מתבוסתנות לאמונה. השינוי המצרי מתחיל בתוכם
לפני המהפכה, האופי המצרי היה "פסיבי-אגרסיבי ותבוסתני", מנתחת פסיכולוגית. בזמן שמובארק מושפל, אומה שלמה עוברת שינוי פנימי עמוק. אבל מה צריך לעשות כדי שהוא לא יתפוגג?
כמעט באבחה אחת, נגמרו במצרים עשרות שנות שלטון מדכא.
מלבד ההשפעה על צורת הממשל, הכלכלה והצבא, השינוי מתבטא גם באופן פנימי, אצל כל אדם ואדם שרואה מהפכה היסטורית
מול העיניים, בעוד העולם כולו מביט לקהיר. בעיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום" בחרו להתעמק בסוגיה, ודיברו עם מומחים ותושבים שחשים את הטרנספורמציה, שהשאלות סביבה עדיין רבות.
כמו זלזול בעבודה והריסת רכוש ציבורי, בעודם משלימים עם הסטטוס-קוו.
"אחרי המהפכה, אני כבר לא מפחד מהממשלה. ראיתי שאפשר להגיד 'לא'. התחזקתי, כי אני יודע שאף אחד לא יכול לדכא אותנו יותר".
אבל עכשיו זה השתנה, ואני רוצה לשנות דברים בעצמי", היא מפרטת בשיחה עם "אל-מסרי אל-יום".
שאוקי אל אקבאווי, מומחה מצרי בולט לפסיכולוגיה וסוציולוגיה, טוען שייקח שנים ועוד הרבה עבודה להפוך את האופטימיות והגאווה הלאומית מ"היי" זמני לשינוי מהותי. "מלחמות פתאומיות לא מאפשרות לאנשים זמן לשינוי. עקרונות יובילו לשינוי, לא סיסמאות", הוא אומר, וקורא לדבוק בעקרונות המהפכה כדי להפיג את האפקטים השליליים שהחדירו שנים של דיכוי לאופי המצרי.
"פסיבי-אגרסיבי ותבוסתני" הוא סגנון האישיות המצרי של לפני המהפכה, טוענת בסמה אל עזיז, פסיכולוגית משירות בריאות הנפש של מצרים ו"מרכז אל נדים" לשיקום נפגעי אלימות. לדבריה, המצרים נהגו לנתב את כעסם על הדיכוי לכיוונים שליליים,
יימח שמו וזכרו
השם מובארק יוסר מאתרים ציבוריים
AFP
לא עוד "ספריית חוסני" או "כיכר סוזן". בית המשפט בקהיר קבע כי שמות הנשיא המודח ואשתו יימחקו מכל מוסדות הציבור
סניה עבד אל-אטי, מורה, מייצגת את השינוי. בדבריה שמובאים בכתבה היא טוענת שבעבר נהגה להסתגר בבית כשעמדה בפני בעיה. עכשיו, בכל פעם שיש לה משהו לומר, היא יוצאת לכיכר א-תחריר. "לפני 25 בינואר, הייתי מדברת לעצמי. נזכרתי בבוסים המושחתים שלי ושאלתי את עצמי אם יש למי לפנות בכלל", אומרת עבד אל-אטי. "גם עכשיו אני עוד לא יודעת איך לעמוד על זכויותיי, אבל יש את הכיכר".
כמו אצל מצרים רבים, ההקלה של המורה הקהירית עבד אל-אטי מעורבת בדאגה. "אני חיה במצב של חוסר יציבות. אני תוהה אם הדם של החללים יהיה שווה משהו ויוביל לתוצאות, או שיתבזבז".
ניצחון רצון העם, שהתבטא בסילוק מובארק, העניק למצרים תחושה של מסוגלות עצמית, שלדברי רבים שינתה בהם משהו משמעותי. אקבאווי מסביר ל"אל-מסרי אל-יום" שאנשים התמלאו גאווה וביטחון עצמי אחרי שחוללו את המהפכה נגד משהו שנראה בלתי ניתן לשינוי.
"אני לא נושם אוויר, אני נושם חופש", אומר עבד אל-שאפי סיראג א-דין, אחד המפגינים. "גם אם עוד לא קטפנו את פירות המהפכה, אנשים מאושרים מתחושת החופש והדמוקרטיה, שיקר להם יותר מהלחם שתחת המשטר הקודם הושפלנו בשבילו". לאדריכל אחמד אנואר תחושות דומות. "הייתי רדום לפני כן. עכשיו אני מרגיש כמו אדם עם חופש ואישיות", הוא אומר. "סוף-סוף הקול שלי יצא. זה מספיק לי, שהפכתי למישהו שמכבדים אותו במדינה שלי ומחוצה לה".
רק טיפה בים
מצרים רבים ראו עתיד שחור לפני המהפכה, אבל עכשיו התקווה מתעוררת. הסטודנטית לאמנות רדווה אל-גורורי טוענת שלמרות שאהבה את מצרים, תכננה לעזוב אחרי הלימודים. עכשיו היא שוקלת מחדש: "הנחישות של האנשים בכיכר העניקה לי השראה להיות נחושה בעצמי". הפסיכולוג והסוציולוג אקבאווי מציין ש"אחרי שכבר חשנו שאין תקווה, הצעירים שהתחילו במהפכה פתחו את השער, וכל העם שסבל מהשחיתות בא אחריהם".
הסרת מחסום הפחד הקלה מאוד על רבים. הפסיכולוגית עבד אל-עזיז מסבירה ל"אל-מסרי אל-יום" שהמנהיגים שפעם היו דמויות אב, כבר אינם חסינים מביקורת. לדברי בוגר האוניברסיטה הטרי מוחמד א-סייד פאדל,
ומה הלאה?
"האיסלאם הקיצוני יתחזק"
ynet
הם קוראים לסיום הג'יהאד האלים ומבקשים להשיג השפעה דרך הקלפי. אולם במצרים חוששים כי התחזקות האיסלאמיסטים בבחירות הקרובות עלולה להביא לשינוי אופיו של המשטר ולאימוץ ההלכה המוסלמית
עבד אל-עזיז מזכירה בדבריה בכתבה שהציפייה הבלתי מציאותית של חלק מהמצרים לגבי תוצאות המהפכה עלולה להוביל לתחושות אכזבה שימנעו שינוי אישיותי. "הופתענו מנפילת המשטר, וחשבנו שהחיים יהיו מושלמים אחרי זה, למרות שמה שהושג הוא רק טיפה בים".
נדיה חסן, אם לחמישה שאיבדה את אחד מבניה בתאונת דרכים ומעולם לא יכלה לתבוע את הדורס, עלולה לעמוד מול אכזבה שכזו. היא צוהלת בדמעות, בטוחה שהאי-צדק לא ייראה עוד לעולם: "הצעירים עשו פה נס שאנחנו לא היינו יכולים לחולל. הם העירו אותנו. איבדנו מספיק".
עכשיו כולם ביחד
המהפכה גם יצרה סוג חדש של גאווה, כתחליף לבושה שהייתה מנת חלקם של רוב המצרים לפניה. "בפעם הראשונה אחרי 30 שנה, המצרים מרגישים שהעולם מסתכל עליהם בהערצה וכבוד, שהשיב תחושת גאווה לאומית שהלכה לאיבוד", מסביר אקבאווי.
עמירה חלף, מורה לאנגלית, אומרת שהיא שואבת עידוד מהתחושה שמצרים היא שלה, וזו אחריותה לפתח אותה. "מעולם לא חשבתי על מצרים כארצי, מעולם לא חשבתי שיש לי אחריות שהרחוב יהיה נקי.
רוח מהפכנית
מוחמד המצרי הסתנן ללוב
AFP
הוא למד להשתמש בנשק ביוטיוב, סיפר לאמא שהוא קופץ לאלכסנדריה - וחצה את הגבול כדי להצטרף למורדים. "זה ג'יהאד, כי אנחנו נגד הגנבים, הרוצחים. נהיה שוב ארץ אחת גדולה"
רבים שלא האמינו שניתן לחולל שינוי, הומרצו כשראו מיליונים משתתפים בהפגנות להפלת מובארק. "הרגשתי שאני מנסה לשנות את המדינה לבדי, והופתעתי כשראיתי כמה אנשים חושבים כמוני. עכשיו נוכל לעשות את זה יחד", אומרת שרה אבו-בקר, סוכנת שיווק, שטוענת שהתובנה הזו שינתה לחלוטין את צורת החשיבה שלה.
ומה הלאה? אקבאווי מסמן את מידת המעבר מהתקווה למעשים, שתקבע אם השינוי במצב הרוח המצרי יחזיק מעמד או שיתפוגג וישאיר שוב רק ייאוש. עבד אל-עזיז מאמינה שהדרוש שינוי קיצוני במערכת החינוך, מלימוד לשינון ופסיביות - לעידוד חשיבה יצירתית ויוזמה, כדי לייצב שינוי ארוך טווח במבנה האישיות של המצרים.
בינתיים, חודשיים אחרי הסתלקות מובארק, שמושפל במעצר, האופטימיות עדיין באוויר. אם שואלים את מוחמד עבדו, שעובד בטלוויזיה הממלכתית, התחושה הזו ממש ניתנת למישוש. "כשהייתי מסתכל על הבן שלי, בן 7, ועל התינוק, בן שנה, הייתי תוהה איך יוכלו לשרוד בעתיד. עכשיו כבר לא. יש אנרגיה, יש אור. אני יודע שהתקופה שלהם תהיה טובה יותר משלי, עם קצת סבלנות".
לפנייה לכתב/ת 
תחושת מסוגלות עצמית
צילום: רויטרס
השינוי מחלחל לדור הבא?
צילום: רויטרס
"היי" זמני או שינוי מהותי?
צילום: AFP
"ראיתי עוד הרבה כמוני, זה נתן לי כוח"
צילום: AP
מומלצים
