסיה שבספרד, כבר הגה תוכניות משלו: כקרדינל נוצרי ירא שמיים שאף להתמנות לתפקיד בעצמו, כפוליטיקאי שנון ידע שזה היה קשה, כנואף ותיק הבין שעליו לוותר על תענוגות הבשרים לפחות למראית עין - וכנבל גדול שיחד, הונה, הרעיל והרס אתת מתנגדיו בשיטתיות מקפיאת דם.

בנו צ'זרה, עושה דברו העיקרי, עלה עליו בנכלוליותו ובתאוותיו הסדיסטיות גם יחד. אם נאמין לכמה היסטוריונים מטעם יריבי משפחת בורג'יה, לוקרציה, אחותו של צ'זרה, היתה גרועה בחבורה. לא רק שותפה פעילה באורגיות רב דוריות של גילוי עריות, אלא גם יוזמת, מפעילה ותומכת בכמה מקרי רצח וקנוניוות עצומות שנועדו להאדיר את משפחתה ולדחוק את רגליהן של משפחות אצולה אחרות ממנעמי השלטון בנסיכויות איטליה השונות.

ליוצרים לא הספיקה ההיסטוריה העקובה מדם של בני בורג'יה, והם הצמידו לאירועים ולדמויות האמיתיות לפחות קרדינל אחד: לא נורא. אורסינו אורסיני הבדיוני מוצא את מותו הבדיוני בהרעלה כבר בסוף הפרק הראשון, לא לפני שהוא מגיר מפיו נוזלים לבנים ואדומים, מן הפחות משכנעים שנראו על המסך בשנים האחרונות.

גם הדיאלוג, למרבה הצער, לא משכנע ולוקה בבנאליות מוזרה, כאילו מישהו מכותביו בילה שעות נוספות בצפיה בדרמות היסטוריות מכל הזמנים וליקט משם פניני טריוויה וערבב אותן לכלל משפטים מטומטמים, צפויים ותלושים מהקשרם. הפער בין יכולות המשחק של בני האפיפיור הנוכל הופך את השיח ביניהם לאמין עוד פחות, ויופיה הבובתי של לוקרציה, כולל תלתלי בייביליס נוקשים בגון פלטינה חיוור, מקשה עוד יותר על מלאכתו של הצופה שדווקא בא ליהנות, אם לא משעה היסטורית אז לפחות מהציצים. בהמשך, כמובן, צפויים עוד ציצים ועוד רציחות מרהיבות, ואלה אמורים לחפות על אי דיוקים היסטוריים מכוונים שנוצרו כדי להעצים את הדרמה.

סצינות האווירה, התלבושות וחלק מהאביזרים - מראשי חזירים על מגש ועד לכסא עליו מושב האפיפיור החדש כדי לבדוק אם הוא אכן זכר, כמו שצריך - מושקעים להפליא ומעוררים קנאה פרובינציאלית מוצדקת, בצד המחשבה מתי כבר תהיה לנו דרמה היסטורית מוקפדת משלנו.

לבני בורג'יה, מכל מקום, ודאי צפויים עוד כמה וכמה רימייקים. הסיפורים האמיתיים והבדיוניים שניטוו סביב דמויותיהם טובים מכדי להשאירם להיסטוריונים בלבד, ובכל דור ודור יימצא מן הסתם שחקנים בקנה המידה של ג'רמי איירונס ודרק ג'ייקובי שיקנו לסדרות כאלה מידה גדולה של מכובדות וחותם של איכות. בשורה התחתונה: יכול להיות גרוע בהרבה, חבל שלא היה קצת יותר טוב.