הוא נכנס לי ללב הרבה לפני שנכנס לי לגוף
בכיתי הרבה, התפשטתי הרבה, והמצפון שלי התחיל להעלות חלודה כשיצאתי למסעות צלב וירטואליים נגד גברים. ודווקא כשהתחלתי לחייך בנימוס אל גברים במקום לאחל להם את כל תחלואי העולם הזה - הגיע בייב
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
זאת לא בדיוק תמימות, כי עמוק בפנים ידעתי או יותר נכון שכנעתי את עצמי שכל הגברים, ללא יוצא מהכלל, כולל אבא שלי עליו השלום והפסיכולוג חובב היוגה והמדיטציה שלי, ועברי לידר כפרה עליו, כולם בבונים. היה לי קל יותר להסתובב ככה במסיבות של החיים ולקבל אהבה מיצורים עם עיניים שתויות.
בכל פעם שמישהו נגע בי, הייתי בטוחה שהחיפושים שלי נגמרו והנה זכיתי סוף סוף באש התשוקה, והיא הולכת לבעור מעכשיו עד סוף העולם.
כל אחד שרצה לקחת אותי זכה לחביבות והוקרת תודה ומסירות נשפכת. הייתי נחושה בדעתי להוכיח לו שהוא צודק במאה אחוז בבחירה שלו.
הוקרת תודה. פעם אחת אפילו לא עלה בדעתי שכדאי שגם הצד השני יחוש הכרת תודה ליקום ולגורל ולאלוהי ההזדמנויות על ההיכרות המצוינת שנפלה בחיקו.
בכיתי הרבה, התפשטתי הרבה, והמצפון שלי התחיל להעלות חלודה כשיצאתי למסעות צלב וירטואליים נגד גברים. אפילו קיבלתי בזכות זה טור בערוץ הכי נחשב שיש! ודווקא כשהתמסרתי לתחושה שהכל אבוד וכשהתחלתי לחייך בנימוס אל גברים במקום להטיח בהם האשמות שווא ולאחל להם את כל תחלואי העולם הזה - הגיע בייב.
אפילו לא הייתי שיכורה כשנפגשנו
לא יודעת איך הוא עשה את זה, אבל היתה תקלה רגעית במערכת המגננות שלי וסדק זעיר שנפרץ בחומות הבנויות היטב שלי, והוא השתחל פנימה בקלות. בלי שאשים לב בכלל ואעשה על זה את הצעקות המפורסמות שלי. אפילו לא הייתי שיכורה כשנפגשנו. ישבנו על פלטת ירקות בפאב הבבון והשווצתי לו בלוקיישן המדהים שמביא לי השראה לשפע סיפורים שלא היו ולא נבראו אודות בבוני העיר הגדולה. הנוף אף פעם לא איכזב אותי. אני אספר לכם פעם איך נפגשנו. זה סיפור ממש משעמם. מבטיחה לא לחסוך אותו מכם.
כשהוא הגיע ידעתי שזה-זה, כמו שידעתי ששמלות מתקמטות כשעושים סקס על חוף הים.
מי אמר שהחיים זה לא פיקניק? (צילום: Shutterstock)
בניגוד לגברים אחרים שפגשתי, כאן לא הייתי צריכה לספר לעצמי אלף פעם ביום שהוא האחד ולהסביר לעצמי, עם הוכחות חותכות, למה אני צודקת. לא היו לי סימנים, הוא לא עשה שום דבר מיוחד כדי לאשר את התחושה שלי. הוא סתם חייך את החיוך התמים שלו ואכל בצייתנות את הארוחות המוזרות שהכנתי לו. הוא נכנס לי ללב הרבה לפני שהוא נכנס לי לגוף. לא הרגשתי בכלל צורך להרשים אותו בכישורים סקסיים בעלי אקרובטיקה מרשימה. הוא נראה מעוניין בלי שאעשה שום מאמץ להוכיח לו שכדאי.
הוא חושב שאני הכי יפה בעולם, למרות שהוא אף פעם לא אומר את זה כשהמשקפיים שלו איתו. אבל אני כבר לא הבן אדם הקטנוני שהייתי.
בטור הקודם שלי הציע לי אחד הטוקבקיסטים שלא אברך על המוגמר, ביקש לדעת כמה זמן אנחנו ביחד והזכיר לי שהכל עדיין פתוח. הוא דואג לי, המסכן. חוסך ממני את האכזבות שהוא יודע שיגיעו. רק בגלל שהחיים שלו בנויים מרצף אכזבות מעיקות, הוא מסיק מכך שזוהי דרך העולם ההגיונית, להתרגש רק כדי להתאכזב. בעולם שלו אפשר להגיע לכוכבים ולהיות מאושרים רק כדי לנחות בחבטה ולהתרסק על אדמת המציאות הבלתי נמנעת. אולי בגדו בו יותר מדי פעמים. אולי אמא שלו לימדה אותו שכל הנשים זונות ואמא יש רק אחת.
בוקר חג שני של פסח. עוד מעט בייב יקום ונלך לים. נוריד צ'ייסרים ונעשה על האש עם חברים שגם הם האמינו וגם בהם בגדו מלא פעמים.
פתאום אני קולטת למה הביטוי הנתעב חסר הבסיס "החיים זה לא פיקניק" זוכה לפופולריות כל כך גדולה.
לפנייה לכתב/ת 
