פלייאוף ליגת לוטו: שוברים את המסורת
מכבי תל אביב הפסידה בשנתיים האחרונות במשחק הראשון בפלייאוף הישראלי. האם ברק נתניה מסוגלת להמשיך את המסורת, או שדווקא הצהובים ישייטו לניצחון חמישי ברציפות העונה על האורחים? התשובות הערב בפתיחת פלייאוף ליגת לוטו
מכבי תל אביב וברק נתניה יפתחו הערב (ג', 19:30, ספורט 5) בהיכל נוקיה את פלייאוף ליגת לוטו, בשיטת הטוב מחמישה משחקים. הצהובים ניצחו העונה ארבע פעמים את נתניה (כולל בגמר גביע המדינה), שלא לומר הביסו, אולם אין לדעת מה יקרה בפלייאוף. לקראת הסדרה, שנחשבת לסגורה עוד בטרם פתיחתה, אנו מציגים כמה אפשרויות לשבירת המסורת.
הצד של מכבי ת"א: שגרה זה רע?
נכון לעכשיו, מכבי ת"א היא חלק ממסורת בהתהוות, ויש לה את האפשרות לשבור אותה. ולא, הכוונה היא לא ליכולת המרשימה שלה לאבד אליפויות במשחק גמר ביתי, כי אם במשהו אחר. בואו נחזור עונה אחת אחורה: הקבוצה מהמקום השמיני, סוסה שחור בשם בני השרון, הגיעה להיכל נוקיה למשחק ראשון בסדרת פלייאוף מנומנמת בתאורייה ונתנה שתי סטירות לקבוצה המקומית עם ניצחון משכנע (ובהמשך כמעט סנסציה רבתי).
מכבי ת"א. המכונה הדורסת תיפול במשחק הראשון? (צילום: אלי אלגרט)
עכשיו נחזור עונתיים אחורה לאותו השלב בדיוק, כ-5,000 אוהדים בצהוב תופסים את הראש כשהם מביטים בשחקני עירוני אשקלון צוהלים אחרי שלשת ניצחון מדהימה של טרה קלי. האם מכבי ת"א תמצב את המסורת המפוקפקת שכוללת הפסד ביתי במשחק הראשון בפלייאוף?
האמת? מבט קצרצר על המפגשים עם נתניה חסרת היציבות מראים שאם יש סיכוי כזה, הוא קטן מאוד. מאוד-מאוד, אפילו. 31.3 הוא ההפרש הממוצע אותו השיגו הצהובים מול נתניה בליגה. אם לא נחשיב את דורון פרקינס, ששיחק מול נתניה רק פעמיים, הקלע המוביל באותם שלושה משחקים הוא ליאור אליהו עם ממוצע של 16.3, כשביחד עם סופוקליס שחורציאניטיס (15 נק' בממוצע) הוביל את קבוצתו לערבים שבהם לוח התוצאות כמעט והציג תוצאה תלת ספרתית: 98 נקודות בממוצע אספה מכבי ת"א, כש-117 היתה התוצאה הגבוהה ביותר.
אז איך מנצחים?
סטטוס קוו. פשוט שומרים על היכולת הרגילה ובונים, במידה לא מועטה של היגיון, על אפקט ההרתעה. בכל המשחקים מול נתניה דאגה מכבי לברוח ליתרון שנע סביב העשר נקודות כבר במחצית הראשונה (אם לא ברבע הראשון), ומשם לא הביטה לאחור על שחקני נתניה שוויתרו על המשחק.
טל בורשטיין. תנו לו את נתניה, הוא יודע מה לעשות (צילום: עוז מועלם)
נותנים לטל בורשטיין לשחק. בורשטיין מחבב מאוד את שחקני נתניה, שמאפשרים לו להקפיץ את נתוני הסטטיסטיקה שלו ל-11 נקודות (מול 6.5), וכל זאת אפילו בחצי דקת משחק פחות. בהתחשב בעובדה שנתניה ככל הנראה הולכת להסתער כאחוזת אמוק על הקו האחורי של ת"א פוסט פרקינס, בתקווה לחלץ איבודים ולגרור את המשחק לסקור נמוך, מוליך כדור נוסף בטח שלא יזיק. מה גם שזה בדיוק הזמן לשפץ לו את הביטחון. מי יודע איזה שפן ישראלי ישלוף דייויד בלאט מול ריאל מדריד.
לוקחים צעד אחורה וזורקים שוב ושוב. מכבי ת"א קולעת ב-38.5% מרשימים מהשלוש גם ככה במהלך העונה. מול נתניה המספר קופץ ל-49%, וזה המון. סף השבירה של נתניה מול הצהובים, כפי שכבר הזכרנו, לא גבוה במיוחד, ואין כמו שתיים-שלוש שלשות ברצף כדי לבחון אותו שוב.
ומשהו קטן: אפילו יניב גרין זכה לראות עשר דקות משחק תמימות מול נתניה. במשחק אחד, אמנם, אבל הוא קלע בו חמש נקודות, יותר מהממוצע העונתי שלו.
יניב גרין עם בורשטיין. אפילו הוא הספיק לשחק מול נתניה (אלי אלגרט)
הצד של נתניה: לייצב את השורות, להפעיל את המוחות
אריק אלפסי מסתכל על העונה של קבוצתו עד כה עם תחושה מעורבת. מצד אחד, נתניה תקעה יתד בליגת העל עם תקציב מהנמוכים בליגה, והעובדה שאפילו מקום בפלייאוף העליון עדיין קצת מאכזב את החברים מה'קופסל', עשוי להכניס מידה מסוימת של פרופורציות חיוביות לעונה הזו.
מצד שני, חוסר היציבות של הצהובים-שחורים הפך לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. משחקים גדולים כדוגמת אלו שבהם הודחה הפועל ירושלים מהגביע, לרוב לא הצליחו ליצור מומנטום של ממש כשלאחריהם נרשמו הפסדים מוזרים דווקא מול קבוצות טובות פחות. ולהפך, הפסדים מביכים שהציבו אותה בעמדת נחיתות, הטעו לא מעט קבוצות שחשבו שהן באות לטייל ויצאו בשן ועין.
לא שביומיום מדובר ביום חג משמח, אבל בשביל נתניה מכבי ת"א מגיעה בזמן לא כל כך טוב. העונה הסתיימה עם ארבעה הפסדים מתוך חמישה משחקים, אחד מהם לתל אביב עצמה בהפרש לא ממש סימפטי. אם זה לא מספיק, בימים האחרונים נאלץ אלפסי להעביר סדרת חינוך לאדריאן בנקס ואלטון בראון בדמות ספסול מפתיע, לאחר שאלו הראו סימנים מתקדמים של חוסר רצינות, לטענתו.
צ'אק אידסון מול ערן אסנטי. נתניה צריכה לקחת את הזמן (עוז מועלם)
מה שלא יהיה, את ההדורים והאווירה הכללית חייבים לשקם כבר אתמול. אחרי ההישג שכלל עליה לגמר גביע המדינה, החברים באולם ישורון רוצים לסיים את העונה עם טעם טוב בפה למרות הכל, ואין כמו לפחות ניצחון אחד מתוק על קבוצה שחולמת על גביע בברצלונה כדי להזכיר לכולנו שבסופו של דבר העונה של אליצור ברק נתניה היתה דווקא בסדר גמור.
אז איך מנצחים?
לוקחים את הזמן. גם בגביע, כמו בשלושת המשחקים בליגה, ברגע שמכבי ת"א חיברה שלוש התקפות מתפרצות ומעלה ברבע, המשחק מבחינתה של נתניה פשוט נגמר. נכון, מדובר בנתון שרלוונטי ללא מעט קבוצות שפגשו העונה את המכונה המשומנת של בלאט, אלא שהפעם אחד מהגורמים הרציניים לאותן טיסות מהירות לצד השני פצוע, והתפקיד של ברנר, סמית', בנקס ושות' הוא לכדרר ולהניע את הכדור בסבלנות מעצבנת.
המטרה היא זריקה נוחה עד כמה שאפשר בסוף שעון, ולפחות שלושה שחקנים שכבר נמצאים רגל וחצי בחזרה להגנה, עם עין על פארגו-את-אליהו המסתערים להתקפת מעבר קלה.
אלטון בראון ורומאו טראוויס אחרי עוד הפסד למכבי. תתעוררו (עוז מועלם)
דוחפים את מכבי לקחת את הזמן. לא פחות משמונה גארדים אופציונאליים יש לנתניה (כולל שימחון ו-וושהאם הסמול פורוורדים על הנייר), ואלפסי ייאלץ לנסות ולהשתמש בצורה מושכלת בכולם כדי להכריח את פארגו, פניני, אידסון ובורשטיין לכדרר כמה שיותר בשמירה אישית ואולי גם לקחת זריקה קשה בסוף שעון.
נשמע פשטני משהו, אבל בהיעדר פרקינס אחד ועם שומרים קשוחים ונטולי אגו כמו ערן אסנטי, עמית שימחון וטוני וושהאם (טוב, לפחות שניים מהם נטולי אגו), מדובר במשימה אפשרית בהחלט. רק לא לעבור לאזורית שתוביל למטר שלשות.
שומרים על המוחות מעבירות. יש לנתניה בדיוק שניים כאלו, אחד מהם קרוב לגיל שיבה (ג'ו סמית'), השני כמעט ולא מהווה פקטור מבחינת צבירת נקודות, וצפוי לחטוף הרבה מכות יזומות שישלחו אותו לקו העונשין כדי לממש את האחוזים הזעוותיים שלו משם (שמוליק ברנר). שניהם חכמים, נבונים, יודעים את התורה ואת מלאכת ניהול ההתקפות הנתנייתיות, והסתבכות מוקדמת שלהם בעבירות שתשאיר את הכדור אצל בנקס בלבד, תגרום ליותר מדי כאב ראש.
דייויד בלו ורומאו טראוויס בעימות בגמר הגביע (צילום: אלי אלגרט)
מכריחים את אלטון בראון לקום על הצד הנכון. אחרי הכל, הוא מהשחקנים הבודדים בליגה שיכול לשים גוף מול סופו, וביום טוב שלו גם מצב הריבאונד הקבוצתי ישתפר פלאים.
ומשהו קטן: אי שם בטורניר קדם עונה במלחה, נפגשו לראשונה הפועל ירושלים בהרכב חסר ומכבי ת"א. למרות ההפסד הצמוד יחסית, את מירב תשומת הלב קיבל בחור צעיר וחסר פחד בשם עמית שימחון, מצטיין העונה בליגה הלאומית דאשתקד, שקלע עשר נקודות באחוזים נהדרים, הכניס הרבה התלהבות, ועל הדרך גם מירר לצ'אק אידסון את החיים.
עודד קטש משום מה התעלם ממנו והוא הושאל לתניה. כדאי לאלפסי לבדוק את האופציה הזו שוב דווקא במעמד הפלייאוף. במצב הנוכחי, כולם יכולים להרוויח מזה.
הימור: אולי יהיה צמוד פה ושם, אבל הניסיון והכישרון ידברו בסופו של דבר. בשורה התחתונה - סוויפ צהוב. ואגב, בואו נקווה שבניגוד לפאדיחות במעמד הממלכתי בגמר הגביע, האגרופים היחידים שיעופו יהיו לשמיים בהתלהבות של ניצחון בלבד. זה מגיע לנו.
לפנייה לכתב/ת 
