שירי חלתה בסרטן 3 פעמים, ונאבקה להיות אמא

היא עברה ניתוחים קשים והריון מסובך, נאבקה במחלה קשה במשך תקופה כה ארוכה. אבל את המשבר הגדול מכולם חוותה שירי רוט כשגילתה שאוהד - התינוק שהביאה לעולם בגיל ‭,37‬ אחרי התמודדות ארוכת שנים עם מחלת הסרטן - נולד כבד שמיעה. היא חשבה שהוא לא ישמע אותה, והגרוע מכל, לא יקרא לה בתואר לו נכספה במשך שנים, "אמא‭."‬ הבשורה שברה אותה לרסיסים, ותדמית הלוחמת שעטתה במשך שנים החלה להיסדק. "למרות כל מה שעברתי, זה היה הרגע הקשה בחיי‭,"‬ היא קובעת נחרצות.

• בקרו בעמוד הריון ולידה שלנו
  

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

הבשורה: גידול נדיר בבטן

כמה שנים לפני כן לשירי היה כל מה שהיא חלמה להשיג. "לה לה לנד‭,"‬ היא מסכמת את התקופה ההיא - צעירה שמטיילת בעולם, לא חושבת על ילדים ועובדת בתפקידי הפקה שונים בתקשורת כפרילנסרית. ציפור חופשייה. גם כאבי הבטן העזים שתקפו אותה לפני שמונה שנים, לא הטרידו אותה. היא "סחבה" אותם, להגדרתה, עד שהשתלטו עליה לגמרי.

"עשיתי אולטרסאונד וראו נוזל סביב הטחול‭,"‬ היא נזכרת. "חשבו שיש לי דימום והורו לי להישאר במיטה ולהמעיט בתנועות, מחשש שהטחול יתפוצץ‭."‬ אבל שירי לא תיכננה להישאר בבית זמן רב וחזרה לעבודה. הכאבים לא פסקו, וכשבדיקת סי-טי שעברה הראתה שהנוזל התפשט בחלל הבטן, היא נאלצה לעבור בדיקות נוספות. אחרי אשפוז של שלושה שבועות הגיעה הבשורה הקשה - היא סובלת מגידול נדיר בבטן. וכאילו כדי להוסיף על צרותיה, באותו הבוקר קיבלה שירי מכתב פיטורים מערוץ ‭,10‬ כחלק מהצמצומים לקראת סגירת הערוץ.

שירי יכלה לבחור בעצב ובדיכאון, אבל היא אהבה את החיים יותר מדי. זאת הייתה תחילת התקופה הקשה בחייה, אבל היא החליטה להילחם ולנצח - עד ההתמודדות הבאה.

שירי אובחנה כסובלת מסינדרום נדיר הנקרא PMP (פסאודו מיקסומה טריטונאום) - גידול נוזלי ממאיר העשוי למלא את חלל הבטן. בשונה משאר סוגי הסרטן, זוהי מחלה שאינה שולחת גרורות לאיברים אחרים ומתמקדת רק באזור הבטן. שירי התבשרה כי עליה לעבור ניתוח שבו ינוקז הנוזל ויגורדו כל רקמות האיברים שהיו נגועים בו, כמו התוספתן, הטחול, הכבד, שלפוחית השתן ואף הסרעפות.

היא התקשתה לעכל את הבשורה, אבל גילתה כי הטיפולים הכימיים החדשים שתעבור מאפשרים לרוב החולים לשרוד את המחלה ולהאריך חיים. כחלק מהתמודדותה הפעילה שירי את מנגנון הרציונליזציה - היא החלה "להפיק" את הניתוח, מנותקת רגשית מהעובדה כי מדובר בגופה שלה: היא קבעה לוחות זמנים, אירגנה רשימת מטלות שעליה לבצע, והחליטה להקפיא את הביציות שלה מחשש שלא תוכל להרות.

"משהו בבריאות שלי התערער וגרם לי לקחת אחריות על החיים שלי‭,"‬ היא מסבירה בדיעבד. בימים שקדה על ההכנות לניתוח, ורק בלילות הרשתה לעצמה להתייפח בשקט.

"קרסתי, אני מודה"

באוקטובר 2003 נכנסה שירי לחדר הניתוחים. חודשים לאחר מכן היא טיילה בתאילנד וחזרה מלאת אנרגיות וחזקה מתמיד. נראה היה כי מחלת הסרטן הייתה רק שלב בחייה, שהפך לזיכרונות רעים.

אבל באוגוסט ‭,2005‬ לאחר שנתיים של בדיקות שגרתיות שהראו תוצאות תקינות, גילתה שירי שהמחלה חזרה. "קרסתי, אני מודה‭,"‬ היא נזכרת. "נבהלתי. אני מרגישה טוב, אז למה זה קורה לי? ומה זה הדבר ההרסני הזה שיש לי בגוף? זה גם הכתיב לי את מצב הרוח. הפכתי לחלשה ותשושה‭."‬

שירי עברה ניתוח נוסף, שהותיר אותה עם זמן החלמה ארוך מהקודם: חודשיים בבית החולים ושישה חודשים בבית. למזלה היא החלה לעבוד כרכזת תחום מעורבות בקהילה בבנק לאומי, משרה שאיפשרה לה להכיל את המשברים ואת תקופות ההיעדרות הארוכות.

שובה של המחלה הוביל את שירי, לראשונה בחייה, לבניין שהשלט "האגודה למלחמה בסרטן" התנוסס על חזיתו. "פתאום אני נכנסת למסגרות טיפוליות, למקומות המיועדים לאנשים עם צרכים מיוחדים, דברים שהיו מאוד רחוקים ממני עד גיל ‭.32‬ עד אז זה בכלל לא נגע אליי‭."‬

שירי החלה ללכת למפגשים של האגודה, שם הכירה את טופז רוזן, חולת סרטן שהפכה לשותפתה הקרובה ביותר לכאבי המחלה. יחד הן טסו לאפריקה, למסע התמודדות עם הפחדים שלהן, וחזרו לארץ עם "לא הכל שחור" - אוסף תמונות מרגשות שהוצגו בתערוכה ביום האישה הבינלאומי, שהכנסותיה נתרמו לאגודה למלחמה בסרטן. "במקום שבו נולד הכאב מצאנו נחמה. במקום שבו העצב קיים מצאנו שמחה. במקום שבו הכל מתפורר מצאנו שלמות. במקום שבו הייאוש שולט מצאנו תקווה‭,"‬ כתבו השתיים עם שובן ארצה.

"נתמודד עם כל קושי". שירי ובנה אוהד (צילום: שאול גולן)

"הילד עלול להישאר יתום"

עם הזמן, הרצון להרות החל לעקצץ בגופה של שירי. בגיל 37 הרגישה שהיא יכולה להניח את מקל הנדודים ולהכות שורשים. היא הייתה נחושה בדעתה לממש את זכותה הטבעית ולהפוך לאמא, גם אם תיאלץ לגדל את הילד כחד הורית. "רציתי ליצור יש מתוך האין‭,"‬ היא מספרת. אבל אז הבדיקות השגרתיות הפילו על שירי את הבשורה שהיא כה שונאת לשמוע: המחלה חזרה, בפעם שלישית.

"כבר לא התייחסתי‭,"‬ היא אומרת על הגילוי. "אני חיה את זה. יש שתי גישות: הכירורגים אומרים שצריך להוציא את כל האיברים שנגועים במחלה, כולל הרחם, והאונקולוגים והגינקולוגים מאפשרים לי להמשיך בחיי ללא ניתוחים כל עוד אני מרגישה טוב‭."‬ אחרי המשברים שחוותה בהתפרצויות הקודמות של המחלה, שירי החליטה לא לעבור ניתוח שלישי ולהמשיך בתוכניתה להפוך לאם.

פרופ' יוסי קלאוזנר, מומחה לניתוחי סרטן מורכבים ומנהל האגף הכירורגי במרכז הרפואי איכילוב, ליווה את שירי במחלתה. "היא טיפוס מיוחד‭,"‬ הוא אומר. "מההתחלה היא הייתה נחושה להילחם ולשמר את גופה, את תדמיתה כאישה ואת היכולת שלה להרות‭."‬

מדובר בתהליך מאוד מורכב מבחינה רפואית ואתית. לכאורה רופא אינו יכול להתערב בהחלטותיה של חולה מבוגרת, המודעת לסיכונים הכרוכים בכניסה להריון עם עבר רפואי כמו זה של שירי. אבל הרופא צריך לקחת בחשבון את משמעות תוחלת החיים של חולה כזו לאחר שהיא תהרה, מאחר שהילד עלול להישאר יתום.

"לגרום לאישה שעברה טיפולים כאלו להרות זה אתגר רפואי רציני, אבל זה זה מתגמד לעומת הבעיות האתיות הנלוות  לכך", מוסיף קלאוזנר. "אבל הנחישות שלה לעבור את זה, העובדה שהיא הוכיחה את היכולת הגדולה שלה להתמודד והמשפחה התומכת שלה היוו משקל מכריע בשיקולים שלנו לעזור לה בתהליך"

חושבת על אח קטן לאוהד

גם אחרי שהובהרו לה הסיכונים, שירי החליטה להיכנס להריון. היא השתמשה בביציות שהקפיאה, ואחרי הריון לא קל שהסתיים בניתוח קיסרי היא הביאה לעולם את אוהד, שנולד במשקל ‭1.5‬ קילו. לא הייתה מאושרת ממנה, אבל תחושת האושר העילאי התחלפה לאיטה בחרדה. "הרגשתי שמשהו לא בסדר‭,"‬ היא מספרת. "אוהד היה התינוק הכי שקט, ואפילו הרעש החזק ביותר לא גרם לו לזוז או להתרגש. לא הופתעתי כשהרופאים סיפרו לי על מצבו".

התברר שאוהד נולד כבד שמיעה - שירי מתקנת אותי כשאני אומרת "חירש‭,"‬ קשה לה לשמוע את המילה הזאת כשמדברים על בנה הקטן. כאמא טרייה ומבוהלת היא גמעה כל פיסת מידע על דרכי טיפול והתמודדות. היא הגיעה לעמותת מיחא תל אביב, מרכז רב תחומי לילדים עם לקות שמיעה, מקום שלהגדרתה הציל את חייה.

המרכז פועל לשיקום פעוטות הנולדים עם לקות חושית באמצעות שילובם במסגרות קהילתיות והקניית מיומנויות תקשורתיות ומיומנויות שפה ודיבור, תוך כדי מעורבות ההורים בתהליך. "הייתי מבועתת, לא הבנתי מה אני אמורה לעשות עם הילד. אבל הם נתנו לי את היכולת להתפרק, ולדעת שיש מי שידריך אותי בחזרה למסלול".

אוהד השתלב בגן של מיחא בתל אביב ומטופל אצל קלינאית תקשורת. לפני כשנה הותקן שתל קוכליארי דו צדדי בראשו, שמאפשר לו לשמוע את הסביבה, ולשירי - לשמוע אותו, בפעם הראשונה, אומר בבירור את המילה "אמא‭."‬ "הלקות שלו עדיין פוגשת אותנו במצבים לא קלים, כמו באמבטיה או בים, כשאני צריכה להוריד לו את השתלים והוא לא שומע אותי‭,"‬ היא אומרת, "אבל אני מתמוגגת מהמילים שהוא מפיק ונמסה מהיכולת שלו לשיר שירים וליהנות כמו כולם מהצגות".

בתוך בליל הקשיים עליהם התגברה בשנים האחרונות, שירי מצליחה לראות את היתרונות שבכל מצב. "אין ספק שבכל רע יש גם טוב‭,"‬ היא אומרת בקריצה. "אני יכולה לשמוע מוזיקה בכל שעה, וכשיש מסיבה או אורחים בבית אפשר לחגוג בלי להעיר את הילד. שלא לדבר על שואב האבק שניתן להשתמש בו אחרי שאוהד ישן".

שירי כבר חושבת על אח או אחות לאוהד, אבל כרגע כל מעייניה נתונים להשתלבותו במערכת החינוך הרגילה בשנה הבאה. היא חוששת מהתקשורת עם שאר הילדים בכיתה של 30 תלמידים, לעומת המסגרות הקטנות שאוהד רגיל אליהן. "אבל אנחנו שנינו חזקים‭,"‬ היא מצהירה, "אוהבים אנשים ואוהבים את החיים, ולכן נתמודד עם כל קושי שיעמוד בדרכנו. וכמו שחינכו אותי - תמיד להסתכל קדימה".