את, אני והמהפכה

מהפכות אינן יכולות לממש תקווה חדשה לאנושות כל עוד הן שעוּנוֹת על שקרים. מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, מהפכת אוקטובר ברוסיה, או המהפכה הצרפתית ועוד מהפכות אשר כולן דרשו בעלות על האמת, הניחו את תשתיתן האידיאולוגית למאבק באי-צדק, רפורמציה לעוולות היסטוריות, לאי-שוויון. מהפכות שהביאו לשינויים מפליגים בחייהם של מיליוני אנשים, יצרו תרבויות חדשות וגם הביאו להרס עצום מימדים, מלחמות וסבל.

הכוח השלטוני או המהפכני ככלי לגיטימי והכרחי, הנובע מתוך סמכות מוסרית שללא פועלו הייתה נוצרת פגיעה אנושה בקבוצה המבקשת לממש את "זכויותיה הטבעיות", בין אם היא מיעוט או רוב המצוי תחת דיכוי. כך פועלות מהפכות מקדמת דנא, על בסיס ה"מוסר" המשתמע מרעיונות הנטווים במוחותיהם של בני האדם ומעובדים בתהליך חינוכי אל אוכלוסיות ההולכות וגדלות - מהתא המשפחתי והשבט הקדום אל עבר מדינות ענק ובריתות אידיאולוגיות, המחויבות להגנה הדדית כדי להבטיח את הישרדותן. 

המהפכה בכיכר א-תחריר. נקודה זעירה בדרך לשחרור (צילום: AFP)

אך מהפכות לשינוי מהותי במין האנושי, שינוי שחופש במובן עמוק ומקיף ישתמע ממנו, אינו דבר בר מימוש ללא האמת.

לא ייתכן חופש ללא אמת, זהו תנאי יסוד שהאדם אינו מוכן לקבל. לא אמת "יחסית", אשר לאור שקריה הגסים או המעודנים אנו חיים, כאמיתותיהן הנצחיות של הנצרות, האיסלאם והיהדות, אשר חצי עולם יונק את השלכותיהן ההרסניות מבוקר עד ליל, כעבודת האלילים הילדותית הנהוגה על-ידי מיליארד איש בהודו, או הבלי המאואיזם, המשונן בקפידה על-ידי מיליארד ושלוש מאות מיליון איש בשפה הסינית. "אמיתות" כלכליות, חברתיות, פילוסופיות, דתיות. אין ספור אשליות.

אשליות אלו, המוטמעות בזהות האדם, יוצרות דינמיקות חברתיות מעוותות, מבנים פוליטיים השואבים את סמכותם, את הכרתם כישויות אוטונומיות, הנפרדות אחת מהשנייה ובעלות זכות להגדרה עצמית והגנה על גבולותיהם השרירותיים. כל אלו חייבים להתפרק. לדמוקרטיות במובן זה אין כל יתרון על אחרונות הדיקטטורות. ההדק אשר מצוי בידיהן יפעיל את אותו ההרס, את אותו החורבן. הפרדוקס המובנה מתוך הגדרתן כישות אוטונומית, הפועלת לממש אמיתות אוניברסליות של חופש וקדושת-חיים באמצעות מלחמות, מביאה למערכה האחרונה במחזה האנושי.

לדמוקרטיה יש ערך עצום כמבנה אורגני של אנשים חופשיים מבערות התניותיהם, אך לא ככלי שרת להפצת אידיאולוגיות המבקשות שליטה וכוח, נתונות בצבת אלים הנדרש להגן על אורח חייהן.

רוח האדם האזוקה בשלשלאות

כיכר א-תחריר אינה אלא נקודה זעירה, אך היא חלק משינוי תודעת האנושות במאות אלפי השנים האחרונות, היא חלק ברצף נקודות, אשר השפעותיהן הזניחות כביכול, מביא בהדרגה לקריסת חומות ולצבירת מסה ההולכת וקרבה למסה קריטית ולשינוי שאת השלכותיו החברתיות לא ניתן לחזות.

מה שניתן לחזות בבירור הוא שההסלמה הבלתי נמנעת של העימות האנושי, יחד עם הקידמה הטכנולוגית, תביא להשמדתו המוחלטת במלחמה גרעינית. אלו אשר מאמינים באיזונים ובלמים, בכוח ההיגיון, שיגבר על טירוף המערכות יתבדו - כשם שהם מתבדים שנה אחר שנה, מלחמה אחר מלחמה, חורבן אחר חורבן. בעוד העולם הולך ומקצין והאלימות - לא רק שאינה מתמתנת - אלא צוברת עוצמה בין התפרצות אחת לזאת שאחריה, בעוני ובחולי שממדיו הולכים וגדלים שאיש לא רוצה לראות ולשמוע.

האנושות תושמד? הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה (צילום: AP)

אם רוצה האדם בחופש במצרים ובסוריה, חופש באנגולה ובסין, לא רק חופש הבחירה וחופש הביטוי, אלא בחופש לראות נכוחה את טבע המציאות, שמימושו הוא שלום בר-קיימא, ראוי שיסב את מלוא תשומת לבו אל רוח האדם במובן העמוק ביותר - אל רוחו שלו האזוקה בשלשלאות המסורת, במעיינות דמיונות השווא המטופחים ונלמדים בקפידה, אשר אפיקיהם ההופכים ליובלים, לנחלים ולנהרות הנקווים אל ים עצום הממדים - הוא ים התרבות האנושית - אשר אמנם הביא לנו את רוח היצירה המעניקה לנו חברה עשירה בשפות, במחוות ובטעמים. מגוונת ברעיונות ובחידושים הארוגים במסורות ידע כבירות, היוצרת ללא הפסק אמנויות שונות ותוססת ללא רגע מנוחה.

להבחין באשליה

אך יחד עם כל פלאים אלו, בו זמנית היא גם החברה הנצלנית, החמדנית והאדנותית, המוכנה ביום הדין להרג מוחלט ללא הבחנה. חברה שחיה באשליה אודות זהות ומהות, אשר עובדת את אליליה הנוכחיים באותו אופן שעבדו לפני שלושת אלפים שנים את עשתורת והבעל, את אשרה ואת כמוש. אלילות המערב והמזרח, אלילות אירופה ואפריקה, אלילות היהדות והערביות. חלוקות שרק האדם במוחו הקודח יכול להאמין בקיומן.

ההבחנה באשליה היא תנאי הכרחי בשחרור ממנה. אם אדם עובד כוכבים ומזלות, אלים קדמונים ושאר הבלים אינו רואה בצורה ישירה את דבקותו בשקר, לא יכול הוא להתעורר מהזיותיו, הזיות אודות נביאים ואלוהים, מלכים, נסיכים, מדינות ולאומים.

לפני אלף שנים היה הפיאודליזם ברור כשמש, טבעי כחיטה המבשילה בקיץ. זכויות האדון הפיאודל לא היו נראות שונות מהזכות המופרכת להגדרה עצמית, אשר מקובלת כזריחת החמה למרבית האנושות. ההכרה האנושית העובדת את אמונותיה מתוך ציות למסורות ופחד משינוי אינה יכולה להבחין באי-שפיות החובק את החברה וכופה עליה מאבקי כוח וחלוקה נצחית.

מהפכת החירות מוכרחה להופיע מתוך היחיד אשר ריבוא פניו הוא פני החברה כולה. 

המאמר מתפרסם במקביל בעיתון כל אל-ערב