מנתחים את הפלייאוף: גלבוע/גליל - הפועל חולון
זו שעולה וזו שעשתה את שלה: עם מאזן 0:3 בליגה ועם סגל חדש ומרענן, האלופה פוגשת את הפתעת העונה. מי נגד מי, מה צריכה כל קבוצה לעשות ואיך זה ייגמר. רמז: לא תהיה הפתעה
אחרי הניצחון אמש (ג') 72:94 של מכבי תל אביב על ברק נתניה, סדרות רבע גמר הפלייאוף בליגת לוטו ממשיכות הערב, כשהאלופה, הפועל גלבוע/גליל, פוגשת את הפועל חולון.
המאזן בין שתי הקבוצות במהלך העונה הסדירה עומד על 0:3 חלק לגלבוע, אבל הנתון המדהים ביותר הוא שעשרה שחקנים בלבד נטלו חלק בכל שלושת המפגשים. משני הצדדים. בגליל מדובר ברענון שורות, החלפת פאנלים ופלסטיקים וחידוש כללי לקראת הטסט השנתי בסביבות מאי. בחולון מדובר בהתפוררות כלכלית בתוספת מכת פציעות שגרמה לה להציג הרכב 'לייט' עד סוף העונה.
לגליל ולחולון יש היסטוריה יצרית למדי של התמודדויות, כשהזכורה ביותר היא זו שהתקיימה לפני שנתיים בסדרת פלייאוף מרתקת ומלאת מהפכים, בה התגלה מי שיהפוך לרכז הישראלי הטוב בליגה כיום. בשביל מקל זה הספיק לגיחה מעליבה בשורות מכבי תל אביב וחזרה הביתה. מאז ועד כה הגליל עומדים על 0:5 נקי ונוצץ מול הסגולים. האם זה ישתנה? על פי התקופה האחרונה, נראה שזה תלוי בעיקר באלופה.
מהצד של הפועל גליל/גלבוע
כאמור, מספר תהפוכות עברה העונה האלופה מגן-נר. לא מעט פרשנים ושאר ירקות וגורמים מהתחום, לציטוט ולא לציטוט, עיקמו פרצוף עם מינויו של ליאור ליובין בתור מאמן ראשי. אמרו שהוא יבנה בכוח קבוצה שמבוססת על גארדים וראן-אנד-בלאגן כמו זו של קטש לפניו, רק בלי הקסם. כשיזרעאלי נפצע בשלב כה מוקדם והותיר את מקל לבדו כמנהל משחק לצד ג'ק מקלינטון הברדקיסט, נראה היה שהגליל תמשיך לעונה מנומנמת במרכז הטבלה.
אלא שאת מה שעדיין לא עשה קטש עד כה, ליובין ביצע על הצד הטוב ביותר: עצר לרגע את העגלה, הקשיב להנהלה התומכת שלו, התייעץ, בדק והחליט שהוא לא מתעקש על משהו שלא עובד ומשנה קונספציה. שחקן פנים מובהק הגיע (קילינגסוורת'), שלושה זרים שלא הצליחו להשתלב שוחררו (ליונס, גרין, ווילקרסון), וביחד עם שתי תוספות משובחות (ביגס ופלס) האלופה נראית כמו הדבר הכי יציב שיש בליגה הזאת אחרי מכבי תל אביב.
אז איך מנצחים?
רצים. במצב שבו רוט, בן דוד ופאוול - כבר לא ילדים, להזכירכם - משחקים כשלושים דקות למשחק בלי מחליפים ראויים, כדאי לגרום להם להזיע. גם מלצר כבר עבר מזמן את הגיל שאפשר להתחיל, ומשחק שבו חולון בעיקר תרדוף אחרי פלס מקל ויבזורי יכול להכריח את פרנקו להשתמש בספסל אינטליגנטי קצת פחות.
משתדלים להימנע משמירה אישית. הנטיה הטבעית של כל קבוצה העונה בהתמודדויות מול הפועל חולון היא לנסות וללחוץ אישית את מורן רוט, מתוך כוונה להוציא אותו מהכלים ולגרום לו להיפטר מהכדור בזריזות.
אלא שרוט הוא למעשה שפן סלעים זריז וותיק ומנוסה ומי שעקב קצת, ראה שזה פשוט לא עובד: הצעד הראשון שלו מהיר ויש לו יכולת על טבעית למשוך שומרים לעזרה ולזהות את השחקנים שהם הפקירו. כשההגנה צפופה לעומת זאת, הקו האחורי נאלץ לזרוק מהשלוש. שיזרוק, האחוזים שלו הם מהנמוכים בליגה מטווח השלוש.
חודרים בעיקר דרך האמצע. או מהפוסט אפ, או מההיי פוסט - זה לא משנה. העיקר שהכניסה תהיה חזקה ואלימה מספיק כדי למשוך כמה שיותר ידיים ועבירות ממלצר וכהן, שידועים בחיבתם הבעייתית משהו לצבירת עבירות טיפשיות בשלבים מוקדמים של המשחק. בסופו של דבר, עם כל ההתחכמויות וניתוחי הסטטיסטיקה קשה להתעלם מהנתון הבסיסי שאותו יודע כל ילד: עם כל הכבוד למלחמה וההקרבה, לחולון אין כמעט שחקנים בסגל. כל עבירה שווה את משקלה בזהב.
ומשהו קטן: גם אם לא בשביל הסדרה בעלת הפוטנציאל הנפיץ, רק בשביל הסיכוי הלא נמוך כלל וכלל שקורטני פלס יחליט לפרוש כנפיים ולרחף להטבעה מצלצלת ממקום אקראי באזור הצבע, שווה להצפין היום לגן נר כדי לראות כדורסל. בשביל דברים כאלו אנשים קונים כרטיסים.
מהצד של הפועל חולון
תקציר האירועים עד כה: חולון פתחה את העונה עם חמישה הפסדים מתוך שישה, אבל עם הרבה אמונה בצדקת הדרך. לאט לאט הסגולים התייצבו ואספו ניצחונות, עד שקריסה כלכלית צפויה למדי כמעט והשביתה אותם לגמרי בדרך לסיכויי ירידת ליגה גבוהים.
דווקא אז התעוררה הקבוצה ויצאה למסע ניצחונות קצר והרואי עם סגל קצר עד כדי גיחוך. חולון הבטיחה את ההישארות בצורה מעוררת השתאות. משם והלאה רשמו רוט וחבריו נפילות מתח מביכות שכללו שלל תבוסות מטורללות, חלקן מול קהל מקומי זועם ומקלל. עם זאת, בשורה התחתונה: כשכולם כבר הספיקו לקבור אותם, הפועל חולון רשמה הישג לא פחות ממדהים העונה בעזרת המון לב והתלהבות.
עם כל הבאזז וההיסטריה שמייצרים בעיקר אוהדי חולון, כדאי להגיד את האמת הלא בהכרח נעימה - אין הרבה ויכוח על רמת הרעש והשירה האיכותית שמנפקים האוהדים בסגול, אבל מה לעשות שעובדתית, המושג "אולם הפחים כמבצר", הוא פשוט פיקציה. בלון שהתפוצץ: שבעה הפסדי בית מתוך 12 משחקים, ועוד בהפרש ממוצע של 15.6 נק'.
אז איך מנצחים?
שמים עין על קשת השלוש. זו של הגליל, כמובן. בניצחונות היא משיגה מהטווח הזה קרוב לארבעים אחוז. בהפסדים היא צונחת לשלושים. לחולון של בן דוד ורוט בקו האחורי יש את אחת ההגנות האזוריות החכמות והקשוחות בליגה, כזו ששלשות נזרקות מולה עם יד על הפנים ולא מעט לחץ בסוף שעון.
שמים עין על קורטני פלס. זה מאוד פשוט: מתוך 12 משחקים שהבחור שיחק מאז שהגיע, הגליל השיגה תשעה ניצחונות. פלס מכניס המון התלהבות ואתלטיות כמעט בלתי נתפסת למשחק של האדומים, זאת לצד יד רכה מכל הטווחים. מצד שני, לחץ עליו מניע אותו דווקא לנסות ולהמשיך לקחת זריקות קשות ולתקוע את ההתקפה.
נמנעים מזריקות הרפתקניות. נשמע אלמנטרי, אמנם, אבל במקרה של חולון מדובר במשנה זהירות בו היא חייבת לנהוג. הקבוצה מאיישת את המקום האחרון בליגה באחוזים מהשדה, עם 46.7. הכוונה היא בעיקר לג'אמפים קשים מחצי מרחק, כמו גם לזריקות פייד-אוויי שהולכות יופי בשביל ווייד, בראיינט ואפילו דייויד בלו בימים לוהטים, אבל אצל ניר כהן, מלצר וגם ארנולד, שמשום מה מנסים אותן לא פעם במשחקים, הן לרוב, אפעס, לא ממש עובדות.
סומכים על הקו האחורי: ברגעי הלחץ כדאי שהכדור יגיע אליהם ורק אליהם. ככה זה כשהוא מוביל אותך אל חוף מבטחים עם רבע הרכב. רוט, פאוול ובן דוד הם האחראים העיקריים לכך שלמעט הפועל ירושלים, חולון מאבדת הכי פחות כדורים בליגה.
ומשהו קטן: עם כל המלחמות על החוק הרוסי שימשיך או שלא, כדאי לשים עין על עמית בן דוד, אחד מהשחקנים הוותיקים והמוערכים בליגה כדי ללמוד דבר או שניים על המושג הזה שנקרא "השחקן הישראלי החכם והלוחם". מדובר במושג שמאבד מערכו עם השנים, ובן דוד הוא מהאחרונים שמצליח לשמור עליו.
הימור: 1:3 צפוני. הכבוד החולוני לא ייתן לסדרה לעבור בסוויפ, אבל הבדלי הרמות והיכולת עדיין בולטים. מה שלא יהיה, אחרי עונה כל כך מתישה, הפועל חולון תקבל את הברכות ומחיאות הכפיים שמגיעות לה בכל מקרה.
לפנייה לכתב/ת 
