הצעה: להשקיע את אנרגיית השמש בחינוך ורווחה

"הכנסה גבוהה למשך עשרים שנה: התקן פנלים סולארים על גג המבנה שלך - יעוץ חינם", מודעות כגון זו צצו לאחרונה כפטריות אחרי הגשם. איפה עוד אפשר למצוא כיום השקעה בתנאים כאלו? ההכנסה מובטחת על ידי המדינה - והסיכון נמוך מאד. אלא שמקור ההכנסה הוא כספי הציבור.

• נתניהו: הגענו באיחור לאנרגיית השמש
• אושרה הקצאה של 500 מגוואט למתקנים סולריים 
• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

מסתבר שממשלת ישראל החליטה לתמרץ יצור חשמל סולארי פרטי על ידי חיוב חברת החשמל לקנותו במחיר גבוה פי שלושה מהתעריף הרגיל. המטרה - תמרוץ המעבר לאנרגיות מתחדשות כחלק ממחויבות ישראל למאבק במשבר האקלים - ראויה, אך האם זו הדרך המיטבית להשגתה? האמנם סביר לדרוש ממשפחת כהן בשדרות או ממשפחת חסן ברהט, שלא מצליחות לגמור את החודש, לשלם חשבונות חשמל גבוהים יותר כדי לסבסד את מי שיכול להרשות לעצמו להשקיע בפנלים סולארים?

המשבר האקלימי מהווה איום חמור על עתידנו, חמור בהרבה מכל מה שהאנושות ידעה עד כה. מה שנדרש כעת הוא רצון פוליטי להכיר בכך ולנתב את מיטב התושיה והתבונה הקולקטיביים להתמודדות עמו. ממשלת ישראל הכירה אמנם בצורך להתמודד עם המשבר האקלימי והסכימה לקחת על עצמה מחויבות לצמצום מסוים של פליטות גזי החממה, אך היא מתנהגת כחנווני זעיר הסופר את מעותיו.

משקיע בעל מעוף הרואה בכל משבר הזדמנות היה הופך את ישראל למרכז מו"פ עולמי לפיתוח אנרגיות מתחדשות. לצד עידוד יזמות והשקעה במחקר בפיתוח, ראוי שהממשלה תשקיע בהתייעלות אנרגטית שחוסכת לא רק גזי חממה אלא גם ממון רב. במקביל, חשוב להתניע את השוק לשימוש באנרגיות מתחדשות, ולכן יש להקצות מכסות לפנלים סולארים אבל בהדרגה שכן הטכנולוגיות משתכללות כל הזמן, וגג שכוסה היום בפאנלים פחות יעילים, יישאר כך למשך עשרים השנים הקרובות.

לבסוף, יש להפוך את מבנה חשבון החשמל לפרוגרסיבי - נמוך לקוט"שים הראשונים החיוניים לחיים, ועולה בהדרגה על מנת למנוע בזבוז חשמל. כך יושג חיסכון בגזי חממה לצד צדק חלוקתי שימנע מצב שבו העניים מסבסדים את העשירים דרך חשבון החשמל.

להפוך את הסבסוד לחברתי

ועוד מילה לגבי הסבסוד: מכיוון שמדובר בהשקעה של כספי הציבור, יש להשתמש בהם באופן מיטבי, שיקדם מטרות חברתיות נוספות. הסבסוד הקיים אינו מייצר מקומות עבודה רבים, שכן הפנלים מיוצרים בסין. הכסף הציבורי עובר ליבואנים במקום להניע את הכלכלה המקומית. אך קיימת דרך אחרת, המייצרת "מכפיל חברתי" אמיתי: יש להעניק את הסבסוד, בשלב ראשון, רק לרשויות המקומיות שיכסו את גגות מבני הציבור שבתחומן בפנלים סולאריים, ושיתחייבו להשתמש ברווחים למטרות חברתיות בלבד.

אכן, כיום ישנן רשויות המתקינות פנלים סולאריים על מבני ציבור, אך רק רשויות עשירות כתל אביב, חיפה או רמת השרון יכולות לעשות זאת על חשבונן, וליהנות אגב כך מרוב ההכנסות. מרבית הרשויות נאלצות להשכיר את הגגות ליזמים, באופן שמותיר בידיהן רק כחמישית מהרווחים.

וראו זה פלא - ברשות מקומית קטנה ופורצת דרך, טירת כרמל, המציאו מודל חדשני: הקרן הקהילתית, עמותה של תושבים ואנשי עסקים מקומיים, פועלת כיזם ומקימה עסק חברתי שבמסגרתו תשכור מהעירייה את גגות מבני הציבור ותשקיע את כל הרווחים במיזמים חברתיים בעיר. באופן כזה, כל שקל מכספי הציבור ייצר לא רק אנרגיה מהשמש אלא גם חינוך, רווחה ופעילות קהילתית יוזמת.

למרבה הצער, משרד הפנים פסל את המכרז החדשני והיצירתי שהוציאה העירייה בעניין ואסר עליה להשכיר את הגגות למי שאינו יזם פרטי. יש לקוות שבג"ץ שדן כעת בעתירה, יבטל את החלטת משרד הפנים שכן זהו המודל היחיד המוצע כיום שמצליח לייצר מכפיל חברתי גבוה, עקרון שעליו יש לבסס כל החלטה בדבר השקעת כסף ציבורי.

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "משרד הפנים פסל את המכרז שהינו בניגוד לחוק, בשל שני טעמים מרכזיים: ראשית, הרשות המקומית לא קיימה מכרז בהתאם לחוק. הרשות לא פנתה לכל הספקים בתחום במטרה להגיש הצעת מחיר אשר תניב את הרווחים המירביים לקופת הרשות. שנית, בהתאם לחוק פעילותה הכספית של הרשות המקומית מבוקרת על ידי משרד הפנים. אין באפשרות הרשות המקומית להעביר את הנכסים שבבעלותה לגורם אחר שאיננו מבוקר על ידי משרד הפנים. חבל שהרשות המקומית לא פעלה בהתאם לחוק".

ד"ר ליה אטינגר היא עמיתת מחקר במכון החשיבה החדש "שחרית" והרכזת האקדמית של מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית