המופלטה הראשונה שלי

המשפט הזה, שכתב השף אבי ביטון בפייסבוק שלו, הופיע ברצף העדכונים שלי לפני הסטטוס המיואש של מאיה - "עד השנה הבאה אני חייבת למצוא חבר מרוקאי. עברו עשרים ותשע שנים ועוד לא הייתי במימונה" ואחרי הנעלב של אסף - "409 חברים בפייסבוק ואף מרוקאי שמתנדב להזמין אותי למימונה, כדי שסוף סוף אדע טעמה של מופלטה?".

אין ספק שמשהו עובר על האשכנזים בשנים האחרונות. תחושת הקיפוח צורבת: יש בעיר מסיבה ואנחנו לא מוזמנים. החלטתי שהשנה אני לא מוותרת. השנה אני אוכלת מופלטה. אמיתית. ולא משנה כמה קשה זה יהיה.

זה היה קשה, ולא, זה לא שאין לי חברים מרוקאים. אבל אחרי תחקיר צבאי נוקב נמצא הקשר המתבקש: מאיר, החבר מהצבא של איתי, הבן זוג של אחותי תמי, הוא בן למשפחה מרוקאית משיכון ו' באשדוד שלא מוותרת על עריכת מימונה בדירתה מדי שנה. איתי המשופשף סיפר על המטעמים של משפחת עזרן בהערכה עמוקה, אך כלל אזהרה ברורה: מישהו, לא נזכיר שמות, כבר מצא את עצמו מעולף על רצפת הבית כתוצאה מעודף סוכר.

מייד בכניסה לביתה של משפחת עזרן הבנתי שבניגוד למימונות שרואים בטלוויזיה, במימונה של משפחת עזרן לא יהיו פוליטיקאים ולא תלבושות נוצצות ותרבושים אדומים. אודה ולא אבוש שנשמתי לרווחה. אבל כמה שמחתי לגלות ששולחן האוכל ערוך וגדוש לפי כל כללי הטקס. תמונות רבנים השקיפו על שיבולים ירוקות, צרורות נענע טרייה, תרמילי פול שמנמנים, גביע זכוכית ובו חלב, קערת קמח, סוכר, ביצים, דג ענקי, פסלים אכילים עשויים מקרמל ושומשום (עבודת יד!) וכמובן – מגשים על גבי מגשים של מתוקים.

(צילומים: איוי לרר)

היו שם את כל אותם המעדנים שתמיד ראיתי בתמונות ויכולתי רק לפנטז על טעמם - סהרוני שקדים, נשיקות מרנג אגוזים, תמרים ממולאים, מרציפנים בשלל צבעים וצורות ולמעלה מתריסר מיני תופינים שונים שאין ברירה אלא לנגוס בהם כדי לגלות מה הם צופנים בחובם - בוטנים, קוקוס. ריבות מפירות וירקות כמו גזר גמדי ואפילו סלק (לא, לא הצלחתי לנחש לבד). זָ'בָּאן (קציפת ביצים וסוכר) שמרקמו סקרן אותי מזמן, וכמובן - מופלטות שאמא אסתר עמדה והכינה במטבח הקטן, וממנו זרמו לכל רחבי הדירה. הרגשתי כמי שפוגשת את הבחור שעד עכשיו רק התכתבה איתו בפייסבוק - מצד אחד מכירים כל כך טוב, מצד שני, איך לעזאזל אוכלים את זה?

החלטתי להתנהג כמו תיירת מצויה וביקשתי הסבר על כל דבר. "זאת הפעם הראשונה שלך?" שאל אבי, הבן הבכור, והתנדב למשימה. הוא סיפר שכל פריט ופריט שניצב על השולחן הוא בעל משמעות סמלית - הדג והביצים מסמלים פריון, הקמח והסוכר מסמלים שפע. כל החג, הסביר, סובב סביב מזל טוב והתחדשות. פעם, הסביר, זה היה אירוע בעל משמעות דתית. היום מדובר בעיקר באירוע חברתי ומשפחתי, כאשר המבקרים נכנסים דרך הדלת הפתוחה, מברכים את הנמצאים, חוטפים איזה משהו מתוק, ואחרי ביקור קצר ממשיכים הלאה, למימונה הבאה, וכך הלאה, עד לשעות הקטנות של הלילה. ואכן, הבית המה אנשים שנכנסו ויצאו, והמגשים העמוסים והמסודרים להפליא הלכו והתרוקנו.

אי אפשר לבחור (צילום: איוי לרר)

אחרי שבדקתי כמעט את כל העוגיות, הגיע הזמן לעבור שלב אחד הלאה. קערת הז'אבן שניצבה על השולחן, מקושטת באגוזי מלך. לקחתי כפית וטבלתי באומץ. מה שציפיתי שיהיה קצף אוורירי התגלה כמחית דביקה שהכפית פשוט נתקעה בו. ניסיתי לא להסמיק, הפעלתי קצת כוח וחילצתי מלוא הכפית. בפה זה הרגיש כמו טופי סמיך בטעם לא מלהיב מדי של קצף ביצים. למזלי באותו הרגע בדיוק נתחבה לידי מפית נייר שעטפה מופלטה חמה. ביס מהיר - וחיוך בפנים ובחוץ. המופלטה לא אכזבה: לא מתוקה מדי, במרקם פריך אך רך, ובניגוד לשמועות הזדוניות, לא שומנית בכלל. אז נכון, למרוח את זה בחמאה היה נראה לי מוגזם, אבל בלי כלום או עם טיפונת דבש זה היה מעדן. לא העזתי לומר בקול רם, אבל נוטלה באמת היתה עובדת פה יופי.

נדחקתי בין האנשים אל המטבח, וניסיתי לתעד את להטוטי המופלטות של אסתר, שסיפרה שמאחוריה כבר מאות אם לא אלפים של עלי בצק דקיקים, שנוצרו מחמישה קילוגרמים של קמח. את כל המטעמים - גם אלה שממש נראה שרק מכונה יכולה לייצר בכזה דיוק - הכינו היא ובנותיה מאז מוצאי שבת.

ואז אסתר אמרה שעכשיו "הטקס". היא שפכה קמח וסוכר לקערה גדולה והטמינה בה שרשרת זהב ומטבעות. כל ילדיה ונכדיה הוזמנו למטבח, אבי אמר קידוש ויין לבן נמזג אל הקערה. אסתר החלה לבחוש את התערובת, שלפי המסורת תהפוך לשמרים שמהם יש להכין לחם בשבעת הימים הקרובים. מעל הבצק הונחו חצאי תפוזים, תרמילי פול וצרור נענע, הקערה הונפה אל על וכולם בירכו את כולם במזל טוב. אסתר, שהרגישה שמשהו חסר, שידלה את הנשים שנכחו בחדר ואחת מהן נענתה ועשתה "קולולולו", במיוחד עבור נציגת התקשורת. לא היה לי נעים, אבל המצלמה היתה על מצב סטילס.

(צילומים: איוי לרר) 

בדרכנו למטה בחדר המדרגות התאפקנו ולא נכנסנו למימונה של השכנים. עם כל הכבוד לדיבורים על דלת פתוחה ושכולם מוזמנים, אין מה לעשות, ייקים עדיין זקוקים להזמנה מיוחדת.