המפתח - צבא סוריה

ססמתה של מפלגת הבעת', המפלגה השלטת בסוריה, היא "אחדות, סוציאליזם וחירות". היינו, אחדות האומה הערבית, ביצוע רפורמות כלכליות וצדק חברתי והגשמת חירויות הפרט, לצד ביטול הפערים בין הרבדים השונים בחברה הסורית על שלל עדותיה. הססמה הזו מייצגת אידיאה אליה שאפו עמים רבים לאורך ההיסטוריה. ברמת המעשה, למעט הניסיון המר והכושל של האיחוד הסורי-מצרי בין 1961-1958 המשטר הסורי עשה בדיוק ההיפך ממנה.

האלימות האגרסיבית וחסרת הפרופורציות, המופעלת נגד המפגינים כיום היא רק דוגמה אחת לדיכוי המתמשך של העם הסורי מאז תפס הבעת' את השלטון ב-1963, ובייחוד מאז עלה חאפז אל-אסד, אביו של בשאר, לשלטון ב-1970. אין ספק, כי אילולא מנגנוני הביטחון המסועפים של המשטר והיכולת לקנות נאמנים ותומכים, גם מקרב הרוב הסוני, בשאר אל-אסד היה נופל מזמן.

לאחרונה אנו עדים לסדקים בחגורה המקיפה את שלטון בית אסד. המופתי של סוריה התפטר, וכך גם שני חברי פרלמנט המייצגים את מחוז דרעא. יתרה מזו, ארגוני אופוזיציה דיווחו על סירוב פקודה של חיילים לפתוח באש על מפגינים, על עריקות של חיילים ומפקדים וגם על חיכוכים בין דיביזיות שונות שנשלחו לדכא את המהומות. כך, דיביזיה 4 התעמתה לטענת המקורות האופוזיציוניים עם דיביזיה 5, כאשר חייליה של האחרונה סירבו לירות באזרחים.

אם להאמין לדיווחים, העימותים פרצו משום שחיילי דיביזיה 4, נאמנים לבשאר ומפקדם הוא מאהר אל-אסד, אחיו של הנשיא. מאהר, שנשלח לדכא את המהומות בדרעא, הוא גם המפקד העליון של "המשמר הנשיאותי", כוח צבאי מיומן ומחומש היטב, הנאמן לחלוטין לשלטון.

ההיסטוריה חוזרת?

מבחינה זו, היכולת של המשטר הסורי לשמור על נאמנותם של מנגנוני הביטחון, דוגמת "המשמר הנשיאותי" ו"יחידות המאבק", ועל לכידות הצבא היא המפתח לשרידותו. הצבא הסורי, על 420 אלף חייליו בסדיר ובמילואים, אמנם מורכב ברובו מסונים, אך צמרת הפיקוד הבכירה היא עלאווית. אם נראה עריקה המונית, כמו בלוב של קדאפי, תיאלץ סוריה של בשאר להשתמש בכוחות צבא המורכבים ברובם מעלאווים, מהלך שיהפוך את העימות לעדתי באופן גלוי ואולי אף למלחמת אזרחים.

אך יש גם חלופה אחרת. הצמרת העלאווית, האזרחית והצבאית כאחת, מתוך חשש למעמדה שלה ולמעמד העדה בסוריה, עלולה להדיח את בשאר ולמנות אחר במקומו. מהלך זה הגיוני בהחלט משתי סיבות: ראשית, מאז הקמתה ב-1946, נעשו בסוריה כ-16 הפיכות וניסיונות הפיכה. הפוליטיזציה של הצבא הסורי ומעורבותו בחיים הפוליטיים המקומיים הם הבסיס ליציבות המשטר. טבעי שברגע של חולשה מצד הנשיא, ומתוך רצון להרגיע את התבערה, הצבא יתערב כדי להחזיר את היציבות למדינה.

סיבה שנייה, אף היא היסטורית, קשורה למשפחת אסד. כאשר מרד "האחים המוסלמים" השתולל בסוריה בין 1982-1976 שלח חאפז אל-אסד את אחיו רפעת, מפקד "יחידות ההגנה", לדכא את המרידה. רפעת טבח במורדים ודיכא את המרד, אך כעבור זמן קצר ניצל את מחלתו וחולשתו של אחיו ומרד בו. רפעת נכשל והוגלה. היום ההיסטוריה מתחילה לחזור על עצמה. בשאר נעזר באחיו מאהר כדי לדכא את המהומות. האחרון עשוי לנצל את חוסר יכולתו של אחיו לשלוט במצב ואת הסכנה העומדת לפתחה של העדה העלאווית כולה אם המשטר יפול ולבצע הפיכה פנימית. האם צעד זה יביא לרגיעה בסוריה? סביר להניח שלא. מה שבטוח הוא שמשפחת אסד תעשה הכול כדי לשרוד.

ד"ר יהודה בלנגה הוא מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן