גירוש עובדת זרה בהריון - לא מוּסר יהודי

באוגוסט 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה המורה הלכה למעשה על גירושם של כ-400 ילדי עובדים זרים והוריהם מגבולות המדינה (זאת במקביל להסדרת מעמדם בישראל של כ-800 ילדים אחרים). מאז אותה החלטה מתפרסם מעת לעת כי ביחידת עוז של רשות האוכלוסין נערכים לביצוע גירוש בפועל של אותם שוהים בלתי חוקיים, אלא שבפועל הגירוש היזום כאמור טרם החל, מטעמים שונים הנוגעים, כפי הנראה, להערכות הרשויות לביצוע המשימה.

• המשנה לנגיד: צמצום עובדים זרים יסייע לישראלים
• "אין כסף - המסתננים לקחו לי את העבודה"

• ביטול נוהל לגירוש עובדות זרות בהיריון: "יום חג"
• שיא: כמעט 2,000 מסתננים נכנסו בחודש
  

והנה החודש, ערב חג החירות, ניתנה החלטת בג"ץ בעניין נוהל "עובדת זרה" שהפעיל משרד הפנים בעניין עובדות זרות שנולדו להן ילדים במהלך שהותן כעובדות בישראל. בפסק דין עקרוני ומנומק, פסק דינה האחרון ביושבה על כס השיפוט של השופטת אילה פרוקצ'יה, בחן בג"ץ נוהל זה, ופסל את תוקפו וחוקיותו.

ראוי לבחון את הנמקת בג"ץ בעניין זה, ודומה כי ראוי אף לשאול את עצמנו כיצד החלטת הממשלה מחודש אוגוסט, בעניין גירוש ילדי העובדים הזרים, עומדת נוכח אותה פסיקה.

בג"ץ: יש עוד שיקולים רלוונטיים

נוהל "עובדת זרה" שהפעיל משרד הפנים קבע כי עובדת זרה המועסקת כדין בישראל, אשר נכנסת להריון, חייבת לעזוב את הארץ תוך 3 חודשים ממועד לידת ילדה, כאשר שמורה לה הזכות לשוב לישראל להמשך עבודה כדין תוך שנתיים לאחר מכן, אך רק בתנאי שתשוב לישראל ללא ילדה.

כלומר, משעה שהרתה והפכה לאם, אין העובדת הזרה יכולה להמשיך לעבוד כדין בישראל, וניצבת בפניה ברירה חדה – לעזוב את הארץ שלא על מנת לשוב, או לשוב לארץ מוצאה, להשאיר שם את הרך הנולד, ורק אז לשוב לעבוד בישראל. אם נפשט את הדילמה אפשר לומר שהנוהל קבע – "או ילד או עבודה".

נוהל "עובדת זרה" זה שהפעיל משרד הפנים נבחן על ידי בית המשפט העליון, אשר פסל כאמור את חוקיותו. בג"ץ קבע אמנם כי מדיניות הממשלה בהתרת כניסתם ושהייתם בישראל של עובדים זרים בנויה על שיקולים מורכבים הכורכים עימם היבטים כלכליים, משקיים, חברתיים ותרבותיים, אשר הביאו לגיבוש מדיניות שתכליתה לצמצם עד למינימום את תופעת העובדים הזרים בישראל.

חרף זאת קבע בג"ץ כי הרשות המוסמכת, אף ששקלה שיקולים רלבנטיים וענייניים הנובעים ממדיניות הממשלה בעניין עובדים זרים, לא שקלה את מלוא השיקולים הרלבנטיים שהיה עליה לשקול. בג"צ קבע בהחלטתו כי הנוהל פוגע קשות בזכויותיהן החוקתיות של העובדות הזרות, ובכללן זכותן להורות ומשפחה. כן נקבע כי הנוהל אינו מתיישב עם תפיסת משפט העבודה הישראלי, אשר אוסר על פיטוריה של אישה בהריון או לאחר לידה, אינו עומד במבחני המידתיות, ולכן עומד בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

כך פסק בג"ץ באשר לאותו נוהל "עובדת זרה". מהי משמעות החלטה זו כאשר בוחנים לאורה את החלטת הממשלה מחודש אוגוסט בעניין גירוש ילדי העובדים הזרים? בפתח אותה ישיבת ממשלה הבהיר ראש הממשלה כי "זו גם בעיה של ציונות והבטחת אופייה היהודי של מדינת ישראל". זאת, משל החלטה שלא לגרש 400 ילדים אלה תהווה "איום ממשי על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל".

ובכן, לדעתי בהחלטת הממשלה שום דבר בעל "אופי יהודי" ובוודאי שאין גירושם של 400 ילדים קטנים מהמקום היחיד אותו הם מכירים כבית עניין שינטרל איום ממשי על האופי היהודי והדמוקרטי של המדינה; ההיפך המוחלט הוא הנכון.

שכחנו מי הציל את משה רבינו

לטעמנו החלטה זו היא דווקא סממן ברור להידלדלות הנורמות המוסריות והערכיות האמורות לאפיין דווקא אותנו – את העם היהודי אשר סבל מגירושים ומרדיפות לאורך כל שנות קיומו - ולקהות החושים העוטפת אותנו ומתגברת בכל פינה ופינה.

מתי שכחנו את חובתנו: "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי-גרים הייתם בארץ מצריים" (שמות, כג' ט)? מתי שכחנו כי מי שהציל את משה רבינו במנוסתו ממצרים היה דווקא כהן דת לא יהודי - יתרו? האם שכחנו שאותו יתרו הכניס את משה לביתו, השיא לו את ביתו לאישה ועל שמו נקראת הפרשה בה ניתנה התורה לעם ישראל?

אמת, למדינת ישראל הכלים והחובה לטפל במהגרי עבודה ושוהים בלתי חוקיים בשטחה. אולם מקום בו המדינה עצמה הזניחה משך שנים את הטיפול והאכיפה החוקית ואפשרה לאותם שוהים בלתי חוקיים וילדיהם להתיישב בשטחה ולהפוך בעיני עצמם לחלק מהמקום הזה – אין היא רשאית כיום לשחק בגורלם ובחייהם של אלה בשם "אופייה היהודי" או בשם ה"דמוקרטיה" ולגרשם ממדינת "העולם הראשון" (כדברי ראש הממשלה) למדינות ה"עולם השלישי" שאין הם מכירים כלל.

לכך יש להוסיף, בכל הכבוד, כי קיים לטעמנו גם ספק לעניין תוקפה של החלטה זו בהיבט הבין לאומי ומבחינת דיני העבודה. די אם נזכיר כאן את אמנת ארגון האומות המאוחדות מחודש דצמבר 1990 בדבר זכויות מהגרי עבודה ובני משפחותיהם, במסגרתה הצהירה האסיפה הכללית של האו"ם בין היתר כי חל איסור על גירוש קולקטיבי של מהגרי עבודה ובני משפחותיהם, וכי חלה חובה של רשויות המדינה בבואן לטפל במהגרי עבודה בלתי חוקיים ובני משפחותיהם לשקול גם את משך השהייה שלהם וכל תנאי או היבט הקשור במצב משפחתם.

לטעמנו, בהחלטתה בעניין ילדי העובדים הזרים, מדינת ישראל דווקא מסכנת את אופייה היהודי, את הדמוקרטיה שלה, את הייחוד הישראלי על בסיסו נוסדה המדינה – אחדות, סולידריות, רגישות חברתית, עזרה הדדית - ערכים שעלינו לשמור מכל משמר פן ייהפכו להיות רק מילים במילון. יהודה עמיחי כתב פעם כי אלוהים מרחם על ילדי הגן; אולי הגיע העת שגם ממשלת ישראל תעשה כן.

הכותב הוא ראש מחלקת יחסי עבודה במשרד עו"ד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות'.