שיעור באזרחות לרב ליאור
בעוד שברבנות מתכננים לערוך קורס בפייסבוק ובטוויטר לרבני ערים, נראה שיש מי שזקוק לשיעורים בסיסיים הרבה יותר. רבה של קריית ארבע, למשל, ראוי שילמד על הזכויות שמגיעות לכל אזרח ישראלי - גם אם הוא בדואי
הרבנות הראשית, כך על פי כמה פרסומים, הבינה כי רבני ערים וקהילות חייבים להתחבר לרוח הזמן ולפיכך היא שוקלת ללמד אותם, בקורס מיוחד, מה זה פייסבוק וטוויטר, כיצד מסמסים ביעילות ואיך הופכים את המהפכה הדיגיטלית מאויב לנכס.
למקרא דבריו של הרב דב ליאור, שהציע טרנספר מרצון לבדואים, ברור שהרבה לפני הקורס המתוכנן, חייבים פרנסי הרבנות להושיב את האיש הזה ודומיו לשיעור ארוך על מהותה של אזרחות בישראל, ועל המרחק הבלתי נתפס בין שלל דעותיו לבין חיים נורמליים במדינה דמוקרטית.
מקבץ קצר של האמונות שבהן מחזיק האיש יכול להבהיל אפילו ימנים מושבעים: "דין רודף" לראש הממשלה רבין? בסדר גמור. ברוך גולדשטיין? קדוש, אולי כמו קדושי השואה. וכמוהו, במשתמע, כל מי שיצטייד בנשק ויחליט לרצוח מספר בלתי מסוים של ערבים. ציות לחוקי המדינה? רק כשאלה מוצאים חן בעיני ציבור שוחריו של ליאור, וזה לא כולל ציות של חיילים לפקודות חוקיות בעליל, כי מעליהן ניצבת פרשנותו לחלקים נבחרים מן ההלכה, ובכל פעם שהדברים אפעס לא מסתדרים לפי משנתו הפרטית, המשנה הפרטית גוברת.
לכן, ברור שמותר להפר חוק, להתבטא באופן גזעני שגובל בהסתה, לא להתייצב לחקירת משטרה, ובכלל - לקרוא לטרנספר של כל מי שאמונתו, דרכו ומעשיו קצת שונים מאלה שליאור דוגל בהם.
יסודות
בשיעור האזרחות של ליאור צריך להתחיל בעקרונות ראשוניים, פרימיטיביים אפילו, מפני שהאיש אינו מבין כלל מהי "מדינה", להבדיל מ"מדינת ההלכה היהודית". ראשית יש לומר לו שמדינת ההלכה קיימת רק בדמיונו, וטוב שכך. והנה, על הטריטוריה שלפי השקפתו הובטחה רק ליהודים, מתקיימת יישות רעיונית בעייתית, אבל מתפקדת, שאפילו מצליחה לשלם את משכורתו מקופתה – וממיסי אזרחיה – ממש בזמן מדי חודש בחודשו.
ביישות הזאת, שלא קמה מכוח הבטחה אלוהית אלא מכוח החלטה של האומות המאוחדות ומלחמה, חיים אנשים הקרויים "אזרחים". זכויותיהם וחובותיהם של אלה מוסדרים במשהו שנקרא "חוק", וראה זה פלא – על הנייר לפחות אין הבדל בין הרב ליאור לבין בדואי. שניהם "אזרחים" על פי החוק.
ייתכן מאד כי בשלב זה של השיעור יחוש ליאור בחולשה מסוימת, כי דברים אלה בלתי נתפסים: בדואי אזרח כמו ליאור עצמו וכמו רבים מצאן מרעיתו? לכן, כדי לרכך את הזעזוע, יש להבהיר לו גם שמדינת ישראל נוהגת להפלות את אזרחיה הבדואים באורח קבוע, ואחר כך גם להתפלא מדוע הם כבר לא ממש ששים להגן עליה בגופם, אבל עדיין מרבים להתנדב לצבאה ולמסור את נפשם למענה בדיוק כמו חלק מתלמידיו של ליאור, למעט אלה שדבקים בהיתר שנתן להם לסרב, או להתנגד לחיילים מפנים בכל צורה, מה שהופך לא פעם לקללות ויידויי אבנים.
לאן זה עלול להגיע?
מופלים או לא, הבדואים אזרחים כמוהו, מכוחה של אמונה עתיקה אחת שליאור כבר שכח, מרוב תילי תילים של חידושי השנאה שלו: האמונה שכל בני האדם נבראו בצלם, ורק כשהם חיים במדינה דמוקרטית אפשר
לתת לאמונה הזאת ביטוי בזכויות שוות. לחרדים ולכופרים, לבעלי גווני עור שונים והשקפות פוליטיות מנוגדות, וחוסי אלוהים מכל הסוגים, לליאור עצמו ולי, שהייתי עושה ככל יכולתי כדי להביאו לדין על התבטאויותיו. לכולנו הזכות לחיות כאן, על כולנו מוטלת החובה לאפשר את הקיום המשותף הזה בשלום ובלי שנאה ובלי שכל אחד מאיתנו יעשה לעצמו דין.
ואם כל זה קשה מדי לשיעור אחד, אפשר לעשות הפסקה ארוכה ולקחת את ליאור לטיול היסטורי בפולין של ילדותו, ולהזכיר לו בדיוק, אבל בדיוק, מה קורה לציבור גדול של בני אדם שסומנו כאויבים וגורשו מבתיהם, כפריהם ומעריהם – ולהזכיר לו שזו היתה רק ההתחלה.
לפנייה לכתב/ת 
